מחנה חיים אורח חיים חלק ב קטז

כיון שגילתה התורה ששם מילה תלי' אחר מתן תורה בשני עורות בעור ערלת בשר ועור פריעה א"כ גם מצות האב תלי' בשני עורות ודו"ק

וראיתי במכתבך אהובי בן אחי נ"י שיצאת לדון לשיטת ר"ת אשר מובא בש"ך דאם אמר בעל המצוה אמן על הברכה אז גדול העונה אמן יותר מן המברך נפטור חוטף המצוה מלשלם וה"ה כאן שאבי הבן בירך בקול רם הברכה וא"כ אין לו תביעה מן האיש החטף מצות פריעה עכ"ד בקיצר

ולדעתי לא כן הוא דשם האיש העושה המצוה עד גמירא ובירך עליה הברכה ומקיים כל המצוה ומי שענה אמן קיים הדבר ויש לו שכר כאיש העושה המצוה אבל כאן האב בירך על דעת לעשות המצות חיתוך ופריעה דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ הוה הברכה לקיים ולעשות מצות מילה ובא איש וחטף הפריעה א"כ לא עשה המצוה וגם לא אמר אמן על ברכה אשר המברך עשה מצוה ובודאי מי שאמר אמן על ברכה אשר נאנס המברך ולא עשה מצוה שגם העונה אמן אין לו שכר ודוק

ופשיטא אי האב עשה שליח על הפריעה אז דומה למי שיש לו הרבה חדרים לבדוק מחמץ שהוא מברך והם עוזרים לו על סמך ברכתו לבדוק השאר חדרים ועיין במג"א סי' תל"ב סק"ו ה"ה אם מהני שליחות במילה אז מהני ברכתו לפטור האיש הפורע את עור השנות אבל אם הפורע חוטף את המצוה א"כ לא כיון האב להוציאו בברכתו וא"כ אין כאן ברכה על קיום מצוה אם מל ולא פרע כאלו לא מל

הן אמת דבמקו"א הי' לי הרהורי דיומא על דברי מג"א בסי' ח' כל אחד לובש טלית א"כ עושה כל אחד מצוה גמורה ונחשב ברכת אחד והשאר שומעים כאלו כולם ברכו ברכה אבל היכן מצינו לחלוק מצוה אחת כגון בדיקת חמץ מאיש אחד שהוא יברך על המצוה וכולם יבדקו ועושה כל אחד רק חלק מצוה והבאתי מזה ראי' לדברי נב"י ח"ר א"ח סי' מ"א שכל חור וזויות שנבדק מחמץ וכל ביעור כזית חמץ הוה מצוה בפני עצמו א"כ דומה ביעור חמץ ע"י שלוחים כמו לבישת טלית שרבים לובשים ע"י ברכה אחת וא"כ עדיין קשה במילה שמל ולא פרע כאלו לא מל מנ"ל דיוכל לחלוק שהוא מברך ואחר יעשה הפריעה וצע"ג לתרץ: **(הג"ה ולא אכחד הגם שבספרי מהנה חיים ח"ר סי' צ' האמנתי שדברי נב"י הנ"ל שיש קיום מצוה בכל כזית חמץ הם כהלכה פסוקה אח"כ העיר ד' עיני שיש לפלפל עליו ועיי' בט"ז א"ח סי' תל"א וסי' תקצ"ב והארכתי בזה דנהפוך הוא כי איך מקיים מצות ביעור אם יודע שיש לו עוד חמץ ויוכל לבערו אבל אם הי' אנוס או שוגג בדבר עכ"פ לא יכול לבערו מן העולם קיים המצוה בכל אשר ימצא לו אז ואין כאן מקומו להאריך (ועיין במג"א סי' תל"ד דהוה כאלו אכל חלב בשוגג

):)** ואמרתי דשאני מילה דהוא מן המצות אשר חידש הט"ז ביו"ד סי' א' סקי"ז דהי' ראוי' לברך בפני עצמו על קדושה אשר נתן ד' לישראל רק סמכו חכז"ל הברכה בעידנא דעסיק בה אבל אחד יוכל לעשות המצות ואחר מברך ובעבור כן בשחיטה יוכל אחד לברך והשני ישחוט משא"כ בתרומה יעו"ש כי מתוק וא"כ אין עיכב כלל שהמל הערלה מברך ופורע יוצא דעכ"פ הוה עידנא דעסיק בהו וא"כ נכונים דבריך דהאב עכ"פ בירך ועל המצוה לא בא לו תשלומים ודוק אך א"כ דברכה לא שייך למצוה יהי' לו תשלומים על הפסד מצוה כקושי' תוס' שהובא בש"ך ח"מ סי' שפ"ב דהוה כאלו חטף מצוה אשר אין עליה ברכה

ומה שהשגת עלי במה שהערותי בספרי מ"ח סי' ק"ב דצריך לשלם ה' זהובים בעד חצי מצוה שחטף והשגת עלי בשני מוהלים במאי קנה השני הפריעה רק אם חטף מן האב יש ספק עכ"ד הלא שם אני חוקר אי מהני שליחות במילה ואז יש להאב המצוה ומי שחטף צריך לשלם להאב חצי מצוה כקושי' קצו"ח על תב"ש

וראיתי שהבאת קושי' בשם אדמ"ו חתם סופר ז"ל אשר שמע אביך הג' ר' יעקב שלום זצ"ל מפיו אמאי חיוב ר"ג ליתן י' זהובים הא חישב אדם לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ותרצת באופן נאות בשלומא אם חשב לעשות מצוה ונאנס ולא נעשית המצוה אז מקבל שכר משלם אבל במצות מילה וכיסוי וכדומה דמצוה מוטלת על כל ישראל אם בא אחד ועשה את המצוה לו תחשב לצדקה שהי' זריז ונשכר שיקבל הוא השכר והראשון הפסיד שלא הקדים עצמו שהי' לו קדימה במצוה והי' מתעצל ובזה תרצת קושי' שני על הט"ז בספרי מחנה חיים סי' ע"ג שחידש אם החוטף לא עשה מצוה אין צריך לשלם דכל התשלומים הוא שעשה סחורה במצוה של חבירו ונתקשתי שמבואר ברש"י שהתשלומים הם בעבור שהפסיד לחבירו וצע"ג ולפי דבריך מיושב שהי' קשה לרש"י למה ישלם הא הנאנס ולא עשה מצוה מקבל שכר וגילה רש"י דכאן במצות כיסוי דמונח על כל ישראל הפסידו דהעושה מצוה מקבל שכר וכל זה אם חבירו עשה מצוה אבל אם המכסה לא עשה מצוה דהוה ככסוי רוח אז מקבל הראשון התשלומין דנאנס ולא נעשה מצוה ולא הפסיד לראשון וראי' מרש"י וט"ז דפח"ח תלי"ת וישר כחך

ולענ"ד על קו' אדמ"ו כי הצדיקים אינם עובדים בעבור לקבל שכר רק מבקשים שתהי' המצוה נקראת על שמם כי בזה מזכים רבים לעשות כמותם עיין רש"י פ' עקב אין מצוה נקראת אלא על מי שגמרה בשם חכז"ל ובעבור זה יש תשלומים שאפילו ילמוד איש ממנו לעשות מצוה בעבורו לו עכ"פ שכר י' זהובים ודוק (ועיין בספרי מחנה חיים בשם מהר"ל מפראג)

סוף דבר פלפלתי בדברי תורתך ואני על משמרתי אעמוד דבכל אופן אם חטף מן האב הפריעה צריך לשלם ה' זהובים אם תשלומי למצוה י' הוה ממון אבל אם הוא קנס אז חצי קנס לא אמרינן כנלע"ד ברור (וה"ה אם מהני שליחות צריך לשלם להאב)

ואודות מי שחטף מן חזן הכנסת קריאת חצי מגילה אם הוא קריאה של יום אשר הקריאה מדברי קבלה שהוא דאורייתא עיין בט"ז הל' מגילה סי' תרפ"ז סק"ב דברי קבלה כד"ת וגם חזן הכנסת יש לו בה חזקה וקנין עיון ח"מ סי' קמ"ט אז צריך לשלם לו חצי מצוה אי יש על מצוה תשלומים אבל על קריאה בלילה שהיא רק דרבנן או מי שאינו חזן שאין לו חזקה על הקריאה אז על מצוה דרבנן אין תשלומים וגם איש שאינו חזן לא זכה מכח החציה שקרא חציה השנית כנ"ל בעז"ה

ואהובי בן אחי נ"י אתך הסליחה שלא אשוב כעת על שאר חקירות וגם השגות אשר השגת על איזה דברים בספרי ואי"ה עוד חזון למועד כי מה שהשבתי לך כעת הוא בעמל כי רבו טרדותי מאוד וד' יתן רווחה דודך הנאמן הד"ש ושלום תורתך שמך יגדל ותזכה ללמוד תורה לשמה כאות נפשך ונפש דודך הק' חיים סופר