מחנה חיים אורח חיים חלק ב יד

היורדת משה כן יכלו רוחכם כמות בהמה כן אתם תמותון קבורת חמוד ולא יהי' נשמתכם צרורה בצרור החיים "ואני והנער נלכה עד כה" אין בלבינו רק אחד למסור גופינו ורוחינו לד' בעבור כבוד שמו "ונשתחוה ונשובה אליכם" שאמדו שנזרקה נבואה לתוך פיו של הזקן שישובו יחדיו הוא ויצחק וגם נרמז בו שלא יגרע מצדיק עין פקיחא מד' שיוצלח כמאוד מאוד אשרי למלך שמצליח בזקנותו לנוב בשיבה טובה והבן מאוד

ככה עשו אבותינו כאשר ראו שהעת הרעה הגיע אשר יושלך משמים ארץ תפארת ישראל הוא כבוד התורה ותפארת אמונה ותוקף הדת התחזק כל אחד בלבו להיות כיענים במדבר אכזרים כעורב בעבור עבודת ד' גמרו בלבם שהאב ישלח יד ויעקד את בנו ויקרב אותו לקרבן עולה לפני ד' וזה הוא שיקח את בנו ויחנכו במצות ויחכמו ביראה לגדלו כתורה ולחזקו במוסר כשהביטו למרחוק והשכילו למועד מועד וחצי שישכימו אנשי בליעל אשר אין פחד אלקים לנגד עיניהם וקמו ועשו גדרים וסיגות מחיצות והבדלות בין זרע אמונים לזרע לא אמון בם אסרו ארבעים ותשע שערי היתר בעבור שער החמישים של איסור לקיים מה שכתוב "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה זה השער לד' צדיקים יבואו בו" המלך דוד אמר הרבה שערים צריכים להפתח אשר אבוא בם להודות לד' הגם שהם שערי היתר ושערי צדק בכל זאת אבוא בם להודות ד' שעל ידי שערים רבים אשר נפתחו מהיתר לגדרים וסיגות יעמוד השער האחד לד' אשר צדיקים יבואו בו והבן והאיש אשר יעיז בהותו לפרוץ גדר ולהשיג גבול אשר אשר גדרו וגבלו הראשונים מיד פגעו בו יראי ד' ומגיני דור וכחדו אותו מן הארץ "ועוד מעט ואין רשע התבוננת על מקומו ואיננו" כי בני עליה השליכו נפשם מנגד ונתנו יד לעמוד בפרץ ולגדור גדר בעד כרם ד' צבאות בית ישראל ונתנו תוקף ועוז על המנהגים וגדרים יותר מעל גופי מצות החמורות כי ידעו שדברי תורה הם חזקים כמסמרות נטועים ודברי סופרים צריכים יתדות ומסמרות ובעבור זאת אמרו חכז"ל במדרש דבה על פסוק ספיר גזרתם כמו שאבן ספיר לא ישובר מכל הולם פעם ומכה בכשיל הוא יפוצץ והאבן ספיר קיים כך גזירתם אם גזרו חכמי ישראל סיג וגדר כל הרוחות שבעולם לא יזיזם ממקומם וכן אמרו בכתובות גזירה עבידא דבטלי תקנתא דרבנן לא בטלי התירו איסור עריות רק שלא לשנות תקנתא דרבנן כמובן ואמרו "טובים דודיך מיין" חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה ובעבור זה על כל פרישת וקדושה ועל כל נזירות וחסידות על כל הבדלה ויראת ד' מסרו נפשם ולא המתינו מלקנאות קנאות ד' צבאות עד שנגעו אנשי בליעל לשרש התורה ויסודי הדת שאם התמהמהו עד כה אשר קשר הרשעים יתיחדו וילפתו בעמודי האמונה ויאחזו תקרת הדת להפיל בית ד' ויעיזו לאמור לאל סור ממנו דעת דרכיך לא חפצנו ואורחותיך לא נבקש אז אם יעמדו יראי ד' למלחמה יהי' מסירת הנפש בעבור חילול השם שכל השומע יניע ראש ויחרק שן וישאל הנשמע כזאת או הנראה כאלה כתמיהת הנביא "ההימר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל" על כן הקדימו בני עליה נעשה לנשמע מיד כאשר הוחל הנגף המינות ובא המשחית בבתי בני ישראל עמדו הקנאים לקחו מחתות הדת עם גחלי אש היראה וישימו עליו קטורת מסירת הנפש ורצו לתוך המחנה והכו על קדקוד הפשע והרשע ויעמדו בין המתים המה הרשעים ובין החיים המה הצדיקים ויכפרו על בני ישראל לא נשאו פנים לאיש נכבד או אשה יקרה אם פרצו דק פרצה קטנה חרפו ובזו אותם ברבים עד שנפלו בעצומיהם לחלכאים והיה לנס לאות ולמופת בקרב המחנה ונתגדל ונתקדש שם ד' כי בעבור דבר קטן הנוגע בכבוד השמים פור התפוררה אריץ מוט התמוטטה המדינה ותחת אשר הערו נפשם למות לרומם שם ד' ומלאו אחרי ד' השלים ד' עצת מלאכיו וכרצון יראיו עשה כחכז"ל לא בן אדם הוא ויתנחם תנחומא, הגם שאין הקב"ה בן אדם מתנחם לעשות כרצון אוהביו והבן

