מחנה חיים אורח חיים חלק ב קלז

שבת וא"כ בנאבד או נאנס ע"י לסטי' בודאי קוצרי' בשבת בלילה דהא בעי קצירה לשם עומר והוא דוחה שבת

ולפ"ז אם נדע שאי אפשר לקצור בלילה שהוא מוצאו שבת יהי' הקצירה לשם עומר דוחה שבת שלפניו דמצות קצירת עומר לשם עומר דוחה שבת מה לי שדוחה שבת ביום הקרבה וכי תימא שלמחר ידחה הקרבה שבת ביום על כן נדחה בלילה של אותו שבת זה לא אמרי' רק אם כבר דחתה שבת דוחה אח"כ כל מצוה בשעתה אבל שנימא שידחה אח"כ שבת זה לא אמרי' כמבואר בגמ' מנחות דף ע"ב וע"כ דגוף הקצירה לשם עומר כדאי בעצמו לדחות שבת וא"כ ה"ה אם אי אפשר לקצור בלילה וביום הקרבה ודחה קצירת עומר את השבת וזה הי' בעי' ר"ל (קצירת העומר מהו שידחה את השבת ביום) אם קצירה לשם מצות עומר ודחה את השבת ביום שלפניו כיון דלרבנן הוה קצירת היום כקצירת הלילה א"כ ידחה את השבת ביום אפי' והשיב אביי (והתנינן מצותן לקצור בלילה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת) הבין אביי דקאי על הך דין דמצוה הוה רק כקצירה לשם עומר רק מצותו הוא בלילה אבל נקצר ביום לשם עומר כשר דקצירת היום כקצירת לילה וגם קצירת עומר לשם עומר ביום דוחה את השבת (ולא קבליה) דסבר ר"ל דלמא הפי' הגם שנקצר ביום כשר בכל זאת לא קוצרי' ביום ערב שבת אלא ממתינים עד הלילה שאז יהי' הקצירה לשם עומר גם בלילה וזה דוחה את השבת ולא שיהי' הכנת העומר דוחה את השבת שלפניו (א"ר אחא חזר ביה רשב"ל מן הדא כיון שחשיכה אמר להן בא השמש אומר הין בא השמש אומר הין מה אנן קיימין אם ללילה כבר הוא אמר) הרי מפורש הגם שיכול לקצור מע"ש ממתינין עד ליל שבת ולא קוצרים מערב שבת דממתינים בקצירה לשם עומר עד שחשכה ליל שבת וא"כ מה דתנינן (מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת) על כרחך הפי' כמו שאמר אביי שנקצר ביום כשר הוא דוחה את השבת דגוף קצירה לשם עומר דוחה את השבת לפניו אפי' ודוק

(ח) נסתפקתי אחרי שנודע שקצירת עומר בלילה דוחה את השבת כמבואר במשנה ששואל שבת זו והן אומרי' לו הן אבל קצירת יום שבת אינו דוחה שבת רק הקרבה דוחה את השבת כמבואר בתוס' בד"ה מנין יעו"ש אך אם התחילו לקצור בלילה רק לא יכלו לקצור כשיעור עומר והאיר היום אם מותר לגמור עד כשיעור מי נימא כבר דחתה קצירה שבת כמו כבר דחתה שחיטה ומקריבים איברי' ופדרי' או נימא התם דכבר נגמר מעשה שחיטה שהוא הראשון מד' עבודות וכיון שהותר שבת הותר להשאר אשר אפשר להקריב בלילה שאח"כ אבל כאן המצוה הוא לקצור כל שיעור עומר וכיון שלא נגמר השיעור בלילה א"כ לא שייך לומר שכבר דחתה קצירה שבת והגם בודאי לא נתחייבו הקוצרים חטאת דהוה טעה בדבר מצוה אבל עכ"פ אין רשאי' לגמור הקצירה ביום וצע"ג

ונראה לחקור בעזה"י כיון שהקב"ה צוה לקצור עומר בליל שבת דגוף הקצירה הוה מצוה א"כ בכל שיעור קצירה מה שנחשב בשעורו קצירה הוא מצוה לפני עצמו ואם עשרה אנשים קוצרים כל אחד מעט עד שיעור עומר כל אחד קיים מצות קצירה כמו באכילת קדשי' ולחם הפנים דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם דכל אחד עושה מצוה באכילת כזית ולתוס' ישינים ביומא אפי' אוכל כפול דעכ"פ כל אחד גורם שיאכל כולו ה"ה אם כל מי שמסייע לקצור עושה מצוה שקוצר לצורך העומר הגם שלענין שבת צריך שיעור כמה יקצור ויהי' חייב היינו דבפחות משיעור לא הוה מלאכת מחשבת אבל בקצירת עומר בודאי כל מה שקוצר לצורך מצוה אפי' מלא כפו קיים מצוה דכתי' וקצרתם את קצירה הגם שלענין הקרבה צריך עומר אבל המצוה על קצירה הוא שם קצירה וא"כ כיון שהתחיל לקצור כבר דחה קצירה של מצוה את השבת א"כ מותר לקצור השאר אפי' ביום דכבר דחתה קצירה השבת

