מחנה חיים אורח חיים חלק ב קלד

דמצותו בלילה כיון דבדיעבד ביום כשר עכ"ל משמע דהוא סברה חיצונה שאינו דוחה שבת אע"ג דמצותו בלילה ולקמן בתוס' בד"ה אמאי כתבו וז"ל ואע"ג דלכתחילה מצותו בלילה כיון דדיעבד כשר לא הוה דומי' דתמיד דכתיב בי' במועדו לומר דדחי שבת ומסתברא דדומי' דתמיד בעינן עכ"ל משמע דמסברה הי' מותר יען דמצותו בלילה רק יען דמתמיד ילפי' דדחי שבת א"כ דומי' דתמיד בעינן וצע"ג

ולפמ"ש דשם ילפי' יצא קצירת עומר שהיא מצוה ופריך בגמ' אי נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצרי' מע"ש אלא מדדחי ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול על כרחך קו' הגמ' איך משכחת קצירת עומר מצוה שדוחה שבת שנאמר עליו יצא קצירת עומר שהוא מצוה וקשה הא צריך קרא אם הי' אנוסי' שלא יוכלו לקצור מע"ש או שקצר ונטמא אז הקצירה דוחה שבת ומאי פריך הגמי

ואחר העיון לק"מ דגמ' פריך כשם במילה אם לא עשה מערב שבת או הכין אזמול ונשבר או נגנב אעפי"כ לר"ע אין עושי' אזמול דכל שאפשר לעשות מע"ש אינו דוחה שבת אעפ"י שעי"כ לא יוכל למול ה"ה אם נקצר שלא כמצותו כשר א"כ לא משכחת עוד קצירת מצות עומר שידחה שבת ומדדחי שבת אם משכחת שפסוק בחריש ובקציר תשבת מגלה לדחות שבת ע"כ נקצר לא כמצותו פסול ובכל פעם קוצרי' לכתחילה בשבת ושם בכה"ג אי איירי שיתבטל מהבאת עומר יען שהי' באפשרות להביא מן ע"ש הקשה תוס' מאי כולי האי שהקשה הגמ' אמאי דחי שבת הלא המצוה הוא לקצור בלילה רק לכתחילה מבטלי' קיום המצו' בשב ואל תעשה שלא לחלל שבת בקו"ע וכל זה אם לא נבטל משורש הבאת עומר אבל אם יתבטל מצות הבאת עומר קוצרי' אפי' בשבת ע"ז תירץ התוס' דלא הוה דומי' דתמיד שם גילה התורה רק באי אפשר לעשותו מאתמול אבל כיון שהי' באפשרות לקצור מאתמול לא דוחה שבת אבל בתוס' ד"ה מנין שקאי אם אפשר מן העמרי' א"כ לא יתבטל שורש המצוה בשום אופן וחקרינן לחלל שבת בעבור לקיים מצות קצירה הוא מצד השכל דלא יתכן לחלל שבת בעבור קיום מצות קצירת עומר דמאי אולמא הך קיום עשה מקיום עשה דשבת וגם יתחלל שבת שהוא עבירת סקילה לזה לא צריך לומר דומי' דתמיד בעינן הלא השכל מתנגד לר"ע ודו"ק

ובזה מיושב דברי הש"ך ביו"ד סי' רס"ב דהקשה על שיטת דסוברי' דלא צריך להטיף בדם ברית אם נימל בתוך ח' והקשה הש"ך אמאי דחי שבת דומי' הקו' במנחות והקשה השג"א סי' נ"ב דנעלם ממנו דברי תוס' בסוגי' בד"ה אמאי דזה דווקא בקדשים דילפי' מתמיד יע"ש שכתב שהש"ך שגג ולפמ"ש שפתי כהן ישמרו דעת אם אנו דנין שיתבטל כל הבאת עומר ואעפי"כ לא נקצר בשבת אז צריך תוס' לומר הטעם יען דילפי' מתמיד אבל אם השורש המצוה לא יתבטל אז הוה מסברא דלא מחללי' שבת בעבור לקיים מצות קצירה ה"ה דן הש"ך אם אפשר לקיים מצות מילה בתוך ח' למה נחלל שבת בעבור קיום מ"ע של ביום השמיני ומעולם לא הקשה הש"ך איך משכחת הך קרא ביום השמיני ביום אפי' בשבת היינו איך דלא יהי' אפשר לקיים המצוה אבל הקשה על כל שאפשר למול בתוך שמנה למה מחללי' שבת אלא ע"כ בתוך שמנה לא מקרי נימל וצריך להטיף דם ברית ביום שמיני ודוק

(ג) מנחות דף ע"ב תוס' בד"ה מנין כתב וז"ל אבל לר"ע לא יתכן אע"ג דמצותו בלילה כיון דבדיעבד ביום כשר עכ"ל והוא פלא מאי לא יתכן הלא בגמ' שם הוכיח מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול ועוד בהס"ד דילפי' מתקריב ולא מתמיד א"כ הוה כמו מילה הגם דנימול בתוך ח' מהני אעפי"כ מוהל בשבת כסבר' השג"א סי' נ"א אי ילפי' מתמיד צריך להיות דומה לתמיד וא"כ הקרבה ילפי' מתמיד אבל בס"ד דיש רבוי תקריב הוה כמו ביום בשבת לענין מילה וא"כ כיון שיש מצוה בלילה מחללי' שבת בעבור המצוה וצע"ג

ונ"ל דבודאי גוף הקצירה הוה חלק מהקרבת עומר דהא צריך להביא סולת וקלי ואפוי ועוסק בקצירה לתקן העומר אשר יוקרב והוה קצירה והקרבה כמו חיתוך ופריעה דשניהם יחד הוה מצות מילה עיי' שבת דף קל"ה אנא עבדא פלגא דמצוה בחיתוך ה"ה הכנת הסולת והאפייה עם הקרבה הוה מצות עומר ודוחה שבת והגם אם נקצר ביום לשם עומר כשר הגם שלא נקצר בלילה בכל זאת רשאי הב"ד שלא לקצר ביום וממילא כאשר יבוא לילה יהי' קצירת עומר דוחה שבת דכל זמן שיש להביא מן הקמה לא רשאי להביא מן העמרי' וממילא יקיים מצות קצירת עומר גם בלילה אבל לא שמצות לילה ידחה שבת הלא הוא רק הכשר לקצירה כי בזה אשר נקצר בלילה נא יפעל למצות עומר דהא נקצר ביום ג"כ כשר אלא גוף המצוה של קצירת עומר דוחה שבת והב"ד החכי' שלא קצרו ביום כדי שיוכלו לקצור בלילה לקיים גם מצות לילה ע"י מצות גוף הקצירה כמו במילה שלא ימול בתוך ח' כדי כאשר יבוא יום ח' ידחה שבת בעבור מצות מילה ומקיים מצות ביום השמיני ימול אבל אם כבר קצרו ביום לשם עומר כגון שהי' להם פחד מפני אויבים שלא יוכלו לקצור בלילה ואח"כ יוכלו לקצור בלילה אם יעזבו העומר שנקצרו ביום ויתחילו לקצור עומר אחר בליל שבת זה אינו מן הסבר' דהא כבר עשה מצות קצירה לשם עומר הגם שלא קיימו בו ההכשר לקצור בלילה זה לא יתכן דנראה שמחללי' שבת בעבור לקיים מצות עומר בודאי לר"א רשאי' לעשות זאת דהא אפי' מכשירי' שיכול לעשות מע"ש ולא עשה דוחה שבת והא כאן לא יוכלו לעשות הכשר של לילה ביום בודאי דוחה שבת והוה ק"ו הא אפי' אפשר לעשות מכשירי' ולא עשה דוחה שבת ק"ו אם לא הי' באפשרות לעשות ההכשר מע"ש וא"כ קוצרי' בעבור ההכשר אבל לר"ע לא יתכן הגם אם לא קצרו מע"ש מותרי' לקצור בעבור גוף קצירת עומר אבל אם כבר נקצר נראה שמחללי' שבת בעבור מכשירי' והנה הפי' הדבר כך מצותו לקצור בלילה אבל אם אירע הכרח שקצרו ביום לשם עומר נקצר ביום כשר ואעפי"כ אם יוכלו לקצור אח"כ בליל שבת יודחה את השבת לקצור מחדש וכתבו תוס' דלר"א ניחא אבל לר"ע לא יתכן וצריך לומר יודחה את השבת הגם דלא יעשה קצירה בליל ש"ק אעפי"כ גוף הקרבת עומר דוחה שבת דלא נימא דדווקא אם נקצר בזמנו בלילה שאז הקצירה עם הקרבה יחדיו דוחי' שבת קמ"ל שהקרבה לבד דוחה

אך רשב"א סובר ככלל גדול שהניח ר"ע כל מלאכה שאפש' לו לעשות אינו דוחה את השבת חוץ אם אי אפשר לו לעשות כמו שחוטה דפסול אם לא נשחט היום וא"כ מדייק כל עומר שנקצר שלא כמצותו פסול לא אמר כל עומר שלא נקצר למצותו פסול משמע שלא קצרו לעומר כלל אלא אפי' קצרו לשם עומר ביום והלא מצות עומר להקצר בלילה ואם קצר עומר שלא כמצותו פסול דאל"כ איך קצירת עומר דוחה שבת יקצרהו מערב שבת ויהי' כשר להקרבה הגם דלא נקצר כמצותו והגם שיתבטל ממצוה על כן יחכימו הב"ד שלא לקצור ויקיים גם המצוה על זה חדשו תוס' שם בד"ה אמאי כיון דמתמיד ילפי' צריך להיות דומה לתמיד אשר פסול אם נשחט מקודם אבל בהס"ד דילפינן מתקריב באמת