מחנה חיים אורח חיים חלק ב קכ

והפלאת במכתבך על חקירת אביך הצדיק זצ"ל וז"ל ולא זכיתי להבין חקירה כי החקירה לא אזיל רק אליבא דר"י דסובר אין ביעור חמץ אלא שריפה והלא האחרונים והפנ"י כולם פה אחד מסכימים דר"י ס"ל דאפר נקברים מותר דאל"כ איך אמר אם רצה להחמיר על עצמו ישרוף כמבואר בתמורה במתני' וגם בסוגי' אין ביעור חמץ אלא שריפה מוכח כן נמצא לפ"ז לפשוט חקירה הנ"ל דלרבנן הוה אפי' בכזית אפרן אסור ולר"י אפי' אם נאמר דאין מקיים בו מצות שריפה האפר מותר עכ"ל

אהובי תלמידי נ"י נעלם ממך מרגליות יקרה כבר האיר עינים הגאון מקו"ח סי' תמ"ה בשלומא בשאר נקברין דאין מצוה לקבור אותם שמן הדין יוכל להשהות אותם גלוים רק שחיישינן פן יבא בם לידי תקלה וקובר אותם (ולדעתי אפילו ע"י עכו"ם או קטן דאין מצוה בגוף הקבורה רק שיכוסו אפילו ע"י קוף סגי) אז לא שייך לומר שנעשה בו מצותו זה קבורה דהלא לא נצטווה לקבור אותם אבל בחמץ דכתיב תשביתו וצריך לעשות דבר בו רק יש ספק אי המצוה בו לעשות שריפה או קבורה אז אפילו לרבנן דסברו מצותו בקבורה אפרן מותר ובזה מיושב קושי' מג"א על הרמב"ם דפח"ח וכן מצאתי להגאון קצו"ח בתשובה וכדומה ששמעתי גם מאדמ"ו חת"ס ז"ל כן וידעתי שתשמח בכפלים בגוף הסברה של הגאונים וגם להצדיק קדוש ה"ה אביך אשר במרומים ישכון בצל כנפי מרן חת"ס ז"ל

ומה שנפלא בעיניך עוד מדוע לא חקר אביך ז"ל על כזית חמץ אם אדם שרף חמץ חבירו דלא עשה בו מצוה לפי דברי נב"י או אם צוה עכו"ם או קטן דאינם בני שליחות דלא קיים מצות שריפה א"כ יהי' האפר אסור וצ"ע גם בעיני מופלא וי"ל דשם הי' חל עכ"פ על החמץ חיוב שריפה ונעשה בו מצותו רק הגברא לא קיים מצוה אבל בחצי שיעור אין חל על החפץ אפי' חיוב מצות שריפה ותעיין באדמ"ו חת"ס ז"ל [יו"ד שכ"א] על קושי' אהל דוד אם מילה בנכרי כשירה מדוע לא מהלינן בשבת ע"י גוי ותי' מרן דהמילה כשירה אבל העשה לא קיים האב ע"י גוי והפליא שם על המג"א סי' תמ"ו יעו"ש

ואגב גררא אעתיק מ"ש בחדושי בדברי מקו"ח בסי' תל"א ד"ה והנה שהשיג על הפנ"י דף ה' שסובר לדעת רש"י אדם עובר בב"י על חמץ של הפקר והשיג הגאון א"כ למה צריך ר"א לומר שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאלו הם ברשותו ולפנ"י הלא בהפקר אפילו עובר בב"י יעו"ש והיא בעיני נקודה נפלאה דהפנ"י מחדש דישראל עובר בב"י אם מונח חמץ של הפקר ברשות ישראל דמכילתא לא מחדש רק חמץ של נכרי ברשות ישראל אינו עובר אבל הפקר ברשות ישראל עובר ולכן לא יוכל להיות לרש"י ביטול מטעם הפקר דעכ"פ מונח החמץ ברשות ישראל אבל חמץ הפקר שאינו מוטל ברשות ישראל מי יעבור עליו אם יהי' הדין דישראל הרואה חמץ של הפקר עובר א"כ תמצא שאלפי בני ישראל יועברו על ב"י על כזית אחד של הפקר מי שמע כזאת מאי שייכת יש לחמץ הנ"ל עם בני ישראל אבל אם מונח ברשות ישראל אז אצל הישראל שהחמץ מונח ברשותו הוא עובר והבן

ועל יתר דברי תורה אשר הבאת מאביך זצ"ל וגם אודות השאלה בהל' ריבית אשר הארכת מאוד לא אוכל כעת להשיבך כי אני טרוד מאוד ואם יהי' פנאי אכתב לך איזה הערות דברי דודך הדש"ת הק' חיים סופר סימן לז

שאלה נכרי שהתגייר וצריך אח"כ טבילה מאי לטבול אותו בשבת או ביו"ט לפני ג' כדת של תורה מי נימא שמותר לטבול כמו נדה או שאר חיובי טבילות שטובלות או נימא שאני טבילת ישראל להתיר איסור לבין טבילת נכרי שהתגייר

תשובה הוא מגמ' מפורשת יבמות דף מ"ו הובא בש"ע יו"ד סי' רס"ח סעיף ד' וז"ל הואיל וטבילת גר צריך בית דין של ג' אין מטבילין אותו בשבת ולא ביו"ט ולא בלילה ואם טבל הר"ז גר עכ"ל ובש"ך ס"ק י"ג וז"ל וסמ"ג כתב בשם בה"ג דמטבילין אותו בשבת ויו"ט ועיין ב"ח עכ"ל וט"ז ס"ק י"א ביאר הגם דבגמ' אמרו דהוה האיסור משום מתקן הוצרך הרמב"ם ליתן טעם דטבילת גר צריך ג' דאל"כ הוה מותר משום דנראה כמיקר יעו"ש

ולדעתי יפלא מאוד דבשלומא בטבילה מטומאה דהוה רק כמתקן ולא מתקן ממש אז אם נראה כמיקר לא גזרו רבנן אבל גוי שנעשה ישראל ע"י מילה וטבילה אבל באחת מהם לא נעשה ישראל עד שמל וטבל כמבואר בגמ' ובש"ע סי' רס"ח סעיף ב' וז"ל וכיון שטבל הרי הוא כישראל שאם חזר לאיסורו הר"ז כישראל מומר וכן בסעיף י"ב וז"ל הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו"ם עכ"ל א"כ נעשה בטבילה הנ"ל גוף יותר מתחלה הי' גוי ועכשיו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי נעשה גוף חדש מעולה ומשובח בכל ההבדלים אשר בין גוי לישראל זה הוה תיקון מעלי' אז אפילו אם נראה כמיקר עכ"פ אסור לעשות או לתקן כלי בשבת וביו"ט הגם דלא יהי' נראה בפני העולם שהוא מתקן כיון שהוא באמת תיקון גמור ודמי' למה דאמרינן בשבת דף ק"ו דמילה אסור בשבת דמה לי תיקון כלי ומה לי תיקון גברא יעו"ש ומה התם דהוא ישראל מבטן ומהריון ומצות מינה רק מצוה אחת מתרי"ג מצות ואם ביטל אותה ביטל מצוה שיש בה כרת אבל דווקא אם לא ימול עצמו כל ימיו אבל אין המילה מועיל שיהי' נעשה על ידי' ישראל נקרא אעפ"כ תיקן גברא מכ"ש בגוי שנתגייר שנתהפך לגוף אחר כמחכז"ל אתם קרואים אדם ולא או"ה דהוה תיקן כלי ואסור בשבת וביו"ט הגם דנראה כמיקר ודוק

ועלה בדעתו דא"כ יש תרי תמיהות על בה"ג שמתיר לכתחילה לטבול לגר בשבת וקשה הא הוי מתקן גמור וצע"ג

אמנם יש ליישב דברי בה"ג דשאני מילה דישראל הוא המוהל והוא מצווה על שבת ואמרי' שאסור לו לימול לולא דתורה התורה יען דהוה מתקן גברא דהוה כמתקן כלי אבל בגר ממנ"פ אי המילה אינו פועל לעשותו גר רק הטבילה גומר א"כ במה שטובל את עצמו אחר הטבילה נעשה ישראל ועד גמר הטבילה הוא גוי שמותר לו לתקן כלי היום ואיך נאסרה עליו לטבול את עצמו דהוה כמתקן הלא גוי מותר לתקן כלי ואחר שעבר התיקון היינו הטבילה שעושה אותו לישראל שוב לא יעשה דבר עוד וא"כ אין איסור כלל אם מטבילין אותו דאנן עדים דגוי תיקן כלי ודוק ויש ליישב עוד דשאני במילה שעושה מעשה מלאכה רק דנאמר מקלקל הוא ע"ז אמרי' דמתקן גברא ונשאר דעושה מלאכה אבל בטבילה אין כאן איסור מלאכה ונראה כמיקר א"כ מאי הוה דיעשה בר ישראל עיין דוגמא בנקה"כ סי' ר' ודו"ק

ומעתה יש ליישב דברי הרמב"ם דלולא דצריך להיות ב"ד בשעת הטבילה הי' ראוי' להיות מותר לטבול