מחנה חיים אורח חיים חלק ב קיד

נותנת פרוטה א"כ הוא עובר לסוחר בכל זאת תלי' בחקירת מ"ל פ"ד מאישות אם מקדשה בשוה לה פרוטה יען שהיא חולנית אם מקפידים שהוא צריך לה ליתן שוה פרוטה או לא חוץ אם נאמר כיון ששוה גם לו פרוטה לצורך מצוה א"כ הוא נותן לה פרוטה שלא צריך להיות פרוטה עובר לסוחר כנלע"ד

(יא) וגם מה שהסברתי דגוי לא סומך דעתו על קנין כסף שידע שישראל יתן לו הכסף ויעכב החפץ דהלא אינו עובר על לא תחמוד והשגת עלי דעכ"פ יצרך הישראל לשלם לו כשער היוקר לדעתי הקונה החפץ אין תכליתו רק להיות בעלים של החפץ שאיש אחר לא יוכל לשלוט עליו וכאן הישראל ישלוט עליו ויוכל למכור אותו לאחרים או לאבדו ואין זה קנין וק"ל

אהובי אחי נ"י יען שהיום עש"ק יהי' פה שביתת קולמסי אחיך הדש"ת הק' חיים סופר סימן לד רב ברכות ושפע הצלחות לראש גבר מלא ברכת ד' הגדול בתורה ומאור ביראת ד' כשמן הטוב תורק שמו בכל המדינה ה"ה תלמידי ובן אחי מוה"ר משה סופר נ"י בק"ק ברעזאוויטץ יע"א

גלילות ידך הגיעני באותיות מאירות באמרות ד' והגם שרבו טרדותי אשוב על ספק שלך אשר הוא עצום מאוד ואקוה שיניח דעתך בעזה"י

שאלה באחד שקרא את המגילה באמצע הקריאה חישב לנוח מעט כי הי' חלש ועמד אחר וקרא המגילה עד גמירא וכל השומעים שמחים לקראתו כי הוא קורא במהירות ובכח איש והקורא ראשון תובע אותו לדין תורה לשלם לו בעבור שחטף ממנו גמר הקריאה ויש לחקור אם חייב לו כלל ואם חייב הוא לו כמה חייב לו אי עשרה זהובים או חמשה זהובים וכתבת וז"ל נסתפקתי אם האב בירך על בנו על המילה וחתך הערלה וכאשר רצה לעשות הפריעה בא אחד וחטף ופרע ומצץ אם האיש צריך לשלם רק חמש זהובים בעבור חצי המצוה או צריך לשלם י' זהובים כי המל ולא פרע כאלו לא מל עכ"ל

תשובה טרם שאחקור על נידן אם חטף איש חצי קריאת מגילה אשיב לדבר על הספק במי שחטף הפריעה מיד האב ואציג לפניך מה שכתבתי במקו"א בעז"ה גוי אחד בא להתגייר וקרא לפניו מוהל ודבר עמו אם יחפץ לעמול עמו בעמל למעלה מן השמש למול אותו ואמר לו המוהל הנני מוכן לעשות המצוה וקבע הזמן ליום מוגבל ושמע זאת מוהל אחר והקדים באשמורת הבוקר של היום ההוא ובא עם אנשים ממכיריו וגמרו את הדבר בכי טוב ואח"כ באמצע היום בא המוהל הראשון וראה שכבר נימל ודרש מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן לחטף ונודע לו מי הי' האיש ותובע אותו לדין לשלם לו בכסף מלא את מצותו אשר גזל ממנו וחקרתי לדעת הדין עם מי

והשבתי שפשוט הוא שלא צריך לשלם לו כלל יען דמילת גר הוא מצוה מחויבת המוטלת על כל בר ישראל וכל הקודם בה זכה ודבר זה למדתי מדברי הרה"מ פ"ג ממילה הל' ו' שהקשה למה כתב הרמב"ם במי שמל את הגרים מברך בלמד למול את הגרים ובמי שמל עבד של אחרים מברך בעל על מילת עבדים וכתב וז"ל וי"ל דלא דמי דמילת גר המצוה מוטלת על כל איש מישראל וכלם שווים בדבר אלא דכל הקודם בו זכה ולכך מברך בלמד אבל עבד האדון קודם למולו מכל אדם אלא שאם לא מלו האדון והוא רוצה למול את עצמו חייבים ישראל למולו ולכן המל הוא עושה מצוה המוטלת על האחרים ולפיכך מברך בעל עכ"ל ועיין ביו"ד סי' רס"ה סעיף ה' ובבאר הגולה שם וא"כ כיון דמצוה מוטלת על כל ישראל למה ישלם לו הא אפילו באב שיש לו קדימה בבנו ואם חפץ למול בנו וקדם אחר ומלו חייב לשלם לו י' זהובים כמו במי שהקדים וכסה דם שחיטה שצריך לשלם להשוחט י' זהובים כמבואר בגמ' חולין פ"ו אעפ"כ פסק הרא"ש בפ' כיסה הדם באב שכיבד לאחד למול את בנו וקדם אחר ומלו שאין צריך לשלם י' זהובים יען כיון לא חפץ למול את בנו בעצמו חל המצוה על כל בני ישראל וע"י שהאב כיבד את מילת בנו לאיש אוהבו לא זכה בו שיהי' איש אחר מחויב לשלם לו יעו"ש וק"ו כאן שאין לשום אדם קדימה במצוה שבעבור כן מברכים למול את הגרים בלמד שכל אחד עושה מצוה שלו ולא מצוה של אחרים ומה במילת בן ישראל שמברכים בעל יען שהמוהל עושה מצוה שמוטלת על אחרים כמבואר ברה"מ ואעפ"כ פטור שם לשלם למוהל אשר אבי הבן כיבד לו מצות מילת בנו וכ"ש בגר שמברכים למול להראות שמי שמל את הגר עושה מצוה המוטלת עליו פשיטא שלא יתחייב לשלם י' זהובים דהא במצוה שלו אשר מוטלת עליו עסוק והר"ז זריז ונשכר עיין חולין באותו ואת בנו ובט"ז סי' ט"ז סק"ט ובתב"ש ודוק (ואין להביא ראי' דרה"מ סובר כהש"ך בסי' שפ"ב דאין שליחות במצות מילה דאם יש שליחות גם אם אחר מל יברך בלמד שליחו של אדם כמותו אלא ע"כ דליכא בו שליחות כי המל עושה מצוה של אחרים דיש לומר כיון דאם מל בלא שליחות כגון דאביו אינו רוצה למול או שאינו בביתו או שהוא גוסס ולא יוכל לעשות שליח דהברכה בעל שוב לא חלקו בנוסח הברכה דהא הי' מהני אפי' אם אינו עושה בתורת שליחות) ועיין בסי' רס"ה ברמ"א ודוק (וביתום המצוה על כל ישראל כמו בגר)

ועלה בדעתי לחלק בשלומא בבן ישראל אשר מיד שנולד בא החיוב על כלל ישראל למול לזכוריהם לשמונת ימים רק שאם יחפץ האב במילת בנו יש לו קדימה אבל אם לא יחפץ למול א"כ נשאר החיוב על כלל ישראל ואין כח לכבד ולזכות לאיש אחד וליטול הזכות מכל ישראל ובעבור כן דייק הרא"ש בפסקיו בחולין וכתב וז"ל ולא דמיא לכיסה דאמרה התורה ושפך וכיסה וכן האב שחייב למול את בנו ורצה למולו וקדם אחר חייב אבל אם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייבין למולו ובדבור שאמר האב למוהל לא זכה במצוה לחייב לאחר אם קדמו עכ"ל משמע דווקא שם במילה דאין ביד האב לעשות שלא יבא מצות מילה על כל ישראל חוץ אם יקיים בעצמו המצוה אבל בגר הכי יש מצוה עליו להתגייר הלא תלוי ברצונו א"כ כיון שנתן מצות מילה לראובן וזיכהו באותו הזכות מי יקח מיד הזוכה הלא הי' ביד המזכה הוא הגר לעכב שלא יבוא אותו זכות לכלל ישראל ומהני דיבורו לחייב לאחר אם קדם ועשה מה שראוי' לעשות למוהל הראשון ודו"ק

שוב ראיתי דא"כ בוודאי פטור מלשלם לו דכבר חקר הסמ"ע בסי' שפ"ב סק"ה וז"ל אם אחד נתן לחבירו בהמה לשחוט ובא אחר ושחטו פטור דשאני מצוה דנצטווינו לעשותו כגון כיסוי הדם דלאחר ששחט אי אפשר להפטר מהכיסוי דווקא קנסינן משא"כ שחיטה דאי לא רצה לאכול בשר אינו מחויב לשחוט ועפ"ר עכ"ל תמצית הדברים מי שכיבד לחבירו מצוה אשר בידו לחזור שלא יצטרך לבוא המצוה בעולם על הקדימת אותו מצוה אין צריך לשלם וא"כ ממנ"פ הלא יש ביד המכבד הוא הגוי שלא להתגייר ולא יהי' המילה למצוה