מחנה חיים אורח חיים חלק ב קמ

שנכפל כמה פעמים ואותו כפול אין מחדש חטאת אז כיון שיש ידיעה על שיעור חטאת מכופר הכפל בלי ידיעה כיון שהשאר עבירות המה רק המשך עבירה ראשונה וענפיה שעיקר הקרבן הוא מכח שוגג ואלו דק וחקר הי' בא לו על השגגה עיין רמב"ם פ"ו משגגות וע"ש היטב וא"כ לא צריך להכפל ידיעה אבל אם ידיעה או הפרשה או כפרה מחלק הכוונה דהמה פועלים להבדל מעשה דכזית הראשון ממעשה כזית האחרון וע"ז פי' רש"י דווקא בכזית דצריך ידיעה הכוונה דכזית בפני עצמו חשוב בעלמא אלו לא אכל אלא כזית דלא יוכל להביא קרבן אלא עם ידיעה ואז פועל הפרשה או כפרה לחלק ההעלם ויהי' נחשב כב' שגגות ואז צריך גם כזית שני חטאת אבל אי כפרה לא מחלק ונשאר ההעלם לאחד ואז בלי ידיעה מהנה כפרה ודוק היטב

בא"ד אבל אם לא הפריש קרבן וחזר ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת מלאכות יביא איזה שירצה דבו תלי' מילתא אם ירצה יפריש חטאת אחת על שגגת שבת ונגררין של שגגת מלאכות עמה או אם ירצה יפרוש ב' קרבנות על הקצירה וטחינה של שגגת מלאכות ויגררו עמהן של שגגת שבת עכ"ל התעוררו התלמידים למה בכל פעם שמזכיר תוס' שגגות מלאכות מפרשים שהנה קצירה וטחינה ולמה בשגגות שבת לא מזכירי' כלל שהן הנה קצירה וטחינה והוא פלא

ונ"ל דהנה בשגגות שבת אפי' לא נודע אלא או על הקצירה או על הטחינה והביא קרבן אפ"ה מכפר על הקצירה וטחינה וגם גורר של שגגת מלאכה כמבואר ברש"י בד"ה ונודע לו וז"ל כלומר על זו או על זו עכ"ל ובדף ע"א מבאר רש"י הטעם יען דאי אפשר לכפר לזה בלא זה יע"ש בד"ה קצירה גוררת קצירה ולכן די אם תוס' מזכיר רק שגגת שבת סתם דאפי' אם לא נודע רק אחד מכופר הכל ועכ"פ בשגגת שבת נשמע או קצירה או טחינה אבל בשגגת מלאכות דלא מהני ידיעת אחד על השני וא"כ צריך לדעת משניהם מקצירה וגם מטחינה לכן פי' תוס' בכל פעם שצריך לדעת מקצירה וגם מטחינה או שמביא ב' קרבנות על קצירה וגם על טחינה ודוק בקיצר

עוד הי' פלא בעיני וגם בעיני התלמידים למה נקט התוס' בכל פעם אצל שגגת מלאכות תיבת נגררין ואצל שגגת שבת נקט ויגוררו וכן אח"כ אינו גורר האמצעי ופלא הוא. ונ"ל דהגם אי ידיעה לא מחלק אפי' אם נודע לו על שגגת שבת בראשונה או אם נודע לו על כזית ראשון מבראשונה ויוכל להביא קרבן על איזה שירצה או על שגגת שבת או על שגגת מלאכות וכן או על כזית ראשון או על כזית האמצעי ויגרר אחד את השני או ששגגת שבת גורר שגגת מלאכות או ששגגת מלאכות גורר את שגגת שבת מ"מ יש הבדל אם נודע לו בראשון משגגת שבת ואח"כ נודע משגגת מלאכות ואח"כ מביא על שגגת שבת אז לא יוכל להביא עוד על שגגת מלאכות ולאמור אי אפשר בגרירה דכיון דהי' מתחילה ידיעה על שגגת שבת וגם אחר ידיעת שגגת מלאכות מביא הקרבן על שגגת שבת אז בע"כ נגררין שגגת מלאכות עם שגגת שבת כמו אם הפריש על שגגת שבת קודם שנודע משגגת מלאכות ואז בע"כ נגררות שגגת מלאכות עם שגגת שבת כמבואר בתוס' וכאשר אבאר אי"ה לקמן באריכות ה"ה אם הי' ידיעת של שגגת מלאכות קודם הפרשות שגגת שבת נגררין בע"כ עם של שבת רק בזה הם נבדלים אם הי' הפרשה של שגגת שבת קודם ידיעות של שגגת מלאכות לא נשאר בידו עוד ברירה להביא ב' על שגגת מלאכות אבל אם הי' הידיעה של שגגת מלאכות קודם הפרשת של שגגת שבת יוכל להפך הגורל ולהביא ב' על שגגת מלאכות ולפטור של שגגת שבת אבל אם גם אח"כ אחר ידיעות שגגת מלאכות הפריש על ידיעת שגגת שבת אז חזר כמו לבראשונה ונגררין שגגת מלאכות בע"כ עם של שגגת שבת דעכ"פ ע"ז מהני ידיעה שהי' מבראשונה על שגגת שבת שאם הפריש אח"כ עליו שיהי' שגגת מלאכות נגררין בע"כ אבל אם הפריש על שגגות מלאכות עדיין הברירה בידו לומר שאי אפשי ששגגת מלאכות יפטירו של שגגת שבת ויוכל להביא על שגגת שבת בפני עצמו ודוק והסברה בזה יען בשעת ידיעת שגגת שבת כבר זכה להביא עליו קרבן דאז לא הי' עדיין בעולם חיוב קרבן שיוכל לגרור אותו ואותו זכות לא פקע ממנו שיוכל להביא עליו קרבן בפני עצמו אבל אם מפריש גם אח"כ אחר ידיעות שגגת מלאכות על שגגת שבת אז כיון שמביא על ידיעה וחיוב הראשון לא יוכל להרבות קרבנות נגררין בע"כ עם של שבת דבשעה שבא חיובם בעולם כבר הי' כאן הגרירה אם ירצה להביא על של שבת ודוק ולכן אצל אם שגגת מלאכות יפטרו עם קרבן של שגגת שבת נקטו תוס' נגררין לשור נפעל שבע"כ נגררין אבל אם חקרו ששגגת מלאכות יפטור של שגגת שבת נקטו ויגררו שאם ירצה יוכל לפטר את עצמו מכח גרירה אבל בע"כ אין נגררין ודוק אבל אם הי' ידיעות של שגגת שבת ושגגת מלאכות בפעם אחת נ"ל דיוכל אפי' להפריש לכתחילה חטאת א' על שגגת שבת ואח"כ להפריש ב' על שגגת מלאכות ודוק

בא"ד וז"ל כדאמר רבא בסמוך אכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחד מהן וכו' אלמא אע"ג דנודע לו על הראשון תחלה הואיל ועדיין לא הפריש קרבן עליו אינו גורר האמצעי עמו כדי להתחייב קרבן על השלישי אלא אם ירצה יביא קרבן על האמצעי ויתכפרו כולן עכ"ל ודבריהם נפלאים (א) למה לא הביא תוס' ראי' מדיוכל לפטור באמצעי את הראשון (ב) מדלא הביא ראי' מדיוכל להביא על השלישי ולפטור את השני למה הקשה תוס' דווקא מאמצעי שפוטר את השלישי הלא מכולם נשמע שיוכל להביא על איזהו שירצה ומהר"ם התקשה עוד הלא ראי' תוס' הוא לפטור שיוכל לפטור באחד הרבה חיובים ותוס' לפי נוסחינו צריכים להביא ראי' לחיוב שיוכל לעשות מחיוב אחד הרבה חטאות כמו שמביא על שגגת מלאכות ב' חטאות ועי"ש שמגיה בלשון התוס' וצע"ג וגם שפת יתר בתוס' דכתבו אינו גורר האמצעי כדי להתחייב על השלישי משמע שלא קשה למה יוכל להביא על השני שיגרור הראשון לגמרי את השני ורק הקו' שיהי' עכ"פ גרירה שיפעל נגד השלישי וצע"ג וגם הקשה תלמידי הבח' משה יהודה נ"י איך בא לשם גרירה הלא שם הטעם דהכל העלם אחד וצע"ג

ונ"ל דכוונת תוס' נכון דלית דין צריך בושש שהגם אם נימא דגרירה פועל דהשני נגרר אחר הראשון בכל זאת יוכל להביא על השני ולפטור את הראשון דכיון דמכח גרירה נעשה העבירות כאחד א"כ אם מכפר על השני מכפר גם הראשון אפי' אם נימא דעבירה הראשונה עליו עיקר החיוב והשני הטפל עכ"פ המה אחת ומועיל הכפרה על שניהם אבל כל הרבותא לענין אם נאמר דידיעה פועל עכ"פ דעבירה הראשונה הוא החיוב ועיקר של קרבן א"כ אם מביא על הנטפל עליו מהני יען כיון דהוא הנטפל ממילא הביא הקרבן על הראשון אבל עכ"פ יותר מקרבן אחד לא יוכל להביא דלא יהי' הטפל טוב יותר מן העיקר ולכן חקרו התוס' דידיעה לא פועל כלל ויוכל להביא על הנגרר ב' חטאות כיון דידיעה לא מהני נשאר שגגת מלאכות