ואמרות טהורות חכז"ל בברכות דף כ' הגידו דברינו זה וז"ל: אמר ליה ר' פפא לאביי מאי שנא ראשונים דמתרחיש להו ניסא ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנוי בשני דרב יהודה כולי תנוי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתה סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין וכו' ואלו רב יהודא כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינא נפשין ומצווח קא צוחינא ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוה קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנו לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהי' לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעי' מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי א"ל מה שמך אמדה ליה מתון ואמר לה מתון מתון ד' מאה זוזי שוה עכ"ל רז גדול ביראת אלקים גילו חכז"ל בזה שספרו שפעם אחד חקד רב פפא מה זה ועל מה זה שירד ירדנו כמה ירידות אחורנית נגד אבותינו ורבותינו שהי' מלפנים בישראל שבימי קדם היו חכמי ישראל וראשי בית יעקב אנשים מוצלחים שלא התחננו ולא התפללו לד' שיעשה בעבורם ניסים ונפלאות וככל זאת עשה ד' ניסים נפלאות בימים ההם וזה "ראשונים מתרחיש להוא ניסא" שלא שאלו ולא בקשו שד' יצא ממקומו וירד על הארץ וישפוט שפוט על אנשים רעים וחטאים וככל זאת בא ד' וכל קדושיו עמו ללחום מלחמות מצוה ולעזור בעזרת גבורים המה הצדיקים אשר עמדו במצר כי לחצו להם הפועלי עון ומ"ש "אנן דלא מתרחיש לן נסא" אנו לא זכינו לראות טובה מימינו כל רודפינו השיגונו בין המצרים ולא הזדמנה לנו לא גם ולא פלא ד' עומד מרחוק ומעלים עיניו מעתות בצרה "אי משום תנוי" אין להצדיק הדבר שזכות התורה אשר למדו עמד להם "בשני דרב יהודה כולי תנוי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי" אי לכות התורה יפליא לעשות ניסים ונפלאות הלא אנו מרחיבים גבולי התורה יותר מהם ובכל זאת ועם כל זאת עין בעין נראה שהם גדולים וטובים ממנו כי ירד ירדנו אנו מאוד שרב יהודה למד מעט "ואלו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צוחינא ולית דמשגח בן" רבי פפא התפלא הפליא ופלא כי הבין שדורו ירדו פלאים כנגד הראשונים שרבי יהודה כי הוה שליף חד מסאניה שרק התחיל להתפלל לבקש רחמים והוא משל על התקדשות מעט כמו "של נעלך מעל רגליך" שהשתתף מעט בצער של הצבור מיד נענה מילא ד' כל משאלותיו ואנן מצערינן נפשין בתעניות וטות אנחנו צועקים בתפילות ובתחנונים יום ולילה ולית דמשגח בן לא די שלא נעשה לנו ניסים בנגלה אף גם זאת לית דמשגח עלן שגם נם מלובש הטבע דינכרו השגחות ד' כמו "ממכון שבתו השגיח על כל יושבי ארץ" שהקב"ה משגיח על העולם במהלך הטבע גם שם במעיל הטבע אין הקב"ה ממלא בקשתינו מה זאת ועל מה זאת הלא כתיב "אני ד' לא שניתי" וא"כ נפלאת בעיני למה נעשה ניסים ונפלאות בימים ההם ולאו בזמן הזה והשיב לו אביי ככתוב "חלותי היא שנות ימין עליון" וביאר הבעל עקידה הפירוש כשם שהחולה כל אוכל תתעב נפשו הגם שהמאכל טוב שראוי' לעלות על שולחן