מחנה חיים אורח חיים חלק ב קכח

סימן מא

הרמב"ם בפי' משניות פ"ק דחולין מדף י"ד וז"ל ואמר השוחט בשבת אם הי' שוגג ולפיכך שחיטתו כשירה ושמא תאמר ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשירה הואיל ואינה מחלל שבת ואינה שחיטתו פסולה אלא אחר גמר שחיטה שניה הוא שיהי' אסור דע משיתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הוושט והגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשוחט שישחט קצת הסימנים קודם שיגמר השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיוגמר השחיטה הוא פסול עכ"ל

והר"ן בחדושיו כתב וז"ל ויש דוחין ולומר דלא דמי שבת לע"ז דהשוחט לע"ז כיון שאין עובד אותו אלא אם גמר שחיטה בדין הוא שנכשיר שחיטתו הראשונה שהרי נעשית בהכשר אבל שוחט בשבת הרי בתחילת שחיטתו חילל שבת דחובל הוא הלכך אפי' בשחיטתו הראשונה הוה מומר ושחיטתו פסולה ואין זה כלום אצלי דבשבת נמי לא מחייב עד גמר שחיטה דמיקמי הכי הוה מקלקל בחבורה דקיי"ל דפטור עכ"ל

וראיתי בספר מגן אבות שמביא קושי' גדולה וחזקה בשם הגאון מהר"ם ברבי ז"ל שהי' אב"ד דק"ק פ"ב יע"א לפי מה שביאר הר"ן דלכך לא הוה שחיטת מומר יען דמתחילה מקלקל הוא יעו"ש א"כ לר' שמעון דסובר מקלקל בחבורה חייב הוה באמת שחיטת מומר א"כ מאי הקשה הגמ' בב"ק דף ע"א אלא שוחט בשבת שחיטה ראוי' היא דתנן השוחט בשבת אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטה כשירה וקשה הא לר"ש ע"כ הוה שחיטת מומר וצע"ג

ונלע"ד לחדש דבר בעז"ה הגם דאם כותב שם משמעון חייב דהגם שמכווין לעשות מלאכה גדולה ועשה רק קטנה שאני התם דעכ"פ עשה תיקן שהוא מלאכת מחשבת בפני עצמו הגם שהוא חשב לעשות מלאכה חשובה גדולה ריבה התורה תיבת "מאחת" שיהי' חייב דלפעמים הוה תיבת שם חשוב כמו תיבת שמעון הכל כפי הצורך בו לכן כיון שעשה מלאכה חשובה בפני עצמה חייב אבל במקלקל דכל המקלקלים פטורים רק בחובל ומבעיר גילה התורה דמקלקל חייב (דלר"ש דמצריך מלאכה שצריך לגופה לא משכחת אצלם בגופם תיקן עיין רש"י ורשב"א דף ק"ו יעו"ש היטב) א"כ די אם עכ"פ נעשה הקלקול כאשר חשב לעשות כגון במילה ובהעברת בת כהן דחשב לעשות למול שני עורות והאבר לשריפת בת כהן אם נעשה מחשבתו לקלקל שחשב לעשות חייב עליו אבל אם חשב לעשות קלקול גדול ועשה קלקול קטן שיחייב יען שמשכחת בעולם גם קלקול קטן זה אינו דכל חיוב במקלקל בחבורה חייב חידש הוא ואין לך בו אלא חדושו אם נעשה הקלקול כפי אשר חשב לעשות דנעשה מלאכת מחשבת כפי דעתו עכ"פ דהא חישב לעשות קלקול גדול אבל בתרתי לרעותא דהמלאכה אינה חשובה בעצמה וגם כפי מחשבתו לא נעשה מהכ"ת לחייב הא על זה ליכא גילוי בתורה שיהי' גם בזה מקלקל חייב והבן זה (דוגמא לזה סברת הר"ן דקבוע חידוש ואין לך בו אלא חדושו)

ולפ"ז נאמר הלא כל שוחט בהמה בריאה מקלקל הוא עיון חולין דף י' ואעפ"כ בשבת הוה מלאכת מחשבת ועיין פלתי סי' י' דעכ"פ נהנה דדרך בני אדם לשחוט בריאה כדי לאכול ועי"כ המלאכה חשובה אעפ"י שהשחיטה בעצמה היא קלקול וא"כ הוא חושב לשחוט הי' דעתו לעשות קלקול גדול להיות לו בשר לאכול גם לר"ש אינו חייב רק עד שנשחט הרוב דהותרה הבהמה לאכול ובא שניהם כאחד והבן זה מאוד

ובזה מיושב קושי' ב"ש בסימן קכ"ג דבכותב גט בשבת הגט פסול ובשוחט בשבת כשר ותירץ הב"ש דכל שני אותיות הוה בפני עצמן והשחיטה מעשה אחד והקשה הפלתי הא גם בשוחט נשאר חקירת הרמב"ם דכל חתיכה הוה חבורה בפני עצמה, ולפמ"ש דכאן הוה באמת מקלקל דהא בהמה בחייה לשלשה דברים עומדת רק יען דמתקן מידי אבר מן החי הלך הקלקול כמבואר בפלתי סי' י' בהבנת התוס' וא"כ כל זמן שלא נשחט הרוב א"כ הוה רק מקלקל וצריך קלקול כפי מחשבתו אבל שם בכתובה הלא ב' אותיות הוה תיקן כמו שם משמעון או דן מדניאל והבן: סימן מב

הרמב"ם בפ"א מהל' מגילה הל' א' כתב וז"ל ואפי' כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה וכן מבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה ק"ו לשאר מצות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין שהפוגע בו קוברו בתחילה ואח"כ קורא עכ"ל והובא להלכה בא"ח סימן תרפ"ז וכתב עליו הרמ"א וז"ל וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן אבל אם א"א לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה והא דמת מצוה קודם היינו דווקא בדאפשר לקרוא אח"כ עכ"ל והט"ז והמג"א וכל אחרונים האריכו שאין לזה מובן שסותר דבריו מניה וביה יעו"ש בכל הקושיות והדיוקים והוא פלא גדול

והנלע"ד לבאר בעז"ה דשפה אחת להרמ"א עם הרמב"ם וכל הקושיות מיושבים תלי"ת ואקדים הקדמה אחת והוא דיש ביטול מקרא מגילה בעבור המצות או ביטול המצות בעבור מקרא מגילה בשני פנים (א) היכא דכבר חל חיוב איזה מצוה דאורייתא על האיש טרם שהגיע הזמן לקרוא מגילה ואח"כ אחר שכבר חל על האיש חיוב מצוה בא עליו חיוב מקרא מגילה למשל שכבר טרם שהגיע הזמן בשחרית לקרוא מגילה חל עליו חיוב עבודה וחיוב ת"ת דת"ת אין לו זמן מוגבל וחיוב עבודה מצותה מיד כשהאיר המזרח ומקרא מגילה בא אח"כ משתנץ החמה וא"כ אם אנו נאמר דיש קדימה למגילה אז נקרא שמצוה דאורייתא אשר הי' מקדם על הגברא נדחה אז כאשר בא החיוב מגילה דתיבת דחוי מורה שכבר חל רק שנדחה ממקומו (ולמ"ד יש דחוי אצל מצות דחוי מעיקרא לא שמי' דחוי כיון דלא חזי מעולם אין עליו שם דחוי) ואם אנו נאמר דמצוה דאורייתא כת"ת ועבודה עדיף אנו צריכים למימר אין מצוה דאורייתא נדחת מפני מקרא מגילה אשר באת אח"כ שכבר חל עליו חיוב מצוה אחרת (ב) באופן שבשחרית בשעת חיוב זמן מקרא מגילה לא הי' לפניו שום מצוה דאורייתא אשר יהי' מחויב לעשותה רק אח"כ טרם שהתחיל לעשות הקריאה של מגינה לצאת מן החיוב בא לפניו איזה מצוה דאורייתא ואנו חוקרים לאחוז במצוה דאורייתא ולהניח קריאת מגילה שמצוה דאורייתא עדיף זה יהי' נקרא שמגילה נדחה בעבור מצוה דאורייתא דהא כבר הי' עליו חיוב קריאת מגילה דמקודם לא הי' לפניו שום מצוה דאורייתא לעשותו וחל עליו חיוב קריאת מגילה וע"כ שמגילה נדחת ואם נאמר שיקדים קריאת מגילה אנו נאמר רק זאת שמגילה לא נדחית מפני מצוה דאורייתא אבל לא נאמר שמצוה דאורייתא נדחה מפני