מחנה חיים אורח חיים חלק ב יט

נזירים טהורים הגם שנקרא חוטא קצת ע"ז נוכל לומר כיון שזכיותיו מרובים בזה מעונותיו כמבואר בתוס' וגם תכליתם להתחייב קרבן לא נקרא מצוה הבא בעבירה דהא הזכיות הם גדולים מהחטא והראי' דאין החטא גדול על שציער עצמו מן היין דהא אין מביא קרבן אשם על זה ועיין תוס' נזיר דף י"ט ד"ה המצער אבל להיות נזיר טמא שמביא אשם שטמא ראש נזרו חלילה שיתאוו לזה חסידים הראשונים והקב"ה קורא לנזיר טמא חוטא אפילו לת"ח ח"ו על שלא נזהר מטומאת המת מכ"ש מי שמצפה להיות נטמא חס מלהזכיר ועוד שהם היו חסידים אשר הקב"ה רגלי חסידיו ישמור שלא יבוא להם בשוגג טומאת מת וא"כ כל יגיעתם לריק ח"ו ועוד להיות נזיר טהור שהוא בידו לקבל נקרא נדבה אבל להיות נטמא בשוגג שזה הקרבן חטא אינו בידו להביא לעולם וא"כ לא מקרי נדבה והבן זה ומה שהקשה למה לא נקט הגמ' אשם ג"כ לק"מ דחטאת יביאו בוודאי בין ישלימו בטהרה ובין בטומאה אבל אשם הוא רק אם יטמא ודו"ק והי' לי להאריך בדברי תוס' נזיר דף כ"ב אבל אין רצוני להאריך

ועתה אכתוב מה שנלפענ"ד לבאר דברי הטור והב"י בעזה"י דהמפרש בנדרים כתב וז"ל לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן כלומר שהן מתייראים שלא יעשו שום חטא ורוצים להביא קרבן להתכפר עליהם לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין כדי שיתחייבו קרבן שאין מביאין קרבן חטאת אלא על חטא ממש ענין אחר לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם שאין באין לידי שום תקלה ושום חטא שיתחייבו קרבן חטאת עכ"ל ומפי' ראשון הקשה המג"א דמשמע דלא כהגאון מפוזנא אשר חידש דקרבן נזיר אינו מכפר דמכאן משמע שרוצים להביא קרבן להתכפר ונדרו בנזיר וצע"ג

ונלע"ד לבאר בעזה"י דעת המפרש בנדרים והוא דלכאו' יפלא איך יכפר הא בעי ידיעה בתחלה כאשר מבואר בשבת ע"א וכמו שהקשה המג"א אח"כ על נוסחת הב"ח ומצאתי שבספר שב יעקב סי' ב' האריך להפליא בזה על המג"א שעלה להדחות דברי הגאון מפוזן ועכ"פ הקו' גדולה וצע"ג

אמנם רוח אחרת בעזה"י בדעת המפרש הנה חסידים הראשונים הי' קדושים אשר הקב"ה שמר רגליהם שלא יכשלו בשום חטא ועון יען וביען שהם מתייראים שלא יעשו שום חטא אז גם הקב"ה רגלי חסידיו ישמור ואינו מביא תקלה על ידם דמצינו מי שחוטא בשוגג ובלא דעת נקרא תקלה כמבואר בגמ' חולין דף ה' ע"ב דמסופק הגמ' ר"י ור"א דאכלו משחיטת כותי תהי בה ר' זירא לא שמיע להו דאי הוה שמיע להו הוו מקבלי לה או דלמא שמיע להו ולא קבלוהו הדר פשיט לנפשי' דמסתבר דשמיע להו ולא קבלוהו דאי ס"ד לא שמיע להו ואי הוה שמיע להו הוה מקבלי היכן מסתייע מילתי' למיכל איסורא השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן לא כ"ש, רש"י בד"ה היכי מסתייע וז"ל האיך יגרוס שום שטן ע"י שוגג שום דבר עון עכ"ל

נמצא מבואר דאפילו לחטא בשוגג לאכול משחיטת כותי בישראל עומד ע"ג אשר ר"ג וב"ד אסרו ור"י ור"א לא הי' שומעים ואי הוו שמעו הוו מקבלי גם זה נכלל בשם תקלה לצדיקים אשר הקב"ה ישמור רגלי חסידיו כן הי' תפלת רחבה"ק פ"ד דברכות שלא יארע תקלה על ידו יעו"ש

