מחנה חיים אורח חיים חלק ב קכד

או הי' ראוי' לאכול עיסה בלא אפיה לא הי' שוחט ואופה כדרך אשר צוה ד' א"כ אין בעבודת המלאכות הטעם בעבור לעשות אוכל נפש וראי' לזה דכבר הי' נשחט או נאפה ולא הי' ראוי' לאכול חוץ אם יעבוד עבודה עוד לד' וא"כ נגלה שעשה מלאכות לד' לבדו אבל אם הישראל שוחט בהמות נכרי אטו בשביל שיהי' לנכרי לאכול שחט וברך על השחיטה הלא עושה הכל להכשיר הבשר שיהי' לישראל אוכל נפש וא"כ מקיים אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם דמאי שייך לומר משולחן גוי קזכו הכי יזכה בו ליתר שאת הלא יקח ממנו בכסף מלא ולא עשה המלאכות לכבוד להנכרי דנאמר דמלאכות לא נעשה לצורך אוכל נפש נהפוך הוא בוודאי לא עשה ישראל מלאכה כי אם בעבור אוכל נפש לטובת ישראל אבל בקדשים בוודאי עושה לשם גבוה ותורה אמרה לכם ולא לגבוה ור"י דפליג על הריב"א היינו דריב"א סובר דעיקר לצורך גבוה כמבואר בר"ן נדרים דף י"ב דקודם הזריקה בשר וחלת אהרן לא מקרי דבר הנדר דמתחילה הקדוש לד' אסור לאדם רק האיסור אשר בא ע"י האדם כבר חלף והלך לו רק הקב"ה מניח אח"כ עליו איסור וגם היתר לכהנים או לבעלים א"כ בשעת מלאכה אין בו היתר לאוכל נפש רק אח"כ יחודש בעולם היתר לבן אדם וא"כ עיקרו לגבוה אבל בשאר אוכל נפש כבר יש לאדם בו היתר אכילה והנאה ולא חסר רק שאין ראוי' לאוכלו בלי תיקון אדם ודוק והר"י סובר דלו יהי' שנחשב כאלו כבר יש לו לאדם זכות בו עכ"פ האדם צריך לעשות המלאכות לצורך גבוה ולא בעבור תיקן אוכל נפש עכ"פ מותר לשחוט בהמת נכרי לצורך ישראל דלא חסר אלא שהגוי יניחנו לאכול ממנו והבן

ובזה נסתר ראי' הא"מ שמביא חיזוק לדברי שב יעקב מתוס' פסחים דף ה' שכתבו וז"ל אע"ג דכשנשרף ויעשה גחלים הנאתו מותר ואור"י וכו' אי נמי כיון דמתחילת ההבערה אינו יכול להנות ממנו אע"ג שיהי' לו הנאה אח"כ אסור כמו נדונ"ד עכ"ל וכ' הא"מ מבואר מזה כדעת שב יעקב דכל שאינו יכול להנות בשעת מלאכה אע"ג דיהי' לו הנאה אח"כ אסור עכ"ל ובמכ"ת זה אינו דשאני התם דצריך לעשות ההבערה בלי תכלית צורך אוכל נפש דהא אסור להנות מיד בשעת הבערה א"כ לא נעשה המלאכה לצורך אוכל נפש רק לשם מצות ביעור חמץ והוה כאלו עשה מלאכה בשחיטת נדרים ונדבות שצריך לעשות מלאכה אפי' אם אין בו תכלית אוכל נפש אבל אם שוחט בהמות נכרי בודאי אם לא לצורך אוכל נפש להיות לו בשר לא יעשה מלאכת השחיטה דלנכרי אין צורך באותו שחיטה וע"כ נגלה שעושה לתועלת ישראל לצורך אוכל נפש לכן מותר לעשות ודוק

ואוסף נופך טעם לשבח להתיר שחיטת בהמת נכרי לצורך ישראל ואקדים הא כל שוחט בהמה בריאה מקלקל הוא ולמה יהי' מלאכת שחיטה מלאכה כלל רק כבר כתבו תוס' בחולין דף י' דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה התורה ואין אנו הולכים בשבת אם יש לו ריוח בדבר רק שתהי' מלאכה חשובה והלא ראינו דדרך בני אדם לשחוט בהמה בריאה כדי לאכול בשר א"כ חיוב בשבת הגם שאם שחט בסכין של ע"ז פטור יען דבחייה עומדת לשלושה דברים וא"כ לא עבר על לא ידבק בידך מאומה מן החרם יעו"ש ובפלתי יו"ד סי' י'

ועתה אני אומר שבישראל הדרך לשחוט בהמה בריאה כדי לאכול בשר אבל לשחוט בהמה בריאה כדי להאכילה לגוי הוא מקלקל דהלא לבן נח שמותר לאכול טריפות הי' די אם שחט או נחר בהמה טריפה אשר בלא"ה אינו עומדת לגדל וולדים או לחרישה רק עד י"ב חודש ואם שוחט בהמה בריאה וכשירה מקלקל הוא דאין דרך בני ישראל לשחוט שלימה רק בעבור שבני ישראל מצווין על טריפות ולגוי די בבהמה טריפה ובנחירה ולמה לי בריאה וכשירה ובשחיטה

והנה לכאורה קשה שנימא שמותר לשחוט בהמות נכרי מתוך שהותר המלאכה לצורך הותר שלא לצורך אך לק"מ דכבר האיר הפנ"י בביצה דף כ"א שלא לצורך הותר אבל לעשות מלאכה לצורך נכרי מיעט התורה מלכם ולא לנכרים דזה נא הוה שלא לצורך נהפוך הוא דהוה לצורך נכרי יעו"ש כי מתוק ואמת

ולפ"ז אני אומר מלאכות בישול או אפיה וכדומה אשר הגוי נהנה ממלאכה וצריך אותה אז אסור לישראל לעשות בעבור נכרי דהא המלאכה הוה צורך נכרי אבל מלאכות שחיטה בבהמה שלימה להיות הבשר כשר לאכול מזה לא נהנה הנכרי דלו יהי' שבהמה טריפה ונחירה די לו דעכ"פ לא הוה בשר מן החי ולישראל לא הוה מלאכה רק יען שיש עליו שם שחיטה בבהמה כשירה דבלא"ה אין דרך לישראל לשחוט בהמה בריאה והוה מקלקל במה ששחט בהמה שלימה **((ואולי יש לחלק דמאי איכפת לישראל אם הגוי: שוחט בהמה בריאה שלו ובגוי דרכו ג"כ לנחור בהמה בריאה בעבור לאכול בשר וא"כ הוה מתקן ונראה דאזלינן בתר השוחט ולא בתר בעל בהמה).)** נמצא השם שחיטה שפועל להיות איסור מלאכה הוה שלא לצורך עכו"ם והגם שלא הוה לצורך ישראל דבהמה עדיין של הנכרי כחקירת השב יעקב והוה רק שחיטה שלא לצורך ואמרי' מתוך שהותר לצורך הותר נמי שלא לצורך ודוק כי נכון בעז"ה

ואם יש להשיב דשם שחיטה בבהמה כשירה הוה לצורך נכרי דיאכל כשהיא מפרכסת שמותר לנכרי רק משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור דאם הי' נוחר או שוחט טריפה לא שייך מי איכא מידי ותהי' אסורה כשהוא מפרכסת עיין תוס' חולין ל"ג וברמב"ם ובלח"מ ובראש יוסף שם

אך א"כ תניא איסור מלאכה רק בזה דפעל בשחיטה היתר לישראל ומכח אותו כח פעל גם היתר לגוי דהיתר הגוי צומח מהיתר ישראל וא"כ נתחזק מה שאמרתי למעלה שאני נדרים ונדבות דלא היתה המלאכה לפעול היתר על הבשר שאפילו אין בו תכלית היתר לאוכל נפש הי' צריך לשחוט אבל בשחיטת בהמת גוי עושה כל הפעולה רק להמציא בעולם היתר אוכל נפש לישראל דלולא דפעל היתר אוכל נפש לפני הישראל לא עשה איסור מלאכה כלל ודוק כי נכון בעז"ה

עוד הקשה הא"מ בתשובותיו סי' ב' על נב"י ח"ר א"ח סי' כ"ט שהשיג על השב יעקב דאסור לעשות בשל נכרי לצורך ישראל שא"כ מה הקשה תוס' בפסחים דף מ"ו איך לוקין על הרודה חלת דבש נימא הואיל אי מקלעי ליה אורחים והקשה הגאון נב"י וז"ל ומאי קושי' ודלמא מיירי בדבש של נכרים אלא ודאי אפילו של גוים אם יזדמנו לו אח"כ אורחים ויקנה מהנכרי לא עשה איסור למפרע וחזי ליה לקנותו אח"כ ומוכח דלא כשב יעקב עכ"ל והשיג הא"מ עליו מתוס' בד"ה הואיל וז"ל והואיל אי בעי פריק לא אמרינן דא"כ היה קונה אותו דאטו נחשב חמץ של נכרי כשלו הואיל אי בעי קני ליה עכ"ל הרי לפנינו דבנכרי לא שייך הואיל אי בעי קניה ליה עכ"ל הא"מ: