מחנה חיים אורח חיים חלק ב קלו

מנחת חביתים של כה"ג דוחה את השבת וכן מילה כלל כל דבר שזמנו קבוע דוחה את השבת והטעם דחגיגה אינו דוחה את השבת לפי שיש לו תשלומי' דאל"כ הלא זמנו קבוע ודוחה את השבת ומה שפסח ברוב ישראל טמאים דוחה הוא מטעם דרוב אין עושי' פסח שני וא"כ זמנו קבוע עיי' בטו"א וא"כ כלל גדול כל דבר שזמנו קבוע וביותר אם הוא קרבן צבור דוחה שבת וכן דוחה את הטומאה ובפרט בעומר דכתיב תקריב אפי' בשבת תקריב אפי' בטומאה כמבואר בגמ'

ונחזי אנן אם הכהן עומד ומקריב העומר ונטמאה אפילו נאמר דמותר לקצור עומר מחדש דקצירת עומר לשם מצוה בעינן אפי' נקצר ביום לשם עומר כשר וא"כ הוה מלאכה שאי אפשר לעשות מאתמול דהא הי' המצוה לקצור עומר בלילה שהיא ליל ט"ז בניסן ואיך יקצר מערב שבת הוה קצירה שלא כמצותו ובכל אופן הוה קצירת עומר זמנו קבוע ביום הקרבה שהוא שבת והגם שיש מצוה לקצור בלילה ונטמאה וצריך לקצור היום לשם עומר עכ"פ רק אם כשר כשבא מן העליה א"כ מביא אחרת ומקיים מצות הקרבת עומר עכ"פ ואם לא מצא בעלייה הי' ראוי' לקצור בשבת שיהי' קצירה לשם עומר וגם הקרבת עומר רק אמרי' הלא בכאן יהי' ע"כ או דחיות שבת או דחיות טומאה מנ"ל לעזוב העומר שנטמאה אשר עומד ומקריב ולהתחיל לקצור לשם העומר הא העומר שנטמאה נקצר לשם עומר א"כ מה לי דחיות הטומאה או דחיות שבת שב ואל תעשה עדיף אבל אם הלך והניח העומר שנטמאה יכול לקצור מחדש לשם עומר רק הוה פקח ושתוק שזה שנטמאה יש לו שני מעלות (א) נקצר לשם עומר (ב) נקצר כמצותו קצירת עומר בלילה ובזה שיקצר יהי' לו רק מעלה (א) שנקצר לשם עומר אבל מעלה ה)ב) נקצר כמצות קצירת עומר יחסור ולמה תעזוב מה שבידך ולהתחיל לקצור בשבת הגם אם יקצר היום יהי' השירי' נאכלין בכל זה מוטב שיקריב בטומאה ולא יקצור ויטחן ויברר בעבור להתיר שירים אבל אם עשה בהיפך ג"כ עשה כדין דכמו דטומאה נדחה כך שבת נדחה בכל מלאכות שבת דתקריב אפי' בשבת והלא יכול לקצור לשם העומר רק כיון שעומר דוחה טומאה והוא עומד ומקריב אמרי' אין מעבירי' על המצות אשר הוא בידו כמו אין מעבירין על המצות ויביא מן הקרוב עיי' בגמ' דף ס"ד ע"ב ובתוס' שם וא"כ למה יעבור על עומר שמונח לפניו ויתחיל לקצור עומר מחדש אבל אם כבר מונח בעלייה ונקצר שנא למצותו כשר א"כ גם זה כאלו מונח לפניו ולא יצטרך לדחות טומאה א"כ מביא אחרת ומקיים מצות הקרבת עומר בלא חילל שבת ובלא חילל דחיות טומאה כמובן

ואם נאמר שמן עלייה פסול יען דלא נקצר לשם מצות עומר כלל אבל אם נקצר מערב יו"ט לשם עומר הוה עכ"פ נקצר לשם מצוה אבל לא נקצר כמצותו דהא המצוה הוא שיוקצר בלילה וזה קצר קצירת עומר שלא כמצותו דהא קצרו ביום שלפניו והחיוב לקצור אותו בלילה לפני הקרבתו וקצר הוא עומר שלא כמצותו היפך זמן

ומעתה אי אמרי' נקצר מעיו"ט שלא כמצותו הוה כמו שלא למצותו שהובא מן העלייה א"כ יש לפני המקריב שני דרכי' או להקריב בטומאה או לקצור בשבת דעומר זמנו קבוע היום ולא הי' לו אפשר לעשות מערב יו"ט דנקצר שלא כמצותו פסול וכשם שהוא דוחה שבת לקצור כמצותו בלילה כך דוחה קצירת עומר בשבת ביום דהא עכ"פ לא הי' באפשרות לעשות קצירה הזאת מערב שבת ודוחה שבת ביום כמו בלינה וא"כ צריך לומר לו בין כך ובין כך הוי פקח ושתוק דבאמת יכול לקצור בשבת עכשיו ביום דהא הוה מלאכה שאי אפשר לעשותה מערב שבת ודוחה שבת דאין מעבירי' על המצות ולכן אומר הוי פקח ושתוק ור"י אמר אלו כשר מן העלייה הי' אפשר לקיים שניהם וע"כ סובר מלאכה שאי אפשר מותר לעשות בשבת דאל"כ למה צריך לומר לו הוי פקח והקשה הא עכבן ר"ע בלוד העדים משמע יען דהעדי' עצמם הוין רק הכנה לקידש החודש אע"ג דלא הי' אפשר מאתמול לא הותר בשבת וא"כ ה"ה קצירה בשבת דהוה רק הכנה לקרבן עומר דמצות קצירה הוה רק בלילה וביום הוה רק הכנה להקרבת עומר אינו דוחה ומשני שם ארבעי' זוג הווין ועכבן אבל זוג אחד לא עיכב ואח"כ חקרו אם קצירת יום שלפני ליל ט"ז הוה כבא מן העלייה דזה עכ"פ נקצר לשם עומר או נימא קצירה לשם עומר הוה כבא מן עלייה יען דמצות קצירה בא בליל ט"ז ואיך שייך לומר שלפני זה נקצר עכ"פ לשם עומר האיש מצוה לקצור בליל ט"ז ואמר אי רבנן סברי קצירת יום כקצירת לילה פליג ר"א בר"ש רק על זה דלא נחשב כקצירת לילה וא"כ יהי' דוחה הקצירה את השבת ואומר הוי פקח ושתוק ורבנן סוברי' קצירת יום כקצירת לילה והוה אפשר לעשותה מן עיו"ט ואין קצירה דוחה שבת ועל כן מקריב בטומאה חוץ אם יש נקצר ביום לשם עומר מעיו"ט דיש מעלה שעכ"פ נקצר לשם עומר ור"א בר"ש סובר דהוה כבא מן עלייה אבל אי כ"ע מודי' דהוה כבא מן עלייה א"כ בתרתי פליגי רבנן סברי קצירה מן היום הוה כנקצר בלילה וא"כ בכה"ג צריך להביא אחרת דאז לא הותר לקצור ביום שבת ור"א בר"ש סובר גם בכה"ג צריך להיות פקח כמו שהערותי בעזה"י ודוק

(ז) ירושלמי מגילה פ"ב ה"ז וז"ל רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שידחה את השבת ביום עכ"ל יש לדקדק דכך הי' לו לומר קצירת עומר ביום מהו שידחה השבת דבחול קוצרי' ביום ושואל אם ידחה קצירת עומר ביום את השבת

ונ"ל דבר חדש בעזה"י דמצות קצירת עומר הוא בשני חלקי' (א) לקצור העומר על הקרבן (ב) שיהי' אותו קצירה בלילה ואותן ב' חלקי מצות דוחי' את השבת דילפי' מתקריב אפי' בשבת אך אם נקצר ביום לשם עומר כשר פריך הגמ' ונקצר מערב שבת דעכ"פ יהי' קצירה לשם עומר שזה עיקר המצוה והגם שחוסר חלק השני שלא יהי' קצירה לשם מצוה בלילה בכל זאת הסביר תוס' דלא מסתבר שיהי' זה דוחה שבת לר"ע דבשלומא קצירה לשם עומר שהוא תועלת ותכלית בדבר הנקרב שהקב"ה חפץ שאותו קצירה אשר מכין גוף הקרבן ידחה שבת דמה לי שחיטה דוחה שבת שעי"כ יוקרב ע"ג מזבח ה"ה דקצירה לשם עומר דוחה שבת דע"כ הקצירה ראוי' להקריב ופריך הגמ' אם נקצר ביום כשר דהא הי' קצירה לשם עומר ויעשה אותה מע"ש ולכך לא מקצר הגמ' אי נקצר ביום כשר אמאי דוחה את השבת למה האריך הגמ' ליעץ עצה נקצרהו מערב שבת אלא פשיטא דצריך קצירה לשם עומר אלא אותו הקצירה יעשה מע"ש לשם עומר אבל בעבור שיהי' קצירה בלילה אין זה פעולת שלימות לגוף הקרבן ולכן מעולם לא עלה על דעת להקשות אם יש בעלייה והוא כשר א"כ למה נדחה שבת בקצירה זה לק"מ דגוף הקצירה לשם עומר הוא הכנה בגוף הקרבן ודוחה שבת הגמ' פריך אם אפשר לעשות הכנה הנ"ל מע"ש למה ידחה שבת וזה שרמזו בתוס' שלא מסתבר הגם שהוא מצוה בלילה שזה ידחה שבת אבל גוף הקצירה בודאי דוחה