מחנה חיים אורח חיים חלק ב קלה

מותר לב"ד להחכי' שלא לקצור ביום ויקצרו בלילה אבל הברייתא אומרת מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר ואעפי"כ דוחה הקצירה את השבת שקוצר מתחילה ע"כ כתבו דלא יתכן לר"ע מסברא וצריך לומר שרבותא דהקרבה דוחה את השבת הגם דלא הי' קצירה בלילה ודוק

ובזה מיושב הרמב"ם שפסק שקצירה דוחה שבת ונקצר ביום כשר דסובר תקריב מרבה אם לא נקצר ביום קוצר בלילה בזמנו ומן במועדו ילפינן הקרבה דוחה שבת ומן תקריב דוחה שבת אם לא נקצר ביום ולכן מהפך הבריית' מתחילה כתבו קוצר בין בחול בין בשבת ואח"כ כתבו מצותו בלילה ונקצר ביום כשר אבל אם נקצר ביום אז אינו דוחה שבת ודוק

(ד) תוס' מנחות דף ס"ו בד"ה זכר למקדש פסק בה"ג שאם שכח לספור בלילה סופר ביום דתנן מצותן בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר ור"ת משיג עליו ממועד קטן דף ג' מה חריש רשות אף קצירה רשות יצא קציר עומר שהיא מצוה ודחה שבת וכיון דדחה שבת אין נקצר אלא בלילה כדמוכח סוף פרקין יע"ש

ולדעתי יש לחקור בדעת בה"ג מצותו הוא ממחרת הפסח הוא מחרת היו"ט ובליל מוצאי יו"ט ויש לפנינו לדון על נקצר שלא כמצותו בשני פנים (א) לקצור מעיו"ט כאשר יבוא מוצאי יו"ט יהי' מוכן העומר הגם שלא הגיע לזמן חיוב הקצירה אשר בא למחרת הפסח שהוא יום אחר יו"ט (ב) אם עברו ולא קצרו בליל ממחרת הפסח שהוא מוצאי יו"ט בלילה יש לקצור ביום מחרת הפסח שהוא יום הקרבה דמה לי שקצרוהו בלילה או ביום עכ"פ הוא ביום הקרבה אשר כבר הגיע החיוב על כלל ישראל לקצור העומר אשר יוקרב ביום ט"ז ניסן

ומסתברא אי הדין שאפי' נקצר שלא כמצותו הוא ההיפך המצוה דהלא מצות קצירה הוא בט"ז בניסן מחרת הפסח הוא מחרת יו"ט ואעפי"כ יהי' כשר א"כ אפוא מהכ"ת שידחה קצירתו שבת הלא גוף הקצירה הוא רק הכנת קרבן עומר ומהכ"ת לדחות שבת בעבור הכנת מצוה אלא בודאי נקצר שלא כמצותו היינו היפך המצוה פסול אבל אם לא קצרו בלילה וקצרו ביום ט"ז ניסן הוא יום הבאת העומר הגם שלא קצרו כמצותו דמצו' הוא לקצור בלילה כאשר יתחיל יום ט"ז ניסן אבל עכ"פ לא נקצר שלא כמצותו אלא שלא קצרוהו כמצותו שהי' להם להקדים הקצירה והי' שב ואל תעשה ואחרו הדבר עד שעבר זמן מצותו ולא נקצר כמצותו וגמ' דייק אי נקצר אפי' שלא כמצותו כשר למה ידחה שבת יקצרהו מע"ש אפי' שלא כמצותו אבל אי לא נקצר בלילה שכשר אם נקצר ביום לא קשה למה דוחה שבת הלא בכל אופן ידחה שבת לקיום המצוה בזמנו ולא יאחר הזמן שלא לקיים מצוה הלא גם למחר כשר רק יען שנקצר ביום ההוא שהוא שבת א"כ כיון שיחלל שבת מקיים המצוה בזמנו וכן רמז המשנ' מצותן לקצר בלילה שלפני הבאת העומר ואם עבר הלילה ולא קצרוהו קוצרי' בשבת ביום ודוחה את השבת ולכן יספור ספירה ביום ודוק

אך קשה לשון הברייתא דף ע"ב ראבר"ש אומר הוי פקח ושתוק דכל עומר שנקצר שלא כמצותו פסול ולפמ"ש הי' לברייתא לומר כל עומר שלא נקצר כמצותו פסול דשם קאי שנטמא בשעת הקרבה וצ"ע רק עיין רש"י ד"ה ואי כמו שאבאר בעזה"י בירושלמי פ"ב במגילה ודוק

(ה) מנחות דף ע"ב לברר הבנת חכז"ל נראה לי לבאר בעזה"י מצות עומר תלי' בשני דברים לקיים מצוה בקצירה (א) כתוב ממחרת הפסח שיהי' קצירת עומר אחר יו"ט שהוא יום ראשון של פסח שהוא ביום הבאה של העומר (ב) שלא יהי' הקצירה באותו יום היינו בבוקר אשר יובא העומר אלא בלילה שלפניו היינו ליל ט"ז ניסן יהי' הקצירה ואחר שהוקרב בבוקר התמיד יוקרב העומר ולילה שלפניו יוקצר

והנה כשם אם יוקרב בערב פסח שהוא י"ד ניסן הוה נקצר שלא כמצותו שלא הגיע היום ט"ז ניסן כך אם נקצר בבוקר ט"ז ניסן הוי שלא כמצותו דעכ"פ לא הוה לילה בשעת קצירה והקב"ה מבקש שיוקצר בליל ט"ז ניסן ויש להסביר יותר דבקדשי' הלילה הולך אחרי היום ואם הקב"ה מבקש שבמוצאי יו"ט יוקצר הוה כאלו הקב"ה ביקש שיקצר ביום ט"ו ויוקרב ביום ט"ז ואם קוצר בבוקר ביום ט"ז עבר הזמן יום ט"ו וה"ה אם קצר בעבר פסח הוה הקצירה ביום י"ד והקב"ה מבקש שיהי' הקצירה ביום ט"ו ניסן לענין קדשי' שהוא ליל מוצאי יו"ט וזה שכתב רש"י בד"ה ואי ס"ד וז"ל אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול ומצותו לא הוי' אלא במוצאי יו"ט וגבי לילה נמי מצותו בלילה ולא ביום עכ"ל הכוונה ראבר"ש שאמר הוי פקח ושתוק סובר דאם יקצר ביום ט"ז בשעת הקרבה פסול דצריך קצירה דווקא בלילה שלפני הקרבה דקצירת יום לא הוה כקצירת לילה בשום אופן הן ביום ט"ו ניסן או ביום ט"ז ניסן ודוק

(ו) ירושלמי מגילה פ"ב הל' ז' וז"ל (הי' מקריב מנחת העומר ונטמאה בידו אומר ומביאי' לו אחרות ואם לאו אומר לו הוי פקח ושתוק דברי רבי אלעזר ר"ש אומר לעולם אמרי' הוי פקח ושתוק שאין עומר שנקצר שלא כמצותו כשר סבר ר"א בי ר"ש שאין עומר בא מן העלייה א"ר אתיא דר"א בר"ש כשיטת ר"ע רבו של אביו דתנינן תמן כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינו דוחה את השבת וכל מלאכה שאי אפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת והא תנינן מעשה שעברו יותר ממ' זוג ועכבן ר"ע בלוד מפני שהיו מ' זוג אבל אם הי' זוג אחד לא הי' מעכבן מקצירת היום מה את עביד לה כקצירת הלילה או כבא מן העלייה אין תימא כקצירת הלילה אשכחת אמר חדא פלגו בין ר"א בר"ש ובין רבנן דרבנן אמרין קצירת היום כקצירת הלילה ור"א בר"ש אומר אין קצירת היום כקצירת הלילה אין תומר כבא מן העלייה אשכחת אמר תרתין פלגוון בין ר"א בי ר"ש ורבנן דרבנן אמרי קצירת היום כקצירת הלילה ור"א בי ר"ש אמר אין קצירת היום כקצירת הלילה ורבנן אמרי הבא מן העלייה כשר ור"א בי ר"ש אומר הבא מן העלייה פסול עכ"ל) ועיי' במפרש שם פירושו

ונלע"ד לפרש בעזה"י דיש לדקדק בתיבת פקח שאומר לו הוי פקח ושתוק מאי פקחות יש בדבר כאשר הורגלו לחכז"ל לומר על איזה התחכמות אי פקח שמעון בפסחים דף ל"א ובכתובות דף פ"ח אבל כאן די שיאמר שתוק אבל מאי פקחות מראה בשתיקה גם אויל מחריש לחכם יחשב והוא אומר הוי פקח ושתוק ור"א בי ר"ש אומר לעולם אומר לו הוי פקח ושתוק מאי פקחות יש אם ישתוק מיד וצע"ג

ואמרתי לחקור בעזה"י דהנה אנן ילפי' תקריב אפי' בשבת תקריב אפי' בטומאה דכל קרבן צבור הקבוע לו זמן כגון פסח דוחה שבת וגם טומאה וגם קרבן יחיד הקבוע לו זמן כגון פסח דוחה שבת (ומה שאינו דוחה טומאה ביחיד הוה משום דהבשר שעיקר שחיטתו לצורך אכולה עיי' טו"א חגיגה דף ג' וצריך רוב ישראל שיאכל בטומאה) וכן