מחנה חיים אורח חיים חלק ב קיב

גם ההידור בא עליו בע"כ עד שליש בדמים כדרשי' התנאה לפניו במצות דכתיב זה אלי ואנוהו אז בודאי ההידור מצוה כזה הוה דמים דגם הוא לא מצי פטור נפשיה דהא במצוה מחויבת גם ההידור הוא חיוב עי' סי' תרנ"ו א"ח ודוק

ואסבר טעמא דמילתא דבכל מצוה מחויבת כגון ס"ת לולב ציצית טלית דיש עכ"פ מצות עשה לעשות דכיון דיש לו טלית אז הוא מחויב בציצית והוא מצוה לעשות כן דאפי' על ציצית נענש בעידנא ריתחא כנודע מחכז"ל והוא מוכרח במצוה א"כ עיקר כבוד הקב"ה במה שמהדר בחפץ נאה לקיים המצוה מהודר אבל אם נדר להקריב עולה והפריש שור א"כ כל החיוב הוא מרצון נפשו הוה ההידור רשות בעלמא והוא בעצמו יוכל לומר לא אחפץ במהודר יכול גם הגנב לאמור מאי הפסדתיך פטור חובך בכבש אבל באתרוג שהוא מחויב ליטול אתרוג כשר ובמה יתרצה העבד אל אדוניו אם לא במה שלוקח אתרוג מהודר בדמים יקרים וצריך לשלם לו וק"ל

ודכירנא כי שמעתי מפה הקדוש של אדמ"ו מר"ן חת"ס זצ"ל בשלש סעודות שהגיד בשמחה גדולה פי' בשם הגאון ר' ברוך פרענקעל ז"ל אשר הוגד לו מפי איש עובר אורח בסוף פר' קרח כתיב "ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואות יקב" שפי' הפסוק כך הוא דאיש ישראל יחשב לו לצדקה במה שמפריש מעשר דהא הי' בידו להכניס דרך גגות וחצירות ויהי' פטור מן המעשר ואם הוא מכניס דרך פני הבית תחשב לו לצדקה אבל הלוים אשר קבלו את המעשרות והם מחויבים להפריש ממנו תרומת מעשרות א"כ מאי עשו שיחשב להם לצדקה רק הם יבחרו את הטוב והנאה שהוא חלב ועי"כ נחשב להם לצדקה כמו שישראל מפריש מתרומת גורן ויקב וזה ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב יען שהכניסו עצמן ליתן הטוב והנאה דפח"ח ברוך טעמו בתורה וריחו באגדה

ועיין בחכ"צ שרצה לחלק בין מי שלקח אתרוג לעצמו לצאת בו ידי חובתו או מי שקנה אתרוגים למכור אותם אח"כ חזר בו שאפי' קנה לעצמו הוה כאלו קנה למכור יעו"ש וא"כ זכית לדברי חכ"צ וישמח לבך בו יעו"ש

ויש לי חקירה אחת דבמ"ל משמע דדווקא יען שגם קנה ביוקר יכול לומר שאמכור אותו לאחרים ביוקר אבל אי נתן רק זהב להוציא אתרוג מן הארגז בין פסול בין כשר בין מהודר ועלה גורלו בנעימים אתרוג נאה א"כ לא צריך לשלם לו הגנב דהא לא ידעי' שהי' רצה לעשות הדור מצוה דשם בב"ק דף ע"ח ראינו שביקש הידור מצוה שהפריש שור ולא כבש אבל לדברי חכם צבי יהי' הדין שאפי' אם עלה האתרוג בגורל לו אעפ"כ חיוב לשלם לו דעכ"פ הי' יכול למוכרו לאחרים בדמים יקרים בעבור הידורו והוה ממון מעלי' וצריך להחזיר לו את החפץ בעין או כסף מלא וצ"ע כעת

(ב) מה שחקרת אם לא החזיר לו המעות בסוכות רק בא לקיים מצות השבה לאחר סוכות אם צריך לשלם לו רק כפי אתרוג כשר או כפי דמים היקרים מי נימא כמו שהדין בחמץ אם גזל חמץ ועבר עליו שיכול לומר לו הרי שלך לפניך ואם נאבד אחר יו"ט צריך לשלם לו שווי' של החפץ כולו וה"ה כאן כיון שלא נתן לו אתרוג אחר ביו"ט לצאת בו מצותו א"כ צריך לשלם לו הכל או נימא שאני התם בחמץ אם מחזיר לו החמץ קיים והשיב בהחפץ שגזל ואם א"א להחזיר דמיו חייב לו משעת גזילה אבל באתרוג הלא הי' יכול להחזיר לו אתרוג אחר ששוה רק זהב ה"ה אם לא השיב ביו"ט הוא חייב לו רק מעות אתרוג שאינו מהודר שהי' יכול לפטור עצמו בכך ביו"ט וצע"ג

לדעתי גם בב"ק יוכל הגנב לפטור נפשו רק אם מביא לו כבש ונותן לו שיקדיש אותו לעולה אבל אם יחפץ ליתן לו כסף אז בודאי צריך לשלם לו כל השווי' בשלומא אם נותן לו כבש או אתרוג כשר ביו"ט אומר לו אני נותן לך חפץ כשר למצוה עכ"פ או לקרבן אבל אם בא לשלם במעות א"כ אין מקיים השבה אלא אם משלם לו כל שווי' רק אם מביא כבש או אתרוג ביו"ט אז חקר הגמ' וכן מהר"ם מינץ דהוה כאלו משיב לו גוף החפץ אשר עתיד לעשות אותו קרבן או לעשות בו מצוה בגופו עיין בלשון מ"ל

(ג) ומצאתי שחקרת אם אתרוג לא הוה שוה פרוטה רק מחמת מעלות שראוי' למצוה הוא שוה הרבה וגנבו ומחזירו אחר הסוכות אומר לו הרי שלך לפניך אעפ"י שלא הי' אתרוג לזה לברך עליו והפסיד לו המצוה אין משלם לו כלום כי מה דמצינו שמשלם לו בח"מ סימן שפ"ב היינו שחטף ממנו חבירו מצוה וקיים החוטף את המצוה אבל כאן הגנב לא קיים מצוה דהיה מצוה הבא בעבירה וא"כ לא משלם לו כלום

אחי אהובי נ"י בח"מ אנו דנין במצוה שמונח קשורה מכח החפץ ויכול רק אחד לקיים מצוה בו כגון מילה וכיסה והריגת שור הנסקל או קציצת אילן או עליות לס"ת (דקריאת התורה תלוי במנין עשרה בני ישראל ויש מספר לקרואיו ע"י חובת שבת ויו"ט וחה"מ ור"ח) וכדומה אז שייך שחטף אחד המצוה וקיים אותה ועי"ז לא הניח המצוה לחבירו אשר לו זכות בה בהקדמה שהוא אב או בעלי' או קנה אותה בדמים או יען שהוא שפך הדם יש עליו אותו הכיסוי אבל במצות אתרוג יש מ"ע שכל ישראל איש ואיש יקח אתרוג בידו וכל איש מקיים מצות עצמו גם חבירו מחויב לעשות כן וא"כ אפילו אם מצוה הבא בעבירה היה מצוה ואפילו אם יוצאים בגזול וקיים הגנב המצוה אעפ"כ לא חטף מצות חבירו כי עשה מצוה שלו והניח רווחא שגם חבירו יעשה מצוה שלו ומה שחטף ממנו האתרוג ולא נשאר לחבירו אתרוג לקיים בו המצוה הוה כאלו סגרו בארגז וגרם לחבירו שיאנס ולא יוכל ליקח אתרוג או כאלו כפת שתי ידיו של חבירו שלא יוכל ליקח אתרוג בידו וגרם לו מניעת ריווח עשרה זהובים שהוא שווי' של מצוה ופטור עיין בח"מ סי' שפ"ה בש"ע ובסמ"ע ובש"ך אבל עכ"פ מה שגנב קיים באתרוג הגזול מ"ע אין זה המצוה אשר הי' חבירו יכול לקיים דהמצוה הוא ללוקח בידים אתרוג כשר ואין ידים של ראשון הידים של שמעון ואיך שייך לומר במה שראובן קיים מ"ע בידיו הוא חטיפת מצוה מידיו של שמעון אטו לא נשארו לשמעון הידים שגם הוא יוכל ליקח אתרוג בידיו ויקיים ג"כ מצותו המוטלת עליו כל הני דסי' שפ"ב המצוה קשור בהחפץ בתינוק הידוע בדם השחוט הנשפך או בהריגת שור שנסקל הנדון או בקציצת אילן המזיק או בקריאת התורה של פרשה זו א"כ מי שיש לו זכות בהחפץ לקיים בו המצוה יבא חבירו וחטף מצותו משלם לו אבל כאן אטו מקושר קיום מצות פרי עץ הדר באתרוג זה דווקא שנאמר שחטף ממנו מצותו נמצא שאין הדבר נוגע לחטיפת מצוה שישלם לו בעד מצותו ודוק

(ד) ואשר השגת עלי בפי' הגמרא בב"ק קי"ג יכול יגלום שפי' רש"י יכפול ופרשתי שאם יטעון הגוי הלא חבלים נפלו לי בנעימים שקניתי עבד טוב הוא שוה כפלים מסכום המעות אשר נתתי בעדו כי ברכני ד' בגללו לדידי שוה הון רב ת"ל וחשב עם קוניהו והקשית עלי הלא מבואר