מחנה חיים אורח חיים חלק ב קלב

בעמ"ח מקור חיים שאל לאביך ולזקניך ויאמרו לך הלכה למעשה האיך נהוג העולם. ד שלום רב וכל טוב לבן אחי הרב הגאון הצדיק הרב ר' משה סופר נ"י אב"ד דק"ק סענדרא יע"א

אחד"ש קבלתי מכתבך עם שאלתך רק בטוב תשמע שאני חולה וחלוש מאד לא אוכל לצאת ולבוא בעיון לגלות דעתי בדבר חמור רק מפני כבודך עיינתי מעט וד' חנן אותי בהערה חדשה אשר יש בו לעיין ואכתוב אותה הערה ואתה לך בכחך כח התורה בשדה הורי' וכאשר יאיר ד' עינך תצוה לאיש לעשות כדת של תורה בעזה"י

שאלה אירע בגבולך שעשיר אחד מכר צאניו המעוברות לרועה שלו בכסף כדי לפטור הבכורים מקדושת בכור והרועה הנהיג את הצאן בכל יום ויום לרעות בשדה וכעת נודע לו שהי' צריך גם לעשות קנין משיכה ושאלת כדת מה לעשות באלה הבכורים אשר נולדו וסיימת שמצוה למצוא היתר כי גדול ההפסד

תשובה דע כי קשה בעיני למצוא לפתוח בהיתר רק אשיחה וירווח לי להשיב מפני הכבוד וד' יאיר עיני בתורתו

לכאורה קשה לי הא כסף הוה ספק קנין לדינא וא"כ הא בכור במעי אמו חולין רק בצאתו מרחם חל הקדושה ועיין חולין דף ע' אם ביציאת רובו קדוש או למפרע ביציאת המיעוט בא הקדושה למפרע אבל במעי אמו הוא בודאי חולין ואם יש ספק קנין אם קנה הנכרי האם וגם הולד ולא בא קדושה על הולד כלל ונשאר חולין כמו שהי' במעי אמו אוקמי על חזקת חולין ונחליט שלא בא קדושה על הולד דאוקמי על חזקת קמייתא וצע"ג

אמנם אם מכח חזקת קמייתא נדון נימא על האם וגם על הולד דאוקמי אותם בחזקת קמייתא שהיו בהמות ישראל ויש ספק אם חל קנין כסף של נכרי להוציאם מחזקת ישראל שהי' בעלים ראשונים אם כן נוקמי' על חזקת קמייתא ונשארו בהמות ישראל וחל הקדושה על הולד שהוא בכור פטר רחם בישראל א"כ אוקי חזקת קמייתא של בעלים נגד חזקת קמייתא חזקת חולין של ולד במעי אמו ונשאר ספק בכור ודוק

אך לכאורה חזקת קמייתא של בעלים ראשונים איתרע דמכר אותם לנכרי ולקח כסף קנינם דמי מחירם ואיתרע חזקתו ראשונה כמו שהעיר בתוס' כתובות דף כ"ג כיון דזרק כסף איתרע חזקת פנוי וחזקת היתר שלה יעו"ש וחזקת חולין של ולד לא איתרע יהי' חזקת חולין של ולד עדיף מחזקת קמייתא של בעלים דהא עשה מעשה בלקיחת הכסף ומכר אותם לנכרי כמובן

רק כבר בארתי במקום אחר שאני התם דהי' ברור שיוכל לפעול קידושין שהיו שניהם מרוצים לקידושין והי' בפני עדים אשר המה פועלים שיוכלו להיות קידושין רק יש ספק אם נפל הכסף קידושין קרוב לו או קרוב לה א"כ עשה מעשה עכ"פ אשר יוכל לסתור חזקת פנוי וחזקת היתר זה נקרא ריעותא אבל אם יש ספק אם הי' הכסף שוה פרוטה אשר יוכל לפעול קידושין א"כ יש ספק אם הוא עשה מעשה אשר יוכל לסתור חזקתה אז נשאר חזקת קמייתא הארכתי בזה בעזה"י א"כ כאן דיש ספק אם נכרי יוכל לקנות בכסף דבר מישראל א"כ לא נוכל לומר דעשה מעשה לסתור חזקת קמייתא דעל זה אנו דנין אם לקיחת כסף הוא מעשה שיוכל לסתור חזקת קמייתא שלו וא"כ יש חזקת קמייתא של בעלים ראשונים נגד חזקת חולין של הולד ודוק

היוצא מזה מכח חזקה מול חזקה הוה רק ספק קדושת בכור דיש ספק מכח קנין כסף אם הוה בהמת נכרי או הוה בהמת ישראל וא"כ נראה לי דאין מצוה על בעלים ראשונים להקדיש את הולדות בקדושת בכור עיין רמב"ם בפ"א מהל' בכורות הל' ד' שכתב וז"ל מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה ויאמר הר"ז קדוש שנאמר תקדיש לד' אלקיך ואם לא הוקדש הר"ז מתקדש מאליו וקדושתו מרחם עכ"ל וכל זה נראה לי הוא בודאי בעלים של הבכור אבל אם יש ספק אם הוא בעלים של הבכור פטור להקדישם דפנ"י בברכות דף י"ב בד"ה בתוספת מחדש אפי' או ספיקא דאורייתא לחומרא היינו שלא יפגע בספק באיסור דאורייתא בקום ועשה אבל מותר להיות שב ואל תעשה בספק לכן אפי' אי חיוב ברכה דאורייתא מותר להנות בלא ברכה אם יש ספק דמה שאינו מברך הוה שב ואל תעשה דפח"ח הארכתי במקום אחר בראי' בעזה"י וא"כ בודאי פטורים הבעלים להקדיש ספק בכור להיות שב ואל תעשה כמובן ובפרט איך נאמר שיהי' הבכור קדוש דלמא הוא של עכו"ם הקונה ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ודוק והמהרי"ט אלגזי בספרו דף ד' ממתיק התוספתא דבכור הפקר אינו קדוש דבשלומא אם יש לו בעלים שהיו יכולים להקדישו אז כל ראוי' לבילה אין בילה מעכב ונקדש הבכור אפי' לא הקדישו בעליו אבל בהפקר דאין כאן בעלים להקדישו אז אין ראוי' לבילה ומעכב בו ואינו קדוש דפח"ח

ולפ"ז כיון דכסף הוה ספק בקנין אין בעלים ראשונים מחויבים להקדיש הבכורים כסברת פנ"י ונוסף עוד דלא יכול להקדיש פן הוא בהמת עכו"ם בהקדש כתוב ביתו מה ביתו שלו ודאי ולא שלו ספק ק"ו להקדיש קדושת הגוף אם הוה ספק שלו ואין ראוי' לבילה לקיים תקדיש לד' וא"כ לא חל ממילא קדושת בכור על הולדות כן נראה לי הערה חדשה להרחיב גבולי תורה לצרף לסניף שאר היתרים הגם שיהי' מוקשה מכמה מקומות לא מנעתי להודיע ודוק

וידעתי גם ידעתי שיש להשיב על זה דלא דמי למהרי"ט דכאן יש רק ספק בהלכתא אי נכרי מישראל קונה בכסף או במשיכה ואם כלפי שמיא גלי' דנכרי אין קונה בכסף א"כ הוה בודאי פטר רחם בישראל ומחויב להקדיש ויכול להקדיש בתנאי אם הוא פטר רחם בישראל הוא מקדיש אותו אבל בהפקר לא יוכל להקדיש בהמת הפקר בכל זאת לא מנעתי לכתוב הערה זאת דמכח ספק אין חיוב על הבעלים להקדיש ולא קדוש מאליו (ועיין ביבמות פרק י"א משנה ה') ודוק ועיין בב"מ דף ו' ספק בכורות וברש"י שם וז"ל כגון בהמה שילדה ואין ידוע אם בכרה כבר עכ"ל ולא פי' כגון ספק בקנין אם הוה של נכרי או של ישראל יען דאז לא הי' יכול לתרץ קדושה הבא מאליו שאני דהא לא הי' ראוי' להקדיש דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא נתקדש ממילא

אהובי בן אחי נ"י לא באתי בהערה הזאת אלא מפני כבודך החביב עלי אבל תעיין בשו"ת ר"ע איגר סי' ל"ז ושו"ת חת"ס יו"ד סי' שי"ח ותמצא לצרף איזה היתרים ולכל הפחות נראה לי שיאמר לגוי שלא יקנה אותם בחזרה עד שיארע בהם מום ואז אעפ"י שירגיש הגוי ויעשה בהם מום בודאי יש די בהיתרים שיש כאן שמכח איסור הי' דעת ישראל שיקנה במשיכה רק לצאת מהאיסור כאשר חקר הגאון רע"א ז"ל וגם צירף דעת רש"י ורמב"ם דגוי קונה מישראל בכסף יע"ש שלא עבר ישראל במה שאומר שלא יקנה אותם בחזרה בלי שיהי' בהם מומין וד' יאיר עיניך שלא תכשל בדבר הלכה ח"ו הדש"ת.