והרמב"ן כתב בפ' מטות על פסוק עבדיך נשאו את ראש וגו' לכפר על נפשותינו וז"ל לאמור הנה השם עשה תשועה גדולה על ידינו שלא מת במלחמה אחד מכל אנשי הצבא אשר בידינו ולא הוכה בחרב שיפקד מן הצבא ולפיכך אנחנו חפצים להקריב קרבן ד' המציל אותנו לתת לו כופר נפשינו אשר פדה אותנו ממות ובמלחמה מידי חרב עכ"ל א"כ מצינו בתורה כאשר ראו שרי אלפים ושרי מאות שלא מת אחד מכל הצבא וגם לא נהרג אחד במלחמה שזה רק השגחה מן הקב"ה התנדבו להקריב קרבן ד' לתת כופר נפשו על זה שהקב"ה פעל עמם חוץ מדרך הטבע ואותו הנדבה נקרא בתורה "לכפר על נפשותינו" קרבן ה' והבן

ועתה מתוק מדבש פי' המפרש חסידים הראשונים הי' מתייראין שלא יעשו שום חטא עד שהי' חסידים גדולים אשר הקב"ה רגלי חסידיו ישמור שלא יהי' אץ ברגלים חוטא נפשו וחפצו להביא קרבן להתכפר עליהם על חסד ה' אשר שומר נפשם שלא יבוא דבר תקלה שהוא מעשה עבירה בשוגג או מעשה עבירה בלא דעת כמעשה דר"י בשחיטת כותי גם בלא דעת נפש לא טוב "חטאתי כי לא ידעתי" ולכן רצו להביא קרבן לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידם ומה הי' עושים להתחייב קרבן ואם אמנם אפשר שהרהרו בעבירה אשר כמעט אין אדם ניצל מזה הלא אין אדם מביא קרבן אלא על חטא ממש נדרו בנזיר שיתחייבו בקרבן חטאת שלא ירויחו ממעשה ניסים אשר הקב"ה שומרם שלא ישגו ויתחייבו קרבן חטאת א"כ הי' רק נדבה ליתן בזה תודה והכרה לד' וקרבן כזה ל"צ ידיעה בתחילה כי לא חטאו באמת רק חפצו לכפר עליהם על הנס שלא חטאו ודו"ק

אך א"כ קשה אין לדבר סוף שהלא נעשו נזירים והי' יכולין לשגות להיות נטמאו בשוגג והקב"ה הצילם ויצטרכו תמיד להיות נזירים לכפר על נפשותיהם שהקב"ה שמרם מן החטא שלא יהי' נטמאו וכי ראוי להגדיל הנס להשליך על ד' שלא די בזה שהקב"ה מציל אותם מן החטא אשר התורה הטילה על האדם אלא שאסרו איסור על נפשם לקבל נזירות כדי שהקב"ה יוסף להגדיל עמם לעשות ניסים שלא יארע דבר תקלה על ידם לטמאות את ראש נזרם הכי חסידים הראשונים הי' סומכין ע"ז שהקב"ה יפליא לעשות עמהם

אמנם לק"מ דאם נזיר נטמא מביא אשם לכפר עליו כי בזה נשתנה נזיר טמא כנגד נזיר טהור שנזיר טמא מביא אשם והתנדבו אשם כי אשם יכול אדם לנדב א"כ אין סומכין בזה על הנס וא"כ שפיר הביא הב"י ראי' מחסידים ראשונים שחטאת אי אפשר בנדבה רק להתחייב בו ע"י נזירות אבל אשם ג"כ יכול אדם להתנדב דאל"כ לא הי' חסידים מגדילים הנס שד' ישמור אותם שלא יארע תקלה על ידם להיות נזירים טמאים רק ישארו בנזר שמן קודש והבן

ומה שנפלא בעיני שלא כתב אחד מן האחרונים אשר כבר כמוס בלבי כדת לעשות שתחת אשר יאמר בפה יהי רצון כאלו הקרבתי חטאת או כאלו הקרבתי אשם יהרהר בלבו תיבות אלו יה"ר כאלו הקרבתי חטאת ויה"ר כאלו הקרבתי אשם אז אם באמת חייב אז הרהור כדבור דמי (דהא הוא אונס שלא יוכל לקיים ממש והתודה בפה דשמא יהי' כחולין בעזרה אם אינו חייב חטאת או אשם) ואם באמת אינו חייב אז הרהור עבירה לאו כמעשה דמי וירא און ולא יתבונן ואני מבני מדינה עליונה שאומרים פרק איזהו מקומן כסדר ורק חקרתי מאז להרהר יה"ר בכל מקומות ויאמין לי כ"ת נ"י שאני טרוד מאוד ולא אוכל להאריך דברי הד"ש הק' חיים סופר