מחנה חיים אורח חיים חלק ב קכב

סימן לח

ביצה דף ל"ד דרסה או טרפה בכותל ושהתה מע"ל ושחטה כשירה וצריכה בדיקה בעי ר"י מר"ז מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינן רעותא ביו"ט או לא. לא איפשט האיבעי וכתב הר"ן וז"ל כיון דלא איפשוט בעיין מסתברא דנקטינן לחומרא דה"ל ספק דאורייתא ולחומרא עכ"ל

ובשג"א סי' ס"ד השיג עליו דא"כ דהוה ס' דאורייתא איך נסתפק ר' ירמי' אם מותר לשחטה ביו"ט הלא כיון דאמרי' הגם שעמדה מעל"ע צריכה בדיקה אם לא נמצא בה טריפות וכמו שחיישי' על לאו דטריפה א"כ ה"ה דחיישינן על לאו דלא תעשה מלאכה דלשיטת הר"ן הוה ס' דאורייתא לחומרא ואיך מסופק ר"י אלא ודאי דגם הך בדיקה הוא רק חומרא דרבנן מכח דאיכא לברורי ולכן מסופק ר"י אי אחמרי גם לגבי יו"ט והוה רק ספק דרבנן ולא כר"ן שכתב דהוה ס' דאורייתא והביא ראי' דאל"כ במתני' תנן שהתה מעל"ע שחטה כשירה ואמורא אמר צריכה בדיקה ואי הך בדיקה הוה מדאורייתא דכבר יצאה הך בהמה או עוף מחזקתה דרוב כשירות א"כ איך אמר במתני' שחטה כשירה ולא הזכיר הבדיקה אלא וודאי מדאורייתא לא צריכה בדיקה כלל דהא מחשש ריצוץ שהתה מעל"ע יעו"ש היטב ולא ראיתי מי שמיישב דעת הר"ן

ונלע"ד לתרץ בעז"ה ולהצדיק דברי הר"ן דלכאורה הקשתי הלא בחולין י"ב חקר הגמ' ניחוש דלמא במקום במקום נקב קשחט אלא ע"כ דאזלינן בתר רובא יעו"ש א"כ כאן בדרסה או רצצה בכותל להבנת הר"ן דיצאה מכח האי ריצוץ מרוב כשירות דשכיח דנטרפה מכח ריצוץ ודריסה עד שצריכה בדיקה כאשר אבאר בעז"ה לקמן א"כ ניחוש דלמא במקום השחיטה נפסקה הגרגרת או נקרע הושט ברחבו ומאי מהני השחיטה כלל וצ"ע (ויש לעיין בפרמ"ג סי' נ"ד בחקירת סימנים קשים הם אצל דרוסה)

אמנם יש לחדש סבר בעז"ה כבר נודע שיש ע' שמות טריפות בפרט אשר יוצאים מכלל ח"י טריפות עיין רמב"ם ובש"ע סי' כ"ט והנה ע"י שנדרסה ברגל או רצצה בכותל הוא שכיח מאוד מאוד שנעשה העוף או הבהמה טריפה דחיישינן שע"י הריצוץ או הדריסה בא אחת או שתים או שלש מכמות טריפות למשל אם נדרסו עשרה עופות ובדקי' אותם נמצא באחת נשברו הצלעות ובאחת נפסק הגרגרת ובאחת נקבו בני מעים ובאחת נקבו האונות ובאחת ניטל הלב וכדומה אבל בודאי לא יהי' נמצא כל ע' שמות טריפות בכל אחת מהנדרסות או מהנתרוצצות כמובן בהשכל רק אעפ"כ צריך בדיקה בכל איברים אשר יוכל להיות בהם טריפות דהא יש ספק על כל אבר ואבר שמא בו נמצא הטריפות דאז הבהמה ההוא טריפה לגמרי דהא שם אחת מע' טריפות אוסר כל הבהמה כנודע כמובן אבל בודאי רק שם טריפה אחת או שתים נוכל נמצא בהנדרס רק זה נחליט דשכיח עכ"פ שם טריפה אחת בהנדרסים ורצוצים כמובן בעז"ה

