מחנה חיים אורח חיים חלק ב כא

הגרושה מוזהרת עליו ואם כן כהן המקדש גרושה מלבד שעובר מצד עצמו עובר ג"כ אלפני עור שמכשיל אותה להעביר הלאו וכששולח לקדש לו גרושה הרי שולחו להכשיל האשה א"כ שלחו לעבור על אלפני עור כמו בריבית עכ"ל

ובתשו' ר"ע איגר סימן קצ"ד בד"ה והנראה כ' ג"כ וז"ל והנלענ"ד כהן שמקדש גרושה מלבד הלאו עצמו עובר ג"כ על לאו דלפני עור שמכשיל אותה והיא ג"כ עוברת על לפני עור דמכשלת אותו וא"כ השליח עבר על לפני עור אף שהכהן הי' יכול לקדשה בעצמו דהא אלו קדשה בעצמו הי' הכהן עובר על פני עור ולא פקע חיובא דלפני עור מן השליח עכ"ל: כהן שנשא את הגרושה בנים שנולדו להם אם זכרים המה אז גם בני בניהם חללים נושאים גרושה ומותרים לטמא למתים ואינם נושאים כפיהם לדוכן ואינם עולים לס"ת ראשון כלל גדול שהם כזרים. ואם הם נקבות אסורים לישא לכהן רק בת הבת מותרת לכהן והכהן הנושא את הגרושה הוא צריך לפדות בנו שנולד לו מן החללה

הטור באה"ע סימן ז' וז"ל איזה היא חללה זו שנולדה מאיסורי כהונה כגון כ"ג שבא על אלמנה או כהן הדיוט שבא על הזונה או על הגרושה הולד חלל ל"ש הוא זכר או נקבה והיא עצמה נתחללה בביאתו משהערה בה עכ"ל

בשו"ע סימן ז' סעיף י"ב וז"ל איזה חללה זו שנולדה מאיסורי כהונה כגון כהן הדיוט שבא על הזונה או על הגרושה וכה"ג שבא עליהן או על האלמנה או שנשא בעולה ובא עליה הרי אלו נתחללו לעולם ואם הוליד ממנה בין זה שחללה בין אחר הולד בין שהוא זכר בין שהיא נקבה חלל והיא עצמה חללה בביאתו משהערה בה עכ"ל

בטור שם סימן הנ"ל וז"ל חלל שנשא כשרה זרעו ממנו חלל עד סוף כל הדורות וכן בן בנו כולם חללים שבן הזכר החלל הוא חלל לעולם ואם ילדה בת אסורה לכהונה אבל בתה של אותה בת כשרה לכהונה אם ניסת לישראל עכ"ל

בשו"ע סעיף ט"ז וז"ל חלל שנשא כשרה הולד ממנה חלל וכן בן בנו כולם חללים עד סוף כל הדורות ואם ילדה בת אסורה לכהונה אבל אם נשאת אותה בת לישראל וילדה ממנו בת אותה הבת כשרה לכהונה שישראל שנשא חללה הולד כשר עכ"ל

בטור שם וז"ל אבל החלל של תורה הודאי הרי זה כזר לכל דבר עכ"ל

בשו"ע סעיף כ' וז"ל אבל חלל של התורה הודאי הרי הוא כזר ונושא גרושה ומטמא למתים שנאמר אמור אל הכהנים בני אהרן אעפ"י שהם בני אהרן עד שיהי' בכיהונם עכ"ל

בשו"ע יו"ד סי' ש"ה סעיף י"ט וז"ל כהן שנולד לו בן חלל מת האב בתוך ל' יום חייב הבן לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו ואם מת האב לאחר ל' יום כבר זכה האב בפדיונו וירשו בנו ממנו הלכך יפריש הפדיון ויעכבנו לעצמו עכ"ל ועיין דף י"א במכות

בשו"ע או"ח סימן קכ"ח סעיף מ"ב וז"ל החלל אינו נושא את כפיו עכ"ל

שם באו"ח סימן קל"ה סעיף ח' וז"ל אם אין לוי בביהכ"נ כהן שקרא ראשון מברך שנית וקורא במקום לוי אבל לא כהן אחר כדי שלא יאמרו שהראשון פגום וכ' הטו"ז ס"ק ח' וז"ל אבל השני אינו בחשד זה דמוקמי' לה בגמ' דמוחזק לן באביו שהוא כהן ולגבי ראשון יש חשש שמא אביו נשא גרושה והוליד זה שהוא חלל ונודע הדבר ע"כ קראו לכהן אחר אבל השני אי אפשר לומר כן עליו דאי חלל הוא לא הי' נותנים לו חשיבות לעלות במקום לוי עכ"ל: אם הזונה זו היא הגרושה שנשאת לכהן מתה אין הכהן בעלה מטמא עליה ואין מתאבל עליה וכן אם הוא מת אין היא צריכה להטמא לו או להתאבל עליו וכן אין קורעין בשעת מיתה זה על זה

בטויו"ד סימן שע"ג וז"ל אשה מצוה לטמא לקרובים כמו האיש ואלו הקרובים שמטמא להם אשתו נשואה שהוא כשרה אבל פסולה או גרושה או ארוסה אינו לא אונן בשבילה ולא מטמאה לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו עכ"ל

בשו"ע סימן שע"ג סימן ד' וז"ל אלו הם הקרובים שמטמא להם אשתו נשואה שהיא כשרה אבל פסולה או גרושה או ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמא לו עכ"ל

בטור סימן שע"ד וכשם שהוא מתאבל על אשתו כך היא מתאבלת עליו ודוקא אשתו כשרה ונשואה אבל פסולה או ארוסה לא עכ"ל

בשו"ע סימן שע"ד סעיף ד' וז"ל וכשם שהוא מתאבל על אשתו כך היא מתאבלת עליו ודוקא אשתו כשרה ונשואה אבל פסולה או ארוסה לא

בשו"ע סימן ש"מ סעיף א' וז"ל מי שמת לו מת והוא מהמתים שראוי להתאבל עליהם חייב לקרוע עליו. בש"ך סק"א וז"ל כאשר יתבאר לקמן סימן שע"ד: כהן שעבר ונשא גרושה אם מחויב לגרשה או יכול לומר אני מוחל על הכהונה ואהי' ישראל

הרמב"ם באיגרת אשר שלח לנוא אמון ע"ד כהן שנשא גרושה אשר הועתק בנובלות החכמה מקנדי' אשר רמז עליו הב"י בא"ע סימן ו' כ' וז"ל והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ד' הוא מגדף אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים ואם לד' יחטא איש מי יפלל לו. מה שנודיעהו לעדת התלמודים חיל ד' המבורכים הדרים בספר אכסנדריא ולזקני קהל היקרים המכובדים ושאר עדה הקדושה ישמור אלקים רגלם מלכד. כי כשהגיע לנו ממה שעשה הרשע אבי אלעזר שנאר בן שמארן. ונתקיים אצלינו בכתיבת ידי שני עדים כשרים שהוא העיז והרים יד בד' אלקי ישראל ובזה דברו וכפר מצותו ועשה ביד רמה וחלל קדושה אשר אהב ונשא גרושה בדיני גויים והוא כהן ולא שמע לקול מוכיח ולא הקשיב דברי מיישר אבל רדף אחר יצרו והלך בשרירות לבו: הוצאנו ספר תורה הקודש אשר העיז להמרותו והחרמנו בשמו מפורש ברבים בקהל ועדה בבתי כנסיות במצרים ובאלקהרה הב"ה יציב גבולן תמיד. ובשם הזונה שיחד לו והיא הסנה בת אבן אלעלה וכן החרמנו באותו מעמד בשם כל בר ישראל או בת ישראל שישא ויתן עמהם או שיאכל עמהם או שישתה עמהם או שישב עמהם בתוך ד"א או שיכנס להם לשמחה או לאבילות שיהיה להם ואין משתתפין עמהם בחיים ולא במות אבל תהי' ההנהגה עמהם ההנהגה המחוייבת בדתינו עם כל מובדל מקהל ד' מסקילת ארונו וקבורתו בלא צדוק הדין והראות שמחה וששון בהעדר הרשעים הזדים באבוד רשעים רנה והי' החרמת החרמות שהודענו אתכם פרסומים ביום