ואוסף נופך דמצות עומר המה בשני חלקים מצוה (א) קצירת התבואה עם כל הכנות שיהי' ראוי' להקרי' (ב) גוף ההקרבה אשר מביא עומר על מזבח ד' ותורה אמרה והבאתם ראשית קצירכם וכל מי שקוצר שיער קצירה קיים מצות קצירה ומכולם יחד נעשה קרבן והוה כמו במיל' חיתוך ופריעה דאפי' הרבה אנשים יוכלון לחתוך זה אחר זה או לעשות כל אחד מקצת פריעה שהרי כולם עוסקי' במצוה וק"ו כאן דשם אם שייר מחיתך ופריעה לא קבל שם מילה וכאן קבל שם קצירה עכ"פ ועיי' בנב"י ח"ר באו"ח סי' מ"א ודוק

(ט) יש לחקור אם כשם שיש מצות קצירה בלילה כך יהי' גם הטחינה אפי' בלילה והקרבה לבד יהי' ביום או נימא דווקא הקצירה תהי' בלילה אבל הטחינה יוכל להיות לכתחילה ביום ונראה מרש"י בד"ה אם יש אחרת וז"ל אפי' במחובר מביאי' אחרת תחתי' וקוצרין וטוחנין אותה ביום עכ"ל ואם נאמר שאפי' נקצר בלילה טוחנין ביום א"כ מה צריך רש"י לפרש אפי' במחובר מביאי' פשיטא דאם נקצר בלילה בודאי שטוחנין אחרת ביום אלא פשיטא דרש"י סובר דטחינה צריך ג"כ להיות בלילה והי' מקום לטעות דכשמביאים אחרת היינו טוחנין ביום קמ"ל דטחינה צריך להיות ג"כ בלילה ואם נטמא העומר אז קוצרי' וטוחנין ביום הגם שהי' ראוי' להיות קצירה וגם טחינה בלילה ור"א בר"ש פליג בכל אופן כשם שרבו אומר שמביא אחרת הן שנקצר ולא נטחן והם אפי' לא נקצר פליג ראבר"ש דלא משכחת אחרת לא מיבעי שלא יבוא מן המחובר אלא אפי' נקצר וחסר הטחינה ג"כ פסול דהכל בכלל מצות קציר' היינו להכין העומר שיהי' ראוי' להקרבה

שוב מצאתי בירושלמי פ"ב דמגילה שאם נקצר בלילה אז הי' ההבהב וטחינה ורקדה בלילה דהוה הכל רק מרק גמר המצוה אשר דחה שבת אבל אם מביא מן העמרי' שלא דחתה קצירה שבת צריך להמתין על הבהב וטחינה עד היום יע"ש וכן הוא ברמב"ם

ונ"ל הטעם דקצירה הי' ראשית מלאכה להתחיל להכין גוף העומר והקב"ה החשיב הכנת העומר שיהי' נקצר לשם עומר בלילה א"כ כל הכנות נטפלי' להכנת קציר' כי כבר דחתה הכנה שבת כמו בתמיד דאמרי' כבר דחתה שחיטה שבת ומותר בו בלילה דחביבה מצות הכנה בשעתה הוא הכנת הקצירה שנטפל עליה כל הכנות הנגררי' ממנה אבל אם מביא מן העמרי' אז הוה רק הכשר קרבן של מחר וא"כ כיון שקרבן פסול בלילה צריך להמתין על תיקן מכשירי' עד שעה שראוי' להקריב גוף הקרבן אז נדחה השבת עכשיו לגוף המצוה ודוק

(יוד) מנחות דף ע"ב תוס' ד"ה מנין שהקשה כאן ילפי' הקרבה מתקריב ולקמן דריש ליה ממועדי ד' וקשה לי דלמא לקמן ילפי' רק אם נקצר בערב שבת מקריבי' בשבת כמו בתמיד אבל כאן ילפינן שמצותן לקצור בלילה ואם נקצור ביום שאח"כ כשר וה"ה שדוחה את השבת ההקרבה אעפ"י שנקצר ביום השבת שלא כמצותו ביום וגם בשבת אעפי"כ כשר שידחה ההקרבה את השבת דבמועדו גילה התורה שהקרבה דוחה שבת ורק הקרבה אבל לא