מחנה חיים אורח חיים חלק ב קלג

בסוגיא דקצירת העומר דוחה שבת **(אמר המחבר, יען שנשלם ספרי בין פסח לחג מתן תורה אדפיס קונטרס אחד בענין קצירת עומר אשר חידשתי פה ק"ק פעסט והגדתי אותן הדברים לפני למודי ה' ביום טוב, ואין סדר למשנה וכאשר נכתבים בפנקסי על האותיות כן אדפיסם לטובה וכלל גדול אין מוקדם ומאוחר בתורה והמעיין יבין לאשורו

בעזה"י

)** (א) פסחים דף ס"ו בתוס' בד"ה מה לתמיד שכן תדיר הקשה נילף מתמיד ומילה יעו"ש ונ"ל דבמילה הוא מקלקל רק מכח המצוה הוא מתקן גברא א"כ בלי חיוב המצוה לא הוה מחלל שבת א"כ מסתבר שהמצוה ידחה שבת יען שהמצוה גורם שיהי' נחשב מלאכה חידשה התורה ביום השמיני ימול שהמצוה בעצמה תגרם המלאכה על כן דוחה שבת אבל שחיטת הפסח שאפי' לא יהי' פסח אלא חולין הוה שחיטה מלאכה כמו תמיד דהוה השחיטה מלאכה אפי' אם תהי' חולין איכא פרכא שתמיד תדיר וכי תימא מילה יוכיח שאני מילה שלולא המצוה ליכא חיוב שבת ודוק. ובזה עלה בדעתי ליישב קו' הש"ך יו"ד סי' רס"ו אם מהני אם נימל בתוך שמונה למה מילה דוחה שבת כמו שהקשה בגמ' מנחות דף ע"ב אם נקצר שלא כמצותו כשירה למה דוחה קצירה שבת יעו"ש

ולפמ"ש יש ליישב שאני קצירה שאפי' בחולין הוה מלאכה שהוא מן ל"ט מלאכות עיי' פרק כלל גדול הקוצר א"כ בא רק מכח דמצות עומר דוחה שבת ופריך הגמ' אם נקצר שלא כמצותו כשר נקצר מערב שבת אבל במילה הגם אם מהני מילה שלא בזמנה דוחה מילה שבת דלולא פעולת המצוה לא הוה מלאכה בשבת דהא מקלקל הוא א"כ המצוה אוסר הפעולה והמצוה מתירה ודוק

וזה רמז רש"י במשנה דף ס"ה ע"ב בד"ה שחיטה וז"ל שהיא אסורה בחולין בשבת משום איסור מלאכה גמורה שהרי באבות מלאכות היא מנוייה ואעפ"כ דוחה את השבת בפסח עכ"ל ולכאורה יפלא האריכות דלו יהי' שלא יהי' שחיטה בחולין מלאכה גמורה שלא יהי' נמנה באבות מלאכות עכ"פ בשחיטת קדשים שהוא מד' עבודת שנוטל את הנפש שצריך לדם בתורת מצוה הוה בודאי מלאכה ואעפי"כ מותר

אמנם אי כל השחיטה יהי' נחשב למקלקל כמו בסכין של ע"ז דאמרינן בחולין דף ח' דמקלקל הוא דבהמה בחייה עומדת לג' דברי' לגדל וולדות ולחרישה ולאכילה והקשה בתוס' א"כ השוחט בשבת למה יתחייב הא מקלקל הוא ותי' התוס' דבשבת הוה עכ"פ מלאכת מחשבת ועיי' בפלתי סי' י' א"כ אם נימא דשחיטת חולין מקלקל הוא אבל שחיטת קדשים הוה מתקן דפסח צריך שחיטה דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל א"כ המצוה גורם המלאכה ולא יפלא דגילה התורה דמצות שחיטה שגורם המלאכה פועל להתיר שמצוה אוסר ומצוה מתיר אבל השבותים אסורים גם בחולין ובא רש"י והחכים ששחיטת חולין הוה מן האבות מלאכות ואעפי"כ מותר בפסח א"כ דן ר"א ק"ו בשבותים ודוק

ובזה מיושב לי למה לי קרא לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שמיתות ב"ד אינו דוחה שבת עיי' סנהדרין דף ל"ה ובשבת דף ק"ה ק"ו ובתוס' שם דהוה תיקן משום כפרה של הנהרג או מכח דחשב תיקן קיום של המצוה וקשה לי הא אין זמנו קבוע ומהכ"ת לחלל שבת הרי בתמיד ופסח צריך קרא לאסור ולפמ"ש כיון דקיום המצוה מחדש האיסר מלאכה הי' ילפי' ממילה להתיר ולא דמי לתמיד ופסח דשם הוה מלאכה אפי' בחולין אבל מיתות סנהדרין דמצוה מחדש מלאכה הוה שרי כמו במילה וצריך קרא ולמעט והארכתי בזה ליישב קו' פנ"י בפסחים דף ד' ע"ב על ר"ע שאמר אין ביער חמץ אלא שריפה יעו"ש ודוק

(ב) מנחות דף ע"ב תוס' בד"ה מנין שכתבו וז"ל אבל לר"ע לא יתכן אע"ג דמצותו בלילה כיון בדיעבד ביום כשר עכ"ל קשה לי הא מסברא יש לחלק בשלומא במילה דעיקר מצות מילה יוכל לקיים גם ביום של אחריו בתשיעי ועיין במג"א הל' מגילה סי' תרפ"ז בשם כנה"ג דאם יתבטל ממצות מגילה לגמרי מגילה עדיף ממילה יעו"ש וא"כ תינח במילה שיוכל לקיים שורש המצוה למחר אז לא דחי מצות עשה של ביום השמיני ימול את השבת רק בשורש המצוה ולא במלאכה שאפשר לעשות מערב שבת אבל בעומר כיון שאם לא נקצר מע"ש יתבטל מכל הבאת עומר אז הגם דהי' באפשרות לקצור מערב שבת וכשר בדיעבד עכ"פ יפסיד המצוה של קצירת עומר שהוא רק ע"י קצירת לילה ומותר לקצור בשבת לקיים המצוה היינו כשלא קצר מערב שבת וא"כ כיון שבא אח"כ ליל שבת יבטל מכל מצות הבאת עומר ומותר לקיים הקצירה בתורת מצוה אבל במילה הגם שיתבטל ממצות ביום השמיני אבל עכ"פ מגוף מצות מילה לא יבטל שיוכל למול בתשיעי ועל כן לא דחי שבת בעבור איזמל שהי' יכול לעשות מערב שבת וצע"ג ועיין בתוס' שבת דף ק"ל בד"ה ושווין דמילה אם לא מל בח' מקיים אותו בט' דאי אפשר למול שני פעמים יעיי"ש

אך יש לתרץ דמן תקריב ילפי' שאם לא מצא מן הקמה יוכל להביא מן העמרים וא"כ בכל אופן לא יתבטל מן הבאת עומר דיוכל להביא מן העמרים ואעפי"כ מרבינן מן תקריב הגם שכשר אם נקצר ביום דוחה הקצירה את השבת א"כ נהפוך הוא הלא במילה עכ"פ מבטל מצות של ביום השמיני ואעפי"כ לא שרינן לעשות איזמל בשבת ק"ו בעומר שיוכל להביא מן העמרים ואעפי"כ יען שמצוה לקצור בלילה דוחה שבת וזה לא יתכן לר"ע שסובר במילה שיתבטל מצות עשה של ביום השמיני ור"י דצריך לומר דדוחה את השבת על הקרבה קאי ודוק

ובזה הי' ליישב קושי' התוס' למה לי תקריב על הקרבה הא ילפי' מן במועדו דשם ילפי' מן במועדו היתר של הקרבת הקרבן אפי' בשבת שאל"כ יהי' נדחה לגמרי וגילה התורה שהקרבת עומר דוחה שבת דומי' דתמיד שדוחה שבת וכאן גילה התורה תקריב מכל מקום אם לא מצא עמרי' וצריך לקצור בשבת עושי' גם קצירה להקריב מכל מקום דאם יתבטל המצוה לגמרי מקריב מכל מקום אבל כאשר נשנה בברייתא אם יש מן העמרי' אז אי אפשר לומר שתקריב ירבה אפי' קצירה רק כתבו תוס' לאו דווקא דומי' דטומאה דילפי' מן במועדו והכא סומך ההיתר על תקריב אבל אם לא הי' ראי' מטומאה דלאו דווקא הי' לתרץ דתקריב מורה היתר אם ליכא עמרי' יקצר ויביא ודוק

ואם כנים דברי יש ליישב בזה מה שה' לפלא בעיני שכאן בד"ה מנין כתבו תוס' וז"ל אבל לר"ע לא יתכן אע"ג