מחנה חיים אורח חיים חלק ב קיז

סימן לה

שאלה איש אחד ירא אלקים אשר החזיק במצות ידועות לזכות רבים לכבד ד' מגרונו זה ח"י שנים רצופים קורא הוא בתורה בר"ה ויוכ"פ והושענה רבה ואירע שבא איש מפורסם אשר ברח מעירו ע"י בלבול ועיכב שם מיום א' דסליחות ואומר שיעכב שם עד אחר הסוכות רק שדרכו לקרוא בצבור בס"ת ויותן לו מצוה הנ"ל גם פה ואם לאו ילך לעיר אחרת לשבת שם ושאל האיש אשר הוחזק במצוה זה ח"י שנים וכמה פעמים גרם לעצמו הפסד ע"י ביאתו מן היריד לביתו לקיים המצוה וירא לנפשו אם לא יקרא לו עון אם יעזוב מצותו לאיש אחר הגם שהוא איש מפורסם בתורה ויראה הלא ד' רואה ללבב שגם הוא מכווין בקריאתו למשוך לב העם לשמוע אל התורה וכן העם עומדים ושומעים לו אנשים וקטנים במקומותם ולא נקל לפניו לעזוב מצותו חוץ אם הדין של תורה הוא שמותר ליתן מצותו בעבור כבוד אדם גדול אז מוכן ומזומן לעשות רצון בני קהלתו אשר יבקשו למלאות רצון אדם נכבד

תשובה הט"ז א"ח סי' תקפ"א סק"ג כתב וז"ל מרוצה לקהל כ' בס"ח סי' תשנ"ה דכל מצוה שאדם רגיל לעשותה ואינו עושה אותה נענש על זה מ"ה נוהגים להדר להתפלל התפלות שהוא רגיל בה רק שלא יתפללו בחזקה עכ"ל א"כ מבואר מי שעוזב מצוה נענש עליה ואסור לו לעזוב מצותו ואפי' אם צריך לעשות מחלוקת רק שיהי' הקהל מרוצים לבסוף הוא מחויב להתקוטט עם אנשים שרוצים לבטל אותו ממצותו והגם שמג"א בסי' נ"ג ס"ק כ"ו כתב וז"ל ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים ידיהם מלחם הפנים עכ"ל היינו אם רוצה לעשות מצוה וצריך להתקוטט בעבורו לא יתחיל במצוה ההוא כמו באכילת לחם הפנים שכהנים משלחן גבוה קזכו חלף עבודתם והזכיה הוא לשבט בכלל וכל האוכל ממנו מקיים עשה אז אם צריך להתקוטט טוב למשוך הידים ולא יבא לידו מלחם הפנים כי אין זכיות אכילת קדשים תלוין זה בזה דנימא מדאכל זה עשר שנים מלחם הפנים יש לו זכות בלחם הפנים של היום אבל מי שזכה במצוה בתורת חזקה שיש לו קנין במצוה ואסור לקהל ליטול ממנו כח זכותו כמבואר בח"מ סי' קנ"א והארכתי בזה בתשובה אחרת אז בוודאי אם אינו מתקוטט בעבור זכות מצוה דיליה ענש יענש בידי שמים כי זה שמלתו לנשמתו כנלע"ד

וראיתי שבמחצית השקל סימן נ"ג ס"ק כ"ו פקפק על ראי' מג"א דבתו' ישינים ביומא מבואר יען דבכל אופן לא הגיע שיעור כזית או כדי שביעה לכן משכו ידיהם אבל אפשר אם יוכלו להשיג כזית לקיים מצוה גמורה לא משכו ידיהם הגם שיבאו לידי קטט ותי' דעכ"פ אין ברור הקטט והמג"א חידש דווקא אם בודאי יבא לידי קטטה יעו"ש וא"כ בנידן דידן דאין ברור שיבוא לידי קטט בודאי לא ימשוך ידו ממצוה ודוק

ובמקו"א חקרתי ליישב קושי' מחה"ש דבודאי מה שמשכו הצנועים ידיהם אין ראיה שלא להתקוטט דדלמא בעבור כזית שלם שהוא קיום מ"ע היה מתקוטטים אבל למה קראו חכז"ל גרגרנים להחוטפים משמע שעשו שלא כדין וקשה כיון דצנועים מושכים ידיהם והם חוטפים אח"כ השיגו כזית ומותר להיות בעל מחלוקה בעבור קיום מ"ע ולמה קראו חכז"ל להם שם גנאי אלא בודאי דאין להתקוטט אפילו משום קיום מ"ע עיין קדושין דף נ"ג והגרגרנים חוטפים ודוק

אך במקום דאיכא חזקה בודאי יש להתקוטט בעבור קיום מצוה דשם בכהנים אין יתרון ביתר שאת איש מאחיו אבל בנידן שזכה איש פרטי בכח חזקה ביתרון זכיות מצוה ראוי' לו להתקוטט בעבור זכות נשמתו ודו"ק

וראיה לדבר דמהני כח חזקה מגמ' סוטה דף י"ג דהקשו הגמ' על עצמות יוסף שנתעסק בהם משה איך לא עסקו בהם בני ישראל והקשו בגמ' עוד ותו אי לא עסקו ביה ישראל בניו לא הוו מיעסקי פי' רש"י וז"ל לאחר שנפטר משה בניו מי לא הוו מיעסקי ביה ואיך הניחו בניו לשאר העם להתעסק בו עכ"ל ולכאורה יפלא כיון דכל ישראל בקשו העצמות לא רצו בניו של משה להתקוטט וא"ת איך בקשו כל ישראל לעשות עולה א"כ למה פי' רש"י האיך הניחו בניו לשאר העם להתעסק עכ"ל ולא פי' איך בקשו בני ישראל ליטול מהם העצמות וצ"ע

ולפמ"ש נכון הדבר בעז"ה דעיין במג"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג דבכל דבר מצוה אשר הוא לעולם בנו יורש תחתיו חוץ מכתר תורה שנתקן מהלל ואילך שגם בתורה בניהם קודמים הגם שיש גדולים מהם יעו"ש וא"כ כיון שמשה זכה במצות עצמות יוסף על כל ימי חייו כאשר אמרו הניחו לו כבודו בגדולים וא"כ קשה כיון שהי' לבניו כח חזקה במצוה הנ"ל איך הניחו בני משה שיעסקו בהם בני ישראל הי' להם להתקוטט ולעמוד בדין שיזכו בהם ותי' הגמ' שבני משה אמרו הניחו לו כבודו במרובים אבל בעבור כבודו בגדולים כגון יהושע ופנחס וכלב לא השיבו דלא מהני גדולים כנגד חזקתם אבל בעבור כבודו במרובים הניחו ודוק

ולכאורה בנידן שאלתינו יהי' מותר לוותר כנגד איש מפורסם דהא הגמ' הקשה איך לא עסקו בני ישראל ומתרץ הגמ' שאמרו כבודו בגדולים ומשמע שמותר לעזוב המצוה בעבור כבודו בגדול וה"ה הכא מותר לעזוב קריאת התורה מפני שכבודו בגדול

לק"מ דשם משה לקח עצמות יוסף והי' קושי' הגמ' מדוע הניחו לו לבדו ולא התעסקו עמו במצוה ועל זה משני משום כבודו בגדולים הניחו לו ולא התחילו לאחוז במצוה אבל בנידן שאלתינו שכבר הוחזק במצוה לא מהני כבודה של תורה בגדולים ובעבור זה לא משני הגמ' דבני משה הניחו בעבור כבודו בגדולים כמו שהקשתי למעלה דזה אינו דכנגד חזקה לא מהני גדולים אבל בעבור כבודו ברבים הניחו להם ודו"ק

גם שם הניחו בניו של משה בעבור כבודו במרובים היינו שגם כל ישראל יתעסקו אבל גם המה בכלל המתעסקים אבל ליתן לאחר כל המצוה בעבור כבודו בגדולים לא שמענו וא"כ בנידן דידן שיתן איש המוחזק כל מצותו לאחר זה אינו מותר ואין שייך לומר שיחלקו המוחזק יקרא ר"ה והאורח יוכ"פ וכדומה זה אי אפשר דר"ה קדושה לעצמו ויוכ"פ קדושה לעצמו שהוא שבת שבתון והושענא רבה קדושה לעצמו ואין בו חלוקה אבל בעצמות יוסף כל ישראל עם בני משה סייעו בקבורת כבוד המת ועיין רש"י סוטה שם ד"ה ואי לא איעסק ביה משה וז"ל כלומר האיך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו וכי לא חשו לשבועה ואם לא נתעסק בו משה לא הי' הם מתעסקים עכ"ל מבואר דכאן הי' הקושי' מדוע הניחו למשה לבדו להתעסק בו ולא שותפו בני ישראל עמם ודוק ועיין רש"י עוד שם ותו וז"ל לאחר שנפטר משה בניו מי לא הוו מתעסקו ביה ואיך הניחו בניו את שאר העם להתעסק בו עכ"ל כאן ביאר רש"י שהקושי' למה הניחו גם ישראל לשתף עמהם ודו"ק: