מחנה חיים אורח חיים חלק ב קמב

לו שגגה וסבור שהמלאכה מותרת ולא נודע לו מעון על שגגת שבת ועי"ש היטב תמצית הדבר אעפ"י שנודע לו שחטא בזה במה שסבר מתחילה שהיום חול דהא לו שהוא שבת וכבר יש לו ידיעה על השגגה אבל עכ"פ אין לו ידיעה על חטאו שעדיין סובר שלא פועל און הוה לו שלא פעל און אם אינו היום שבת או שמלאכה מותרת והנה קודם קצירה לא נודע לו כלל שחטא במה שעבד מלאכה דהא סבור שהיום חול ומותר לעשות כל מלאכות שבעולם ובשעה שעושה בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו שחטא בזה שנשכח ממנו מתחילה שהיום שבת ועכ"פ יש היום איסור מלאכות עכ"פ לא נודע לו חטאו כיון שבא עתה שגגה אחרת וסובר שמלאכה מותרת כנלע"ד

ואיידי דאיירי נ"ל ליישב קו' תוס' על רש"י שרש"י כתב לקמן כל עבירות שנכפל כמה פעמים בהעלם אחד אין בו אלא חטאת אחת בלי טעם גרירה א"כ למה צריך כאן לומר קצירה גוררת קצירה והוא קו' עצומה

ונ"ל בוודאי אם אכל ב' פעמים חלב בהעלם אחת אז באמת אין כאן אלא עבירה אחת דיוכל להביא על איזה כזית הקרבן שיוכל להביא על השני ולכפר על כזית הראשון כמו שיוכל להביא על הראשון לכפר השני דבין על הראשון ובין על השני אין כאן אלא חטאת אחד ממילא כיון שהשנים בהעלם אחד אין כאן על השנים אלא חטאת אחד אבל כאן דעל שגגות שבת אין כאן אלא חטאת אחת אפי' על טחינה וקצירה ביחד ועל שגגת מלאכות חייב ב' חטאות ואם הי' שגגת שבת ושגגת מלאכות בהעלם אחד תלי' הדבר בשלומא אם מביא שתים על שגגת מלאכות ופוטר של שגגת שבת באמת אין צריך לטעם גרירה אבל להביא אחת על שגגת שבת ולפטור של שגגת מלאכות וע"כ דאמרי' דשגגת שבת עיקר ושגגת מלאכות טפל וע"כ מטעם גרירה ודוק אבל לקמן דאיירי רש"י אם מביא הקרבן על קצירה של שגגת מלאכות שפוטר של קצירה של שגגת שבת ועל הטחינה של שגגת מלאכות יביא קרבן לפני עצמו אז היטב דיבר רש"י ז"ל שאין בב' קצירות הנ"ל מטעם גרירה דכל ב' עבירות שונות בהעלם אחד אין בו אלא חטאת אחד ודוק. והשאר בקונטרס לא מצאתי כעת ויהי' פה שביתת קולמסי עד אשר ירחיב ד' גבולי בעזה"י. מחדושי פסחים דף ה' ע"ב **(בא בדפוס במחנה חיים מהד"ג סוף חאו"ח

)** ראיתי ליישב בעזה"י דברי רמב"ן בפי' המכילתא שאין ישראל עובר אלא אם כן החמץ שלו ונשאר ברשותו אבל אם ישראל הפקיד בבית נכרי או שקיבל חמץ נכרי ברשותו אינו עובר והבין הב"י ופר"ח (סימן ת"מ) דה"ה אם הפקיד אצל ישראל חבירו אינו עובר ועיין שג"א (סימן פ"ג), ומקשים א"כ למה נקט הגמ' יכול יקבל פקדונות מן הנכרי הי' להם לומר סתם ויקבל פקדונות דהא אפילו מישראל שרי בלא אחריות דמלא ימצא דרשינן דאסור באחריות וכן המכילתא נקט שמותר לישראל לקבל מן הנכרי ולא נקט רבותא יותר דאפי' אם קיבל מישראל חבירו מותר ג"כ בלא אחריות דאי באחריות אפי' בשל נכרי אסור מלא ימצא וצע"ג

ואקדים דראיתי בצל"ח דף ה' שהקשה למה נקט הגמ' יכול יקבל פקדונות מן הנכרי ושבק גבוה דומיא דרישא דנקט אבל אתה רואה של נכרי ושל גבוה, הי' לו לנקוט כאן יכול יקבל פקדונות מנכרי וגבוה דבוודאי אם מקבל מגזבר חמץ באחריות דאסור כיון שהוא גורם לממון עכ"ד

ונלע"ד דבר חדש בעזה"י דחמץ של גבוה הוא נקרא ממון גבוה וממון גבוה הוא יחשב לאיסור בעצם דהוא איסור שאסור להנות ממנו רק שהקדש הוא הגבאי יכול לעשות מאיסור זה ממון ע"י מכירה או פדיון א"כ הוה כל חמץ של הקדש רק גורם לממון, וראי' לזה מפסחים דף כ"ט דאמרי' דפליגו אם אכל חמץ של הקדש אי מעל או לא תלי' אי גורם לממון כממון דמי, והקשה הפנ"י בשלומא באחריות על חמץ נכרים הוה רק גורם לממון מכח דאילו מיגנב יען דעכ"פ גוף החמץ אינו שלו רק גורם לו דישלם בעבורו ממון אבל בהקדש דרשאי לשהות עד אחר פסח א"כ הוה ממון ממש ולמה נקרא גורם לממון יעו"ש ולפמ"ש ניחא דכל הקדש הוה רק איסור וע"י מכירה ופדיה יבוא לידי ממון א"כ יהי' חפץ של בדק הבית אפי' כל השנה רק גורם לממון, והא דאם אכל חמץ של הקדש בשאר ימות השנה חייב דהא בידו לעשות מהחמץ ממון וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה אבל בפסח די דילפינן מלא ימצא דע"י קבלת אחריות עובר כמו אם יהי' החמץ ממונו ממש דנמצא שבפסח יש לו אחריות עכ"פ על חמץ שהוא ממון ממש לגוי אבל לרבות להיות חייב ג"כ באחריות החפץ שהוא בעצמו רק גורם לממון זה לא ילפינן מן לא ימצא דהלא בכל התורה גורם לאו כממון [אפי' לר"ש דגורם לממון כממון זה דווקא אם אינו בעין אבל כ"ז שאיתא בעיני' לא רק בפסח דכתוב לא ימצא כמבואר ברש"י, ולא כמבואר בצמח צדק סימן ל"א] רק בחמץ חדשה התורה מדכתיב לא ימצא א"כ די אם קבל אחריות על חמץ שהוא ממון של נכרי אבל שיהי' עובר אחריות על חמץ שהוא ג"כ רק גורם לממון זה לא ילפינן דוגמת סברת הר"ן בקבוע יען דקבוע חידוש הוא לא אמרינן קבוע בלא נודע איזה חנות מוכרת בשר נבילה יעו"ש ודו"ק

ולפמ"ש נ"ל דדוקא אחריות על חמץ של גוי נאסר מלא ימצא דהא חמץ הוה ממון של גוי בפסח והוה אחריות גורם לממון ממש אבל בחמץ של ישראל המופקד אצל חבירו הגם שעפ"י התורה מותר להשהות החמץ ברשות ישראל אחר ויהי' חמץ הנ"ל גורם לממון אחר הפסח עכ"פ חמץ של ישראל בפסח אסור בהנאה ואין לו דמים והוה קבלת אחריות דהוא גורם לממון על חמץ שהוא גורם לממון ואינו עובר על ב"י ולא ממועט מלא ימצא שלא יקבל חמץ של חבירו אפילו באחריות והבן

ובזה נסתר מה שחידש הצל"ח בלשון הגאונים שאמרו הנפקד חייב לבערו ולא המפקיד ופי' הוא יען דמפקיד אינו עובר א"כ אין ראוי לקנסו אחר הפסח וכיון שאומרים הרי שלך לפניך ואין ראוי לקנוס המפקיד א"כ יהי' לאחר הפסח מותר החמץ והוה האחריות על הנפקד ועובר עליו, וזה שרמזו יען שמפקיד אינו עובר לכן עובר הנפקד יעו"ש, ולפי מה שחדשתי זה אי אפשר דאחריות הנפקד הוה גורם לגורם דחמץ המפקיד הוה גורם לממון שיהי' מותר אחר הפסח וקבלת אחריות הוה גורם לגורם ודו"ק

וא"כ נשאר קו' הצל"ח מאי מקשה הגמ' למ"ד גורם לממון כממון לא ימצא ל"ל דלמא על חמץ ישראל דנפסק האחריות בשעה שבא זמן איסור וחידש גזה"כ שיעבור מלא