ולפ"ז בשלומא אחר השחיטה צריך בדיקה מדאורייתא דהא יש לחוש על כל איברים בכלל אולי נמצא בהם בהאברים שם אחד מע' טריפות אבל אחר שעבר הבדיקה בכל האיברים וראינו שלא ניקב הריאה או המרה או הלב ושלא נשברו הצלעות ולא נפסק החוט או הגידים וכדומה שבדקנו רוב האיברים ולא נמצא אחת מהשמות הפועלים טריפות ונשאר רק ס' אולי במקום נקב קשחיט דאין לנו לדון אלא על שם אחד משמות הטריפות באבר אחד כגון הריאה או הסימנים וגם לא בכל האבר דהא הנשאר מהאבר אנו בודקים ונראה שאין בו טריפות בודאי לא שייך לחקור שמכח הריצוץ יצאו העוף או הבהמה מרוב דאטו שכיח ע"י ריצוץ או דריסה שם טריפות זה אבר זה ובמקום זה הלא די לנו דנאמר דדריסה פועל שם מע' טריפות באחד מאיברים אז מחליטים בהיפך דנשארת הבהמה על חזקתה דהיא מהרוב כשירות כמו דנראה לעינים דדרוסה או רציצה לא פועל טריפות ברוב איברים כן לא פעל הדריסה והרציצה טריפות במקום השחיטה או במקום שניקבו בני מעים ע"י שיני זאב ועיין דוגמא לסברה הנ"ל בט"ז ל"ט סקנ"ב ודו"ק

ומעתה מיושב דברי הר"ן אם אנו חוקרים אם מותר לשחוט ביו"ט הך הנדרסת הוה ספק דאורייתא דהא יש לחוש אולי יהי' נמצא מטריפות של ע' שמות וזה שכיח דע"י הדריסה נמצא בה אחת מכל הטריפות אבל בחול מותר לשחוט אותה ולא חיישינן דלמא במקום דקשחיט הי' הטריפות דהא אחר השחיטה בדקנו כל שאר איברים וראינו שלא נמצא בהם טריפות וליכא חשש רק על מקום של מקום השחיטה ולכן שפיר שנה רבינו הקדוש שחטה כשירה דעדיין נשאר נשחטה הותרה ולא חיישינן דלמא במקום נקב שחט ומפרש הברייתא דזה דווקא אם נבדקו השאר שמות הטריפות ודו"ק

ומה שהקשה בשג"א ובפנ"י אי שחיטת נפולה אסור ביו"ט מדאורייתא כהבנת הר"ן א"כ קשה איך שוחטים מסוכנת ביו"ט הא שם אסורה לאכול מדאורייתא בלא בדיקה אם היתה מפרכס או לא א"כ כיון דאיכא רעותא ניחוש דלמא לא תפרכס וחילל יו"ט שלא לצורך (דלא שייך לומר ממנ"פ א"כ היתה כבר כמתה ולא חילול יו"ט דזה אינו דיצאה חיותה טרם נגמר השחיטה אבל מתחלתו חילל יו"ט או משום צובע או משום נטילת נפש)

ונלע"ד ליישב בעז"ה דכבר ביאר הט"ז ביו"ד דגם בבהמה שייך לומר אוקמי אחזקה אחזקת חי כמו דאמרינן באדם אוקמי אחזקת אדם (ועיין בפלתי סי' ט"ז ובחולין קל"ד) כלל חדש חזקת חי הוה רק חזקה כל זמן שיש לומר עדיין הדבר חי אבל אם כבר ידענו שמת רק באנו לדון אם הוא עדיין תוך ל' או כבר הוא לאחר ל' לא שייך לומר אוקמי אחזקת חי ועכשיו עדיין בתוך ל' אלא אמרינן בהיפוך שכבר מת קודם ל' יען דחזקה עשוי' להשתנות ודו"ק

ולפ"ז בשלומא כאן דחיישינן על טריפות מן ח"י טריפות כיון דנעשה רעותא יצאה מן הרוב דחזקה וודאית מעולם לא הי' כאן ואסורה לשחוט ביו"ט אבל שם במסוכנת דנשארת ברוב שאינה טריפה וחקרינן רק דלמא תמות טרם שיוגמר השחיטה א"כ עכ"פ עכשיו ברגע שהולך לשחטה היא חי' אז אמרינן אוקמא אחזקת חי עוד ולא תמות מעצמה אבל אם כבר מונחת מת אז אמרינן דלמא מתה קודם זמן שנגמרה השחיטה ומעצמה מתה ואסורה לאכול בלי סימני פרכס כנלע"ד ליישב דעת הר"ן: סימן טל

שאלה יהודי אחד קנה עם נכרי בשותפות שני עגלים והתנה הגוי עמו שעמ"כ משתף עמו שבאותו יום אשר יבואו בני משפחתו אליו לבקרו אז ישחטו שניהם והוא ובחר השמן משניהם וע"כ יפטם העגלים בחנם עד אותו יום וכאשר בא חג השבועות העבר קרא הגוי לישראל להביא השוחט ולא רצה השוחט לשחוט את שניהם יען כי אחד מיוחד להנכרי ואין לישראל חלק בו ושחט רק עגל אחד והישראל התחנן לפני העכו"ם והניח לו את השחוט ושאל