מחנה חיים אורח חיים חלק ב קכז
Mincha Chayom Orach Chayim part 2 127 · מחנה חיים אורח חיים חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →אם אפה בתנור גרוף ופשוט שם שמותר הפת וקשה למהרש"א ממנ"פ אי איירי בתנור ישן אשר גרוף ואפה בו א"כ מאי מיבעי ליה אפי' אבוקה כנגדו הוה זוז"ג שמותר אפי' לרבי ואי בתנור חדש א"כ איך פשוט לו להיתר שפת מותרת הלא אין כאן גורם היתר כפי אשר ביאר המהרש"א והצריך לומר דאפה בו את הפת איירי שאפה חוץ לתנור ע"ג גחלים וא"כ מאי מבעי ליה בדף ע"ה בתנור גרוף שגרע מגחלים כמבואר בתוס' דף ע"ה והניח בצע"ג והיא קושי' גדולה מאוד
ולפמ"ש נכון מאוד בעז"ה דשיטת מהרש"א היא כך בודאי קשה כפי הערת פנ"י איך יהי' התנור גורם היתר הא הוא משמר רק החום שלא יתפזר אבל בעצמו אין לו כח לאפות אבל האש יש בו כח לאפות רק כיון שבאמת אם אפה בתנור גרוף שמותר הפת שדפנות אשר הוחמו מחום שלהבת המה כח היתר א"כ יש שפיר זוז"ג אם אפה בתנור ישן אפי' אבוקה כנגדו דהא הדפנות אשר הוחמו מחום השלהבת המה כתנור גרוף אשר מסייע ג"כ לאפות הפת ונחשב כאלו שני תנורים אחד אסור ואחד מותר אפה בפ"א את הפת או שני כחות אש אחד אסור ואחד מותר אפו את הפת שמותר הפת אבל בס"ד שתנור גרוף יהי' ג"כ אסור דחום אבוקה נחשב כאבוקה א"כ כל כח אש אשר יש בתנור ישן הוא ג"כ כח איסור א"כ מאי יפעל דפנות התנור להיות גורם היתר כקושי' הפנ"י הלא כח אש אופה ודפנות צוננים לא יוכלו לאפות ופשיטא דאסור בתנור ישן אם אבוקה כנגדו ונהפוך הוא שמבעי ליה שם בדף ע"ה אם חום אבוקה הנשאר בתנור גרוף אינו אוסר ג"כ א"כ ליכא גורם היתר כלל דהא חום הדפנות ג"כ הוא כח איסור אבל כיון שנפשט שם שתנור גרוף מותר א"כ ע"כ האי אפה בו את הפת לא קאי על תנור ישן דא"כ איכא זוז"ג כח אש של אבוקה וכח חום האבוקה אשר הוחמו את הדפנות ונעשה התנור גרוף ודוק דכפי הס"ד בפסחים דף ע"ה דתנור גרוף יהי' אסור אז גם מהרש"א מודה דיהי' הפי' בדף כ"ו אפה בו את הפת אפי' בתנור ישן אבל כיון מה שנפשט שם שתנור גרוף מותר א"כ ע"כ האי אפה את הפת איירי שאפה חוץ לתנור ודו"ק
ומיושב בזה קושי' שניה של שעה"מ לפי דברי מהרש"א דתנור ישן אפי' עם אבוקת עצי איסור נחשב לזוז"ג שמותר א"כ מאי הקשה תוס' בע"ז דף פ"ו מן רבי דסובר יש שבת עצים בפת יהי' ג"כ אסור בתנור שהסיקו בכמון של תרומה ותירצו באיסור אכילה לא אמרי' שבח עצים והתירו מכאן פת שנאפה ביו"ט מן הגוי ולא חיישי' דלמא אפה בעצי מוקצה יעו"ש והקשה הנ"ל מאי קושי' רבי אמר שבח עצים אם אפה בלא תנור ישן אבל האי דכמון איירי בתנור ישן ומותר מטעם זוז"ג וכן בפשיטות דמותר בפת שאפה גוי בעצי מוקצה אם אפה בתנור ישן ומסתמא אפה בתנור ישן והניחו בפלא על המהרש"א
ולדעתי לק"מ דאטו יש בכמון מצוה לשרוף ולבערו שנעשה מצותו ומותר לישראל להנות אח"כ מן אפרו וחומו או יש מצוה לבער עצי מוקצה ע"י גוי אפי' דנימא דנעשה הותר אפרו וחומו הלא בין בתרומה ובין במוקצה אפרם וחומם הכל נשאר באיסורו שאסור לישראל להנות ממנו זה מכח איסור תרומה שנותן הנאתו רק לכהן וזה מפני איסור מוקצה שאסור לכל בר ישראל אפי' האפר הוא מוקצה וכ"ש חומו כמבואר בתוס' דף ע"ה דתנור גרוף גרוע מגחלים וא"כ בתרומה ומוקצה דגחלים וגם אפרם אסורים תנור גרוף ג"כ אסור א"כ ליכא כאן גורם היתר דאטו דפנות בלא כח חום אש יהי' גורם היתר כקושי' הפנ"י ודומה כאן אם אפו בתנור כמו בערלה אם אפה פת אצל אבוקה בלא תנור ודו"ק
ולולא שיראתי מפני גדולתו של שעה"מ אמרתי דבלא"ה אין כאן קושי' כלל דמהרש"א לא חידש דבריו אלא יען דבאמת אין איסור שבח עצים שייך אלא באיסור הנאה אבל לא באיסורי אכילה וע"כ דלא נחשב כאלו האיסור נאכל אלא כאלו נהנה מן האיסור יען שגרם שבח בדבר אחר אז חידש המהרש"א אם יש זוז"ג לגוף השבח ולא בא השבח מאיסור הנאה בלבד אין בו איסור דזוז"ג מטעם ביטל אתינו עליה ולא נחשב לאיסור הנאה כיון דיש גורם הנאת זאת מכח היתר עיין ר"ן בסוגי' אבל אי שבח עצים שייך אפי' באיסור אכילה וע"כ דנחשב כאלו נתהפכו העצים לאיסור אכילה ואטו אם נתערב איסור אכילה עם היתר אכילה וניכר ונראה להעין האיסור יהי' בטל ויהי' מותר באכילה הלא באיסור אכילה צריך ביטול כאלו הכח של איסור אינו בעולם עוד אבל באמת דאין שבח עצים נחשב כאכילה רק באיסור הנאה חיישי' אם נעשה מאיסור הנאה הזה הנאה אחרת אז אמרי' זוז"ג מותר מאי הוה דנראה שבח בפת הלא כח אחר מעורב בו משל היתר ולא נאסר בהנאה ודוק
ואגב גררא אזכיר שראיתי בפ"י בסוגי' דהרעיש איך יהי' הפת אסור אשר נאפה בחמץ אחר זמן איסור הנאה וביותר אשר מחמירים הפוסקים לאסור בזוז"ג כמבואר במג"א סי' תמ"ה דאי אפשר להסיק חמץ בלא עצים וע"כ דמחמירים בחמץ אפי' בזוז"ג והוא פלא בשלומא עצי ערלה וקש כלאי כרם הוה נהנה כדרך הנאתו אבל בחמץ דכתיב אכילה ועומד לאכילה והוה הסקו שלא כדרך הנאתו מהכ"ת לאסור בו בדיעבד אם נאפה אצלו פת יעו"ש שהדחיק
ולענ"ד נראה בודאי אם ידליק החמץ להיות לו לנר או להחם הגוף או לשאר הנאת אז הוה הנאת הסקת החמץ שלא כדרך הנאה אבל אם אופה בו פת ויש שבח הניסק בפת אז יהנה מן החמץ בדרך הנאתו היינו אכילה דמעיקרא הי' הנאת חמץ בדרך אכילה וגם עכשיו נהנה מהחמץ בהנאת אכילה דהא אוכל הפת אשר בו הנאת חמץ א"כ נהנה מן החמץ בדרך הנאתו והבן זה מאוד בעז"ה
ונהפוך הוא עצי ערלה או שאר עצי איסור הנאה אם נולד מהם הנאת אכילה הוה הנאה שלא כדרך הנאתן דהנאת עצים עומדים רק להחם הגוף או שאר הנאת הגוף אשר אינם אכילה וא"כ הגם אי יש שבח עצים בפת הוא נהנה הנאת עצי ערלה שלא כדרך הנאתו דהיא אינו עומד בפני עצמו להנאת אכילה נתהפך הנאות תענוג הגוף להנאת אכילה אבל בחמץ אם נהנה בדרך הנאת אכולה אז נשאר הנאת חמץ בדרך אכולה כאשר הי' עומד להנות ממנו הנאת אכילה וא"כ שפיר מדמה הגמ' ערלה לחמץ וכן הפוסקים מדמין אותו יען כיון דשריפת חמץ פעל שבח בפת אשר יהנה בדרך אכילה אז אמרי' שבח חמץ בפת בק"ו מהנאות עצים בפת דכמו שם יען דעצים עמדו להנאת הגוף עכ"פ ולא גרע הנאת אכילה משאר הנאת הגוף הגם שלא עמדו להנאת אכילה בפני עצמם יען דעכ"פ גם להנאת אכילה עומדים אם יסיק בו תנור ויאפה מכ"ש בחמץ אם פעל לעשות מאוכל אוכל מעיקרא אוכל והשתא אוכל דיהי' אסור בכל חוקותיו והבן ובזה יש לי הרהורי דברים על כמה מדברות של הפנ"י בסוגי' הנ"ל והמשכיל יבין בעז"ה ואם יזכנו ד' לסדר חדושי ולהוציאם לאור אז ארחיב הדברים אי"ה: