מחנה חיים אורח חיים חלק ב קמג

ימצא, ותי' הצל"ח דהחכים רש"י לכתוב ר"ש קאמר גורם לממון כממון וא"כ כל חמץ הוה גורם לממון יעו"ש, ולפמ"ש דזה הוה גורם דגורם נשאר קו' הצל"ח דלמא חידשה התורה בלא ימצא דיהי' אסור גורם דגורם אשר לא נשמע לר"ש וחידשה התורה גזה"כ, אך הגמרא תי' דהי' בסברא דכל זמן שלא הוזק אז בכל התורה לא הוה גורם לממון כזה שחמץ בעין ומהכ"ת לחדש עוד דגורם דגורם יהי' כממון והבן

רק לפ"ז קשה מאי הק' הגמרא הא אמרת רישא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה נימא דכולם איירי, באחריות רק רישא איירי בשל ישראל דהוה גורם דגורם וסיפא איירי בשל נכרי וצע"ג

ונ"ל דלכאורה קשה א"כ מאי פריך הגמרא כלפי לייא ולא משני דסד"א נכרי שכיבשתו דהוה ממונו כממונך א"כ יהי' מותר כמו שמותר לקבל חמץ של ישראל קמ"ל דלא יראה דהגם דהוה כממון של ישראל אעפ"כ נשאר ג"כ ממון של גוי והוה קבלת אחריות גורם לממון ולא גורם דגורם ומדשני רבא ארישא קאי ע"כ ידע דאחרים ברישא היינו של גוי ולא של ישראל ומיושב למה מסדר הגמרא מתחילה הקו' על אמר מר אין לי אלא נכרי שכיבשתו ואח"כ מסדר אמרת יכול יטמין דבלא"ה הי' משני אחרים היינו ישראל ולעולם שניהם באחריות אבל מדשני רבא ארישא קאי ע"כ דרישא איירי בשל גוי ודו"ק (ועי' צל"ח שם ד"ה ומעתה).