מחנה חיים אורח חיים חלק ב קיג

בערכין דף ל' דילפי' מכסף מקנתו אפילו אם באמת שוה כפלים לכל אדם ת"ל כסף מקנתו ומכ"ש דלא צריך קרא למעט שלא יוכל לומר לדידי שוה כפלים

אהובי אחי נ"י לדעתי אינו כן בערכין חקרו אם בשעה שקנה אותו לא הי' שוה אלא ככסף מקנתו והשביח העבד אח"כ אצל הגוי ששוה מאתים ואותו השבח לא זכה בו הגוי דלא קונה הגוף של עבד עברי אלא למעשה ידיו עיין ש"מ שם וא"כ העבד עברי זכה בעצמו בשבחו ורמזה התורה הגם שהשביח אחר המכירה ושוה כפלים ויבקש הגוי כפי השווי' של עכשיו על שנים העתידים וגלתה התורה שצריך להחזיר לו רק מה שהי' שוה אז בשעה שקנה אותו ומה שהשביח זכה בעצמו ועיין שם ברש"י שפי' בהדי' שהשביח אח"כ אצל הגוי אדונו יעו"ש אבל אם יאמר אדוניו זכיתי בו ששוה הי' כפי תרומות מידותיו כי ברכה בו אני אכפול אשלם כפלים על העבר כי מודה שהי' מיד שוה יותר וגם אוסיף עליו על שנים הבאים ואם בכל זאת תבקשו לגאול אותו תשלמו לי השווי' קמ"ל שלא יוכל לכפול ולהוסיף דכתוב וחשב עם קוניהו שלא יוכל לומר שוה לי העבד אלף כסף בעבור מעלותיו רק מחשב עם קוניהו כפי אשר נתן בעדו וזה יכול יגלום ודוק אבל אם הי' העבד עברי שוה מאה זהובים ומכר עצמו בזול לנכרי בעד שמונים וששה זהובים א"כ קנה הנכרי מעשה ידיו כאלו נתן לו מאה זהובים ואם יגאל יותן לו כחשבון הזה דאל"כ הוה בכלל יכול ימשכנו ויצא דעבד עברי גופו קנוי לו למעשה ידיו עיין בב"ק שם בש"ס אבל אם השביח אח"כ או אם יאמר לדידי הי' שוה תחילה יותר מכדי מקנתו ע"ז אמרה התורה וחשב עם קוניהו ועי' קדושין ורמב"ם פ"א ה' עבדים הל' ט' ודוק

(ה) ואגב גררא ראיתי פלא במכתבך לפי דברי נתיבות סי' שמ"ח אפילו אם גזל גוי אסור מכל מקום אין ישראל מחויב בהשבה רק שיוכל הגוי ליקח מעצמו ואם הניח בידי ישראל לא הוה שלו יעו"ש א"כ למה לא מלקין על לאו דגניבה הא הלאו שוה והעשה אינו שוה בכל ויעיין ברמב"ם פ"ג מל' מלוה ולוה והארכת בזה אהובי אחי נ"י הנתיבות חידש הגזל גוי אסור נלמד רק מן פסוק וחשב עם קוניהו או מפסוק ואכלת את כל העמים ושם לא נזכר השבה א"כ ניהו דגזל גוי אסור אבל לא נאמר בו לאו א"כ גם הלאו אינו כולל רק ישראל ודי בזה לא אחלק באריכות דאין כאן מצד חומר הלאו רק מפני קלות הגוף אשר נגנב ממנו ולא צריך לעשות לו השבה אבל בודאי השבה מהני ודל"ב

(ו) ועל מה שחדשתי דליכא בגוי איסור לא תחמוד ויוכל ישראל ליקח חפצו וליתן לו דמיו על השולחן דאצל איסור לא תחמוד כתיב כל אשר לרעך וגוי לא נקרא רעך ונתת תבלין הדעת למה יהי' מותר דהגמ' בבכורות דף י"ג חקר דלמא נכרי כלל וכלל לא ומשני השתא גופא קני ממונו לא כ"ש היינו שגוי קונה עבד עברי ואמרי' ומינה כמו שלא קנה בו רק השווי' היינו ממון מעשה ידיו וגם יוכל לצאת וליתן לו ממונו ה"ה בכל קנינו של נכרי יוכל לסלקו מן החפץ וליתן לו השווי' עכ"ד דפח"ח הי' לי לפלפל מסוגי' דגמ' ותי' שם אבל אני אחפץ לעורר על דבר חדש מה נעשה אם הנכרי עשה כלי מן עץ בעצי יער אשר הוא תיקן וחידש הכלי א"כ יש לו חפץ בלי קנין או מה נעשה מה שקונה בכיבוש מלחמה או מה שקונה מן ההפקר או מה שירש מאבותיו או מה שעמל וזרע והוציא פרי אדמה ולפי דברי מרן החת"ס ז"ל שפי' בדברי רש"י שגמ' חקר שלא יקנה עד שיכנוס דווקא כמבואר בתשובותיו א"ש רק בלא"ה הדבר נכון הלא לאינשי לא תחמוד בלי דמי משמע רק בישראל חידש הקב"ה לא תחמוד אפי' בדמים ובגוי הניחה התורה על שכל אנושי אם נותן דמים ליכא לא תחמוד ודוק

(ז) ומה שפרשתי דברי מ"ל בענין מולק"י שסובר ג"כ דליכא לא תחמוד רק אם הגוף קנוי לחבירו והשגת עלי דמ"ל לא כתב שם רק דלא מצא שנקרא רשע אבל לעולם עובר על לא תחמוד ונ"מ לענין פסול עדות כמבואר במ"ל פ"ד מהל' ריבית הל' ו' בוודאי כוונת דלא תחמוד לא משמע לאינשא מאיסורא א"כ לא פסול מעדות אבל אי גם רשע נקרא אז פסול מחמת הלאו דהא באמת דלא בעינן רשע דחמס והי' לי לפלפל אם מצרפים שם רשע אשר הוא מכח עני המהפך בחררה עם הלאו של לא תחמוד בכל זאת יישר כחך ואי"ה אשים עיני עליו לטובה כי אינו נוגע כל כך בנידן תשובותי אם המל"מ מודה

(ח) עוד השגת עלי דבאמת איכא בגוי לא תחמוד ושאני בעבד עברי שהקב"ה הקפיד שלא יוכל לקנות בעבד עברי רק אם יחפץ לצאת וליתן לו ממונו יצא וממילא לא קנה הגוי אותו יותר ולא שייך בו לא תחמוד אבל בדבר שקנה לצמיתות ברשות אדון הארץ מי שלקח חפצו עובר על לא תחמוד ומה דילפי' משם גזל גוי אסור היינו בק"ו מה התם שעשה הגוי שלא כדין שקנה עברי שהפקיע ממצות הקפיד הקב"ה וצוה וחשב עם קונהו מכ"ש בשאר מקומות אסור לגזול מגוי אבל לעולם איכא לא תחמוד עכ"ד

אחי אהובי נ"י לדעתי תיבת יגאלנה משמע שגוי קנה אותו והקרוב יגאל אותו ויעשה פדיון שהגוי קנה אותו גופו לשיעבד ולמעשה ידיו עד היובל רק שנעשה גאולה ואם שישראל עשה שלא כדין שמכר עצמו לגוי אבל לא מצאנו שעושה גוי עבירה במה שקנה אותו ומפקיעו ממצות הכי יש לגוי עבירות לפני עור אם מכשיל לישראל במצות אשר לא נאמרו לבני נח די אם עושה עבירות במה שמכשיל בשבע מצוות שלו אבל לא על מצות שמצווה בו ישראל וקנה אותו כדין וברשות רק התורה אמרה שהב"ד יחשבו עמו ויתנו לו דמיו והוצרך לחדש אם השביח אח"כ לא יותן לו יותר כנלע"ד

(ט) וראיתי במכתבך חקירה נאה הגם דגזל גוי מותר אבל הגוי ההוא מותר לתפוס בחזרה ולא עובר על גזל שיהי' חייב מיתה שאזהרתו הוא מיתתו דשלו תפס וזה הוא כוונת ספר יראים הגם דגזל גוי מותר לא מקרי לכם דהא הגוי יוכל לתפוס בחזרה ולכם לא הוה רק שכל מי שיקח אותו יהי' גנב או גזלן וכאן אותו גוי יוכל לתפוס ולא הוה גנב וגזלן עליו ועל כן צריך קרא שאם הזיק בהמת ישראל לבהמת גוי פטור דלו יהי' שגזל גוי מותר ומכ"ש שלא ישלם לו ישראל ההיזק (קושי' זו ראיתי בתוס' ולא ידעתי מקומו) אך נ"מ שפטור שאם יתפוס הגוי כדי נזקו יהי' מחויב מיתה עכ"ד אחי הגנ"י גוף הפי' על ספר יראים נכון בעיני אבל פשיטא דאם תפס משל ישראל בעבור נזקו חייב מיתה דהגם שיוכל לתבוע בדין תשלומי נזקו אבל הוה גזלן וגנב על חפץ ישראל שלקח בעד נזקו כי חוב נזק הוא אם יחיים הב"ד ועי' דבר נפלא בקצו"ח סי' א וק"ל

(י) ואודות אשר הבדלת אם מהני במי שקידש אשה בהושענא ששוה רק פרוטה בעבור המצוה אשר חקרתי והבדלת שאם היא צריכה למצוה והיתה נותנת פרוטה בעד הושענא א"כ היא מתקדשת בהאי הנאת פרוטה כמו באדם חשוב בקידושין דף ז' אבל אם היא אינה צריכה למצוה א"כ אינה נותנת פרוטה בעדה ואינה דומה לאדם חשוב דהיתה היא נותנת פרוטה בהאי הנאה רק לאחרים הוה שוה פרוטה למצוה שם שייך חקירה הנ"ל וכנים דבריך כיון שהיא היתה