מחנה חיים אורח חיים חלק ב קמא

העיקר ושגגת שבת נעשה טפל וע"ז הביא ראי' מרבא לקמן דאם מביא על האמצעי ולפטור את הראשון או שיוכל להביא על השלישי ולפטור את השני לק"מ דאפי' אם מביא על הטפל פוטר את העיקר יען דנעשה כעבירה אחת אבל זאם קשה אם נימא דידיעה ראשונה פועל שלעולם צריך הקרבן להיות עליו שהוא עבר חיוב הקרבן דכבר זכה בזכות קרבן דבראשונה א"כ עכ"פ לא יוכל לפטור הקרבן שבא על השני יותר מכאלו הביא על הראשונה ואם הי' מביא על הראשונה הי' באמת חייב קרבן על השלישי בפני עצמו ואיך יהי' בהקרבת קרבן על הנטפל טוב יותר מכאלו הביא על העיקר אלא פשיטא דידיעה אינו פועל כלל ונשאר פי' השני עיקר ויוכל לפטור בשני את השלישי וה"ה דמוכח ממילא דיוכל להביא על הנגרר שהוא שגגת מלאכות ב' חטאות ודוק כי עמוק ובלא"ה יש ליישב קו' למה הקשה דווקא מדשני מכפר השלישי משום דיוכל אדם לומר אי אפשר בגרירה ורוצה להביא קרבן בפני עצמו ולכן פשיטא דיוכל לכפר על השני ולא צריך לפטור עצמו עם הראשון וה"ה שיוכל להביא על השלישי ולפטור את השני ולכן הקשה עכ"פ אם יחפץ בגרירה איך מכפר על הג' ודוק בקיצר

בא"ד מיהו תימא לר"י ותי' וז"ל דאיכא למידחי דהכא מיירי שלא הפריש עד אחר שחזר ונודע לו גם על שגגת מלאכות והא דנקט ונודע לו על שגגת שבת היינו כלומר שלבסוף הפריש על שגגת שבת עכ"ל ועיין מהר"ם שנתקשה הלא נשאר הוכחת ר"ש דאיירי אחר הפרשה ויותר פלא להבין כוונת כלומר שבתוס' הלא א"כ קשה למה נקט נודע וחזר ונודע וצע"ג

ולפמ"ש לעיל דפי' אם לא הפריש קודם ידיעת שגגת מלאכות והפריש אח"כ על שגגת שבת אעפ"כ נגררין בע"כ שגגת מלאכות ולא יוכל להפריש קרבנות על שגגת מלאכות יען דהיתה ידיעה מתחילה על שגגת שבת וגם הפריש אח"כ על אותו ידיעה קרבן א"כ כמובן כוונת התוס' דהוכחת ר"ש דאיירי בהפרשה יען דגמ' נקט קצירה משמע שאי אפשר רק בגרירה וע"כ דתיבת נודע הכוונה הפרשה ולכן נקט נודע וחזר ונודע שלא היתה ידיעה בפעם אחת רק ידיעה שניה אחר הפרשה ולכן חדשו התוס' דיש לדחוק דאיירי שהפריש אחר ידיעת שניהם ואעפ"כ פועל שנודע לו בראשונה על שגגת שבת שאם הפריש לבסוף על שגגת שבת אז נגררין שגגת מלאכות בע"כ ודוק

ועיין במהרש"א ופנ"י שהקשו למה הקשה רש"י לקמן על ידיעה או הפרשה מחלקת על רבא דחלב ונא הקשה כקו' התוס' מרבא דגרירה והוא פלא גדול

ונ"ל דרש"י סובר בשלמא בשגגת ב' אכילת זית חלב דאז אותו ידיעה אשר נודע לו על זית הראשון אותו ידיעה חסר לו על זית שני למשל אם טעה ואכל חלב בתורת שומן ואח"כ נודע שזית הראשון היא חלב אותו ידיעה בעצמו חסר לו על זית שני או אם טעה וסבר שחלב מותר ואח"כ נודע לו שחלב אסור והוא אכל חלב א"כ אותו ידיעה הוא גם על זית השני ואעפ"כ נודע לו רק על אחת אז ידיעה מחלק דהא מקצת נודע לו ומקצת לא נודע לו ובאותו ידיעה בעצמו יוכל לדעת שניהם אבל בשגגת שבת ובשגגת מלאכות דאי אפשר להודיע לו בהודעה על שגגת שבת הודעת שגגת מלאכות דכאן צריך להודיע לו שהיום שבת ושם דשגגת מלאכות צריך להודיע לו שהקב"ה אסר טחינה וקצירה אז כיון שאי אפשר להודיע לו ב' עבירות בידיעה אחת ואעפ"כ שגגת שבת ושגגת מלאכות הוה העלם אחד אבל ידיעה לא מחלק כאן יען דאין כאן חסרון למה שנודע לו רק אשגגת שבת דידיעה אשר צריך המה שנים כאן על היום וכאן על המלאכה אי אפשר לדבר זכור ושמור בדיבור אחד ודוק כי הוא דבר חדש מאוד ולכן הקשה רש"י רק מחלב על חלב ולא הקשה מחלב על גרירת שגגת שבת ושגגת מלאכות ודוק ואעפ"י שמשכחת זית חלב בשגגת שומן וזית שני בשגגת שחלב מותר אבל כיון דאין נ"מ בב' אופני שגגות נחשבו אחד ואצל שגגת שבת ושגגת מלאכות נפרדו בדינם ודוק

ולפ"ז נוכל לומר דווקא אם נודע לו מתחלה משגגת שבת אז אמרי' גרירה אבל אם נודע לו מתחילה על שגגת מלאכות אז לא אמרי' גרירה אבל לפי גרסת מהר"ם שפי' שכוונת התוס' מסיפא למה מביא על קצירה ליתא השתא קרבן אחד על שגגת שבת ולפטור הכל ועי"ש משמע שגם באופן זה אמרו גרירה ודוק ואי"ה אבאר

רש"י בד"ה קצירה גוררות קצירה וז"ל סוף סוף העלם אחד הוא דלא נודע לו חטאו בינתים וידיעות חטא הוא דמחלקת עכ"ל והוא פלא בעיני דידיעות חטא דמחלקת היינו ידיעה שאחר שני המעשים של עבירה כמו בע"ב פלוגתא דר"י ור"ל אבל בידיעות שבין המעשי העבירות אז מחויב מכח תרי שגגות ולא מכח ידיעות מחלקת והנה כאן שכוונת רש"י שלא נודע לו חטא בין שגגת שבת לשגגת מלאכה א"כ איך בא לכאן וידיעות חטא הוא דמחלקין שהוא נאמר לקמן על ידיעות שאחר המעשים והוא פלא גדול בעיני הן אמת שלא אכחד תחת לשוני שגם הרמב"ם כתב על ידיעות שבין העבירה לעבירה שידיעות מחלקת וז"ל בפ"ה משגגות אבל אם שגג בה ואח"כ נודע לו וחזר ושגג בה עצמה ובעלה ואח"כ נודע לו וחזר ושגג בה עצמה ובעלה חייב על כל בעילה ובעילה שהידיעות מחלקות בשגגות עכ"ל וכן כתב בפ"ו הל' א' אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וחזר ואכל כזית חלב ונודע לו חייב על כל אכילה ואכילה שהידיעות מחלקות השגגות עכ"ל והוא פלא תיפוק ליה דהוה ב' שגגות וגם איך בא לכאן ידיעות מחלקות השגגות שהוא בידיעה שאחרי ב' מעשי העבירה אבל בידיעה שבין שני העבירות הוא הטעם משום שני שגגות וראה פלא גדול שהכ"מ בפ"ה כתב מ"ש הרמב"ם שהידיעות מחלקות הוא בשבת דף ע"א עכ"ל והוא הפלא ופלא שלא הרגיש דשם איירו בידיעה שלאחר מעשה העבירה וכאן איירי בידיעה שבין עבירה לעבירה שהוא מכח ב' שגגות וצע"ג והוא במשנה בכריתות שחייב ב' על ב' שגגות מעבירה אחת ועי"ש שם בגמ' ולגמ' הנ"ל עוררני תלמידי הבח' המופלג משה יהודה נ"י והוא נקודה נפלאה בעיני וצע"ג כעת ואי"ה אבאר דבר זה שהרמב"ם נקט בב' פרקים שידיעות מחלקת השגגות ולקמן בפ"ו הל' ט' נקט אכל כזית חלב וכזית חלב ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על הב' יביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות עכ"ל והי' לו לסיים שידיעות מחלקות השגגה וצע"ג ועיין בפ"ט בשפחה חרופה דנקט הפרשה מחלקות ולא סיים השגגות ועוד הרבה דקדוקים ואי"ה אבאר

בא"ד יש לדקדק מתחילה נקט רש"י וז"ל וזה עשה ב' קצירות בהעלם אחד שלא נודע לו בין קצירה לקצירה שחטא עכ"ל נקט תיבת חטא ואח"כ כתב וז"ל סוף סוף העלם אחד הוא דלא נודע לו חטאו בינתיים עכ"ל נקט חטאו הוא שם דבר אבל תיבת חטא הוא פעל וצ"ע, ונ"ל הכוונה דבע"כ בשעה שנודע נו שהיום שבת שהוא זדון שבת נודע לו ממילא על שגגת שבת ועיין תוס' ריש כלל גדול שהעירו בזה רק בכל זאת הוה העלם אחד יען שאז יש