מחנה חיים אורח חיים חלק ב קיא

ואיידי דאיירי אכתב הערה הלא אנן ילפי' קדושי כסף קיחה קיחה גז"ש כמבואר בקדושין א"כ נימא דעכ"פ צריך להיות הפרוטה עכ"פ עובר לסוחר אבל אם יתן לה דבר שאינו שוה פרוטה רק מחמת דחזי למצוה כגון דנתן לה הושענא ביום הושענא רבה דלמצוה נתנו בני ישראל פרוטה אם מקדש בה אשה לא תהי' מקודשת דאין זה כסף עובר לסוחר כמו בעפרון שוב מצאתי בהגהת מ"ל פ"ר מה' אישות שמביא שהמ"ל נסתפק אם קידש באתרוג ששוה פרוטה רק מחמת מצוה אם מהני הקדושין או לא וכתב שזה אחת מהלכות שנאבדו מהמחבר ואולי שזה היה מקור חקירתו דאין זה פרוטה שהי' בכסף שדה עפרון ודוק: אחיך דש"ת הק' חיים סופר סימן לג ממעונה אלקי קדם יושלח רב ברכות והצלחות לראש גבר המפורסם צדיק באמונתו אחי הרב הגאון הרב ר' נפתלי נ"י סופר אב"ד דק"ק ק"ב יע"א

ענונותיך הראית לי כי שמת עינך ולבך על הפסק בנידן שאלה אשר בא לפני ובקשתי ממך לבדוק ולבחון בדברי ונרצית לי ושלחת לי מגילה עפה השגות רבות וגם עזרתני להסביר ולהטעים דברים כחכז"ל בקדושין רבא אמר קשאמ"ל לא הוה קדושין בא בר היני ואסברא ליה דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה, יישר כחך וחילך ואת אשר עלה לפני לאמץ ולחזק דברי אבוא לפניך בתוספת מרובה בהערות בדברי מ"ל וחכם צבי בסי' ק"ך נא שים עיניך עליהם לטובה

(א) במה שחקרