מחנה חיים אורח חיים חלק ב כו

אין בקיום ההוא מצוה עלינו שאנחנו מחויבים לקיים חוקי הקאנגרעס רק הם כמו כל חירות ורשות (פריפילעגיאום) שנתנה לבני חבורה אחת (פעראיין) מי שירצה יכול להיות מבני החבורה ההוא ומי שלא ירצה אינו מחויב להיות בתוכה עכ"ל. ולא תהרהר עוד בזה ובכזה אחרי גאוני עולם

שאלת רשע. רשע מה הוא אומר להאויפרוף רשע הוא אומר מה העבודה הזאת לכם רבנים הישינים כי תקראו בקול גדול כי מחוקקי חוקי קאנגרעס כפרי בשולחן ערוך כפרו גם בתורה שבע"פ ובתורה שבכתב גם אם עיני אנשים החדשים תנקרו לא יאמינו לכם זאת כי ישיבו אתכם דבר הרק אך בשולחן ערוך דבר ד' הלא גם בנו דבר אם נעשה לנו קאדעקס מכל אשר נבחרה מתורה שבע"פ הכי מאזאיש ראבינישע לעהרע אין בו תורה שבע"פ מה פשעו ומה חטאו העושים חוקי קאנגרעס כי דלקתם אחריהם יען שלא הכירו את יוסף הוא המשביר הוא המחבר השו"ע הלא יבחרו להם תורה שבע"פ מתלמוד ומתורת ראשונים ואחרונים אשר נאה להם ונאה לעולם ואולי ופן גם משו"ע יבחרו למו ראו כי נא החרימו את השו"ע שלא יבוא בקהל הסעמינאר רק נמנו וגמרו שלא יזכר עוד לחק ומשפט בבית ישראל. וכתבו וז"ל דיעזע ראבבינער שוהלע זאלל שטערנג אויף דען באדען דער מאזאיש ראבבינישען לעהרע שטעהען עכ"ל הלא הודיעי בפה מלא שיבררו למו גם ראבבינישע לעהרע ויהי' להם תורה שבכתב ותורה שבע"פ וא"כ איפוא איך מנאו לבכם לקרוא אחריהם שכפרו בשני תורות ראו כי רעה נגד פניכם המעט מכם כי הבדיל ד' אתכם להיות לכהני ד' כי תשתררו על אחיכם לאסור אותם בכבלי השו"ע ובזיקי המפורשים אותו כמג"א וטו"ז וש"ך וח"מ וב"ש וסמ"ע חוסו נא למה יאמרו הגוים יהודים באונגארן שונאים החדשות ולא יוכלו לילך עם רוח הזמן להיות לעם אחד

תשובה הקהה את שיניו ואמור לנו "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי" אם לא ידעת ולא שמעת כי כל קדושיו עמו עם הש"ע כי נכללו בשו"ע עניני הדת וראה שאמרו הרבנים בהאויפרוף יותן רשע בל למד צדק וז"ל "מרבית אנשים שהסכימו עליהם לא זרחה להם אור תורת ד' הקדושה והם כשוגגים ומוטעים כי מילדותם נא למדוה" עכ"ל

הפעולה תעיד על הפועל היודע שרשי הדת ואדני התורה לא יוכל לחקוק חקקי צלמות ולא סדרים כאשר המה נכתבים בחוקי הקאנגרעס שאלו ידעו את התורה לא כתבו זאת ולכן כתבו הרבנים וז"ל "אלו היו יודעים את התורה לא היה עושים כזאת" עכ"ל כי היודע תורת השו"ע יגוד שהכופר בו כופר בתורה שבע"פ ובתורה שבכתב הט אזנך שמע ואאלפך

בירושלמי דשקלים פ"ה וז"ל אמר ר' אליעזר כתוב לעזרא הכהן הסופר מה ת"ל הסופר אלא כשם שהי' סופר בדברו תורה כך היה סופר בדברי חכמים ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן הראשונים חרשו וזרעו ניכשו כיסחו עדרו קצרו עמרו דשו זרו בררו טחנו הרקידו לשי קטפו ואפו ואנו אין לנו פה לאכול" עכ"ל ר' אליעזר סיפר מעומק תורה שבע"פ אשר החכימו לדבר בו עד שעזרא הבין בדברים כשם שצריך לספר אותיות התורה שבכתב ולהתבונן על כל אות כי אותיות שמים המה עד שנוראות ונפלאות נרמז באות אחת כך צריך אדם לספור ולהתבונן על האותיות בתורה שבע"פ שבכל אות יש רמז הלכות גדולות ועמוקות תלויים בו עמוק עמוק מי ימצאנה וע"ז בא ר' חגי ואמר בימי עזרא היה די בזה אם סופר האותיות והסתכל עליהם שכ"ז בדורות הראשונים אשר היה גובה להם טהורי עינים אם הביטו ראו הנפלאות הצפונות בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ אבל אנו בדורות הללו ירד ירדנו עשר מדרגות אחורנית ולולא שדורות אשר הי' לפנינו הי' סופרים והכינו את אשר יביאו לפנינו לאכול לא נמצא ידינו ורגלינו בבית המדרש אף גם זאת הם חרשו וזרעו ניכשו וכיסחו עדרו קצרו עמרו דשו זרו בררו טחנו הרקידו לשו קטפו אפו הוא משל כמה יגעו הדורות מלפנים להכין לפנינו התורה שבע"פ בכללים ובפרטים וסדרים ושרשים עד שלא חסר אלא לפתוח פיו ולבלעות את לחם הפנים משולחן הערוך העומד לפני ד' ובכ"ז אין לנו פה לאכול אנחנו לא נדע להימין ולהשמאיל לפתוח בשער פה שהגה מפינו יצא הלכה ברורה ומשנה ברורה ודין ברור כי בין ודעת אין לנו להבין ולהשכיל עומק חכמתם וגודל בינתם כי נתמעטו הלבבות וחשכו ארובות השכל להשיג הדברים על בורים אשר הורישו לנו אבותינו

כה דבר האיש ירושלמי אשר בידוע שתלמוד ירושלמי נתחבר קרוב למאה שנים טרם שנתחבר תלמוד בבני עיין בהקדמת הרמב"ם מזה נדע כמה קשה תורה שבע"פ שאין לנו אלא לפתוח פה ולאכול מן המטעמים אשר הכינו הדורות הקודמים אשר היו כמלאכים קדושים וטהורים פרושים ונזירים הקרובים אל ד' ראו אור בהיר בשחקים

ועתה דע לך כי התורה שבע"פ היה אסור לאומרה בכתב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית את ישראל עיין גיטין דף נ"ט וכן היה ממשה רבינו עד רבנו הקדוש למדו איש את רעהו התורה שבע"פ שלא מן הכתב רק מפה לאוזן שומעת וכאשר גברו הצרות והאריך הגלות וכמעט נשכח התורה שבע"פ דרשו "עת לעשות לד' הפרו תורתך" קיבץ רבינו הקדוש בקצירת אומר בלשון רבותיו המשניות וגנז בו כל תורה שבע"פ הלכות בלא טעמים ונמוקים ובלא משא ומתן של הלכה שזה השאיר להיות בעל פה כמלפנים בישראל ועיין בתו' יו"ט בהקדמה וז"ל ולפיכך רבינו הקדוש אסף וקבץ כל חכמי ארץ ישראל שבדורו ונשאו ונתנו וקבעו הלכה לדורות ממה שיצא להם מתוך משא ומתן ולא קבע במשנתו אלא ההלכה בלא טעם וסברה אבל היתה מסורה עדיין בידי חכמים השלמים ומי שרצה לדעת להבין ולהשכיל שימש לפניהם ולמדוהו והוא הגמרא עכ"ל לקיים את הצנועים חכמה כי כך יפה לתורה שבע"פ להיות מעט בכתב ורוב בע"פ כאשר עלה במחשבה לפני הקב"ה "על פי הדברים האלה"

והרמב"ם כתב בהקדמתו וז"ל רבינו הקדוש חיבר המשנה ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדים אותו ברבים בתורה שבע"פ אלא בכל דור ודור ראש ב"ד או נביא שהיה באותו דור כותב לעצמי זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד ע"פ ברבים וכן כ"א ואחד כותב לעצמו כפי כוחו מביאור התורה והלכותיה כמו ששמע ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלש עשרה מדות והסכימו עליהם ב"ד הגדול וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש והוא קבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו שלמדו ב"ד שבכל דור ודור בכל התורה כולו וחיבר מהכל ס' המשנה ושנו לחכמים ברבים ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם ורצו בכל מקום כדי שלא תשתכח תורה שבע"פ מישראל ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה לפי