מחנה חיים אורח חיים חלק ב קכא

אבל כיון שצריך לתקן הכלי היינו לתקן עצמו על דעת ב"ד א"כ כמו שאסור לנו לומר לגוי לתקן כלי בשבת כך אסור לנו לומר לו לטבול בשבת להיות ישראל דאז עושה מלאכה על דעתינו ואע"פ שחקר המג"א בסי' ש"ז שמותר לומר לגוי בשל בשר שלך בשבת דשאני התם דהלא יכול הגוי לבשל בלא דעתינו מהני אם מבשל בלי ידיעתינו אבל דבר שלא מהני חוץ בצירוף דעת ישראל בודאי אסור לישראל לסייעו שיהי' נגמר הכלי על ידי נכרי אפילו ובדיעבד אם טבל מהני ודוק

אך כל זה איננו שווה לי דא"כ אי מהני הטבילה בפני ישראל אחד או שנים יהי' ג"כ אסור להטבילו ומרמב"ם משמע יען שצריך ב"ד לכן הוא אסור דכתב וז"ל וצריך לטבול בפני ג' והואיל והדבר צריך ב"ד אין מטבילין אותו בשבת ויו"ט עכ"ל ולפמ"ש אפילו אם מהני בפני אחד או שנים עכ"פ צריך דעת ישראל ואסור לו להיות עזר שגוי יעשה מלאכה בשבת וצע"ג

ונ"ל דרמב"ם סובר אפילו אם יהי' אסור לישראל לומר לגוי בשבת בשל בשולך דשאני התם דמזכיר לו ענין שאסור לישראל לעשות בשבת אבל לצוות לו לטבול בשבת דמותר לישראל דנראה כמיקר אפילו אם מכווין לטבול בו מטומאת מת או נדה ועכ"פ מותר לטבול גופו לשם מצוה מהכ"ת יהי' אסור לנו לומר כזאת לגוי מי איכא מידי דלישראל שרי לעשות ולאמור לגוי לעשות יהי' אסור הגם יפעל בו תיקון כלי הלא מותר לגוי לתקן ומה שישראל אומר לו לעשות היינו לטבול אינו מזכיר בו איסור מלאכה כלל והחכמים גזרו שאסור לאמור לגוי לעשות דבר שגוף העשי' הוא איסור אבל כאן אין בדבורו דבר שנשמע לאיסור וצריך הרמב"ם לומר יען שצריך ב"ד ואין דנין בשבת או כפי הבנת הט"ז ותוס' יען דצריך ב"ד לא נראה כמיקר ואסור דנראה כמתקן ודוק

ומה שצריך התבוננות למה לא נראה לרמב"ם פשטיות הגמ' יען דהוא מתקן כלי היינו גופו דהוה תיקון מעלי' הגם דגוי מותר לעשות תיקון כלי בשבת הלא כאן הגירות עם התיקון בא ברגע אחת בשעה שנעשה גר נתחייב במצות שבת פעל התיקון אשר אסור לעשות ולכן אסור לו לטבול בשבת ואסור לעשות כן לכתחלה וצע"ג

ויש לתרץ דרמב"ם סובר דאין בזה איסור דהלא ישראל מותר לעשות מלאכה אשר ממשיך עצמו בשבת כהדלקת הנר מעש"ק ודולק בשבת וא"כ מותר לגוי לעשות מלאכת התיקון הגם שעם התיקון נעשה ישראל אין זה בכלל איסור דתורה אמרה ושמרו בני ישראל את השבת וגם זה האיש משעה שנעשה ישראל לא עשה עוד דבר ודו"ק

ואוסף נופך דמבואר בפסחים טבל ועלה מברך היינו בגר דלא יוכל לברך מקודם אשר קדשנו דמל ולא טבל הוה כגוי עיין בב"י בסי' רס"ח וא"כ אז אחר הטבילה כאשר מסלק עצמו מן הטבילה נעשה גר וא"כ ליכא בו איסור תיקון כלי ודוק ועיין במג"א סי' שכ"ג בשם רדב"ז דלא יברך על ט"כ ובעבור כן לא מצא הב"י קורת רוח בפי' התוס' דנאמר יען שצריך ב"ד לא נראה כמיקר דקשה לו מאי הוה הא מותר לגוי לעשות תיקון ממש בכלי ואיך מצינו שיהי' אסור לעשות תיקון יען שע"י התיקון יהי' נעשה ישראל ודוק

ולכאורה יפלא דברי תוס' וט"ז דאם יש כאן מתקן דלא נראה כמיקר וא"כ הי' בסברה לומר שאם טבל לא יהי' מהני דטוב לומר שלא מהני הטבילה ולא יהי' נעשה עבירת תיקון כמבואר ברשב"א בחולין בסנדל ע"ז דחליצה פסולה כדי שלא יהי' יהנה מע"ז ועיין בטו"א ר"ה דף כ"ח חוץ אם נאמר יען דט"ז הבין דהוה כמתקן ולא מתקן ממש א"כ לא אמרו שלא יועיל בדיעבד ועוד כאן אתו לידי תקלה פן יחזור מגירותו אם יעשו דהוה כלא טבל אז יהי' הדין שיוכל לחזור דמל ולא טבל כאלו לא מל ודוק, ועוד דהם הב"ד עשו כמתקן ואנו נאמר דטבילתו לא יועיל הלא הוא לא עשה עבירה כמבואר למעלה בדברי ודו"ק

ומצאתי בש"מ ביצה דף י"ח וז"ל אדם נראה כמיקר ופי' הרא"ה ז"ל דטבילת גר שאסורה בשבת מפני שהוא מתקן גמור וכן פי' הרשב"א ז"ל עכ"ל מבואר מהרא"ה והרשב"א דבשלומא טבילה מטומאה הוה כמתקן ולא מתקן ממש מהני נראה כמיקר אבל טבילת גר דהוה מתקן ממש לא מהני נראה כמיקר כמו שחקרתי לעיל וכאשר משמע פשטות שטיחות לשון הגמ' ביבמות דף מ"ו דתקוני גברא בשבתא לא מתקנינן ולכאורה יפלא מאוד מאי איסור יש בו בגר אם מתקן עצמו בשבת וצע"ג

ואפשר דסברו הראשונים הנ"ל יען דאם התגייר בינו ובין עצמו לא מהני וע"כ דקפדה התורה שב"ד ישראל יקבלו אותו להיות נעשה ישראל במילה וטבילה ואז מחשבתם פועל על פעולתו להיות ישראל בעבור זה נקטו חכז"ל בכל מקום בלשון נפעל גר שנתגייר ולא נקטו גר שהתגייר וכולן שנתגיירו ונשתחררו ושנפדו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי משמע שאחרים פועלים עליו כמו בשחרור וא"כ פועלים הם במחשבתם תיקון גברא ואסור לעשות בשבת אפילו במחשבה כמו שאסור לתרום אפילו במחשבה שנותן עיניו בצד זה לאכול בצד אחר יען דמחשבה עושה מעשה להתיר שם טבל ולחדש שם תרומה כן בכל מקום שמחשבה פועלת כמעשה הוה תיקון מעלי' אבל בטומאת מת או טומאת נדה דלא מחדש הטבילה שם חדש על הכלי רק פעל הברחת הארי שם האיסור אשר רבץ על הכלי אז הוה רק כמתקן אבל היכא שמחדש שם חדש על החפץ הוה תיקון מעלי' מה לי בפעולה מה לי במעשה מחשבתם עושה מעשה והבן

ובסברה הנ"ל חדשתי עוד הגם דולד הטומאה מטבילין ביו"ט ושבת יען דהוא מדרבנן ונתקשה השאג"א משבת דף קכ"א ומביצה דף ל"ג דאסור לתרום אפי' מעשר או תרומה בדבר שחייב רק מדרבנן יעו"ש שהאריך בקו' להביא ראי' דאין מטבילין כלים חדשים כסברת הרה"מ יען דלא חזו מתחילה לשום דבר אז הגם שטבילת כ"ח מדרבנן אסור לטבול

ולפמ"ש שאני תרומה ומעשר דמחדש שם חדש מטבל עושה היתר ומהיתר עושה איסור עיין ר"ן נדרים דף י"ב כתרומתו של אהרן אז הוה תיקון שאסור אפילו באיסור דרבנן אבל ולד הטומאה או טבילת כלים חדשים דלא מחדש שם על החפץ אז הוה רק כמתקן דאין תיקון ממש אלא א"כ מחדש משברי כלים שנעבד שם כלי וע"ו התיקון מחדש שם כלי אבל בטבילת כלים מטומאה או טבילת כ"ח אין בו חידוש שם כלי ודו"ק

סוף דבר כיון שהרא"ה והרשב"א פסקו דטבילת גר אסור בשבת ויו"ט דהוה מתקן ממש והרמב"ם והשו"ע אסרו משום דצריך ג' הגם שיש טעם לדעת בה"ג אעפ"כ הלכה ברורה שאסור לטבול לגר בשבת ויו"ט ודו"ק: הק' חיים סופר