מחנה חיים אורח חיים חלק ב קלא

כשירות לא יתערב בו קמח אשר יתחמץ בעתיד בשלומא אם הי' הקמח קמח חמץ והי' ספק אם נתערב במצות קמח חמץ הי' מקום לחקור נוקי המצות על חזקת היתר ותלינן שלא נאסרו מקמח חמץ אבל כיון שהי' קמחא של פסחא וכל החשש שמא אח"כ בפסח יתלחלח ויתחמץ בעתיד על זה ליכא חזקה שלא ישתנה מהיתר לאיסור ודוק

שוב עלה בדעתי שיתערב כל המצות ביחד קודם פסח שאת"ל שיש בהם איזה פרורי קמח נתבטל ברוב קודם פסח דכאן לא שייך אין מבטלי' איסור לכתחילה דהא עדיין לא הוה איסור דהוא קמחא דפסחא ודומה לחלב שנפל למים שמותר בו בשר עיי' ש"ך יו"ד סו' צ"ח אך גם זה משבשתא דהיתר בהיתר בזה שהכל אינו חמץ בודאי לא נתבטל דהיתר בהיתר לא בטיל ועיי' בש"ע א"ח סי' תמ"ז סעיף ד' י"א דחוזר וניער ועיי' בפר"ח מה שהשיג על הר"ן דלא דמי לצמר גמלים וצמר רחלים דצמר רחלים עם פשתן אסור תמיד ושייך בו ביטל בצמר גמלי' אבל חמץ קודם זמנו הוה שעת היתר יע"ש ואפי' להר"ן דעכ"פ חמץ שמו עליו שיהי' אסור בפסח אבל קמחא דפסחא הוה היתר בהיתר ממש ולא שייך בו ביטול וכשיתחמץ בפסח נתחדש איסור חמץ על קמחא דפסחא ויעיי' במקו"ח סי' תמ"ז ובנב"י מה"ת יו"ד סי' קפ"ו ויש לי להאריך רק אין כעת זמנו ודוק

ולדינא אני אומר שמותר לאכול אותם יבש אבל לא חרעמזליך ולא קנעדלך כי אין לסמוך לסלק מצות תחתונים כי מלתא דלא רמי' עליה דאינש אפי' אומר ברי לי לאו אדעתא כמבואר בכמה מקומות בש"ע ביו"ד ובמג"א הל' פסח א"כ מי יודע איזה תחתונים ואיזה עליונים פן הניח אותם מתחילה על המפה ואח"כ הניחם למעלה כי המניחם האמין בדעתו שהמפה נקי ולא חשוב שהמפה הוא של הקמח וגם הי' בדעתי להאריך מי יודע חרעמזליך נעשו בשומן והוה בכלל מי פירות ומים שמיהר להחמיץ ועיי' בנב"י ח"ר א"ח סי' כ"ב חרעמזליך נעשים משומן ודבש ומים יע"ש ועל קנעדלך אין לסמוך שהמרק רותח מאוד היינו למעלה ומי ישער שיהי' חלוט ח"ו לסמוך בפסח על התירים כאלו

סוף דבר מצאתי תלי' באדמ"ו חת"ס ז"ל או"ח סי' קל"ח שהניפו על נפה מצות כתושי' שהי' של חמץ אבל מנוקה בעבור תולעי' ואעפי"כ הי' אוסר לעשות קנעדליך ונידן דידן גרע כמובן בודאי הי' על המפה קמח וא"כ לאכול יבש יש להתיר שלא יתחמץ ברוק שבפיו ברגעים מעוטים אבל לאכול לח בכרעמזליך או קנעדליך אסור כל זה כתבתי אם אין הרב אב"ד נ"י בביתו אבל אם הוא בביתו ישאל את פיו דברי החלוש והטרוד. חג הפסח יחוג בשמחה הרבני האברך יושב על התורה ועבודה כבוד הרבני מה"ו יצחק ווייס נ"י

אחד"ש קבלתי מכתבו ואני לא מכיר למעלתו לידע לתארהו רק הערות בדברי תורה ראיתי ומרוב טרדותי לא יכולתי לעיי' עד אתמול והיום בכי טוב אשיב בקצירת אומר כפי אשר חנן אלקי' אותי כפי הזמן הד"ש ושלום כל למודי ד'

(א) כתב מעלתו וז"ל ימחול הדר"ג נ"י להודיע לי דעתו הרמה זה לא כביר למדנו שיעור פשוט מס' כריתות ושאל א' מהלומדי' צע"ג על החת"ס בחו"מ סו' כ"ט שהחליט בפשוט דחייב אשם תלוי אפי' אם יודע בשעת אכילה שהוא ספק חלב וצע"ג דבריש פ' ס' אכל מבואר ברש"י ותוס' להיפך יע"ש ומצוה לישב דבריו הקדושים והדר"ג נ"י בשכלו הזך יעמוק בזה ללמדנו להבין דבריו הקדושי' עכ"ד

נלע"ד ליישב פליאה הנשגבה הזאת בעזה"י ואעתיק דברי תוס' בדף י"ז בד"ה ספק אכל שכתבו וז"ל ומיירי בשעת שאכל הי' סבור שהוא שומן דאי יודע שהוא ספק חלב היכי מייתי קרבן הא לא שב מידיעתו עכ"ל הכוונה איך יבוא אשם תלוי להגין עליו עד שיתברר שהוא הי' ודאי חלב ויביא חטאת הא הוא ידע שהוא ספק חלב ואעפ"כ אכל וא"כ לא הוה שב מידיעתו להביא אשם תלוי דהא לא שב מספק איסור אבל באמת אם יתברר שהי' ודאי חלב יוכל להביא חטאת דהגם דלא הי' שב מספק איסר הי' פורש מודאי איסר עכ"פ קרבן אשם תלוי לא משכחת דהא לא שב מידיעתו על ספק כמובן

אמנם אם במשל יש על חתיכה ספק אחד אומר חלב היא ואחד אומר שומן היא או שנים אומרים חלב ושנים אומרים שומן היא והאוכל החתיכה אמר שהוא יאמין יותר למשה ואהרן מאשר יאמין ליהושע וכלב ואכל הגם שהדין תורה הוא שיהושע וכלב נאמני' כמשה ואהרן או שהאמין שהוא בקי במראה חלב והשומן ואכל החתיכה אשר לפי דעתו הי' הוכחה שהוא שומן אז אם אמרו לו אכלת ספק חלב כי תרי ותרי הוה ספק דאוריי' כל שני אנשי' כשירי' בישראל נאמני' כמשה ואהרן אז מביא אשם תלוי או אם נודע לו אח"כ שהי' ודאי חלב מביא חטאת דזה נחשב לשוגג על שסמך על מחשבתו ואומדנא ונקרא שב מידיעתו ואלו הי' נודע לו בשעת אכילה שהוא ספק גמור לא הי' אוכל וזה שדייק אדמ"ו חת"ס ז"ל שכתב וז"ל דלעולם שוגג הו' שסמך עצמו על דעתו עכ"ל היינו שסמך עצמו על מחשבותיו שעי"כ היקל באכילתו אבל רש"י ותוס' קאי שהי' אצלו ובדעתו שהוא ספק גמור אם חתיכה הנ"ל חלב לא הוה שב מידיעתו כנלע"ד לישב קדוש ישראל אדמ"ו ז"ל

(ב) עוד כתב שראה בספרי מחנה חיים ח"ר סי' ג' שהבאתי ירושלמי מפ"ג דנזיר וחבירו הראה לו שכתב בירושלמי בהיפך וחפץ לעשות טעות סופר רק מעלתו נ"י אמר שישאל את פי לקחתי ירושלמי שלי ואעתיק לו הלשון וז"ל (הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם זו תורה וזו אינה תורה ר"ח בשם ר' יוסף אתי' דר"א כבית שמאי דב"ש אומרי' תדיר ומקודש תדיר קודם כן ר"א אומר תדיר ומקודש תדיר קודם עכ"ל) ופי' בפני משה בד"ה תדיר ומקודש תדיר קודם וז"ל כהן קרוי מקודש ונזיר תדיר מפני שנוהג בכל בין בכהן בין בישראל והוא קודם למקודש ולפיכך ס"ל יטמא כהן ואל יטמא נזיר עכ"ל ולא ידעתי איזה ירושלמי יש למעלתו שנדפס בו דר"א כב"ש דתדיר ומקודש מקודש קודם ונזיר הוה מקודש וכה"ג חשוב תדיר כך העתיק מעלתו במכתבו

(ג) אודות המקור חיים שחידש בסי' ת"מ ותמ"ח מי שיש לו בית צריך למכור החדר דאל"כ בשכירות לא מהני דמכירת חמץ הוה כערמה והוה דומי' גוי אלם ושאל את פי הלא אין העולם נוהג כן ישמע שאני כתבתי על זה מרוב טרדותי לא אדע המקום רק ידעתי שחקרתי להשיג דשאני אם ישראל יצרך לשלם בעבור החמץ שיגנב או נאבד וה"ה בגוי אלם צריך לשלם בעד החמץ אז חידשה התורה חידש בחמץ דגם זה בכלל לא ימצא אבל אם הישראל יצרך לשלם לגוי החוב אשר חיוב לו מקודם וישראל לא יוכל לזכות בדיניהם לפטור מחוב שלו ע"י שגוי חייב לו בעד החמץ שמכר לו עכ"פ לא יצטרך ישראל לשלם בעד החמץ רק יפסיד מה שמגיע לו מן הגוי א"כ אין החמץ מביאי' לתשלומי' ולא דמי לגוי אלם דיצרך ישראל לשלם דמי החמץ והסברה נכונה בעזה"י אבל מי אנכי ננס לגבי ענק אדם גדול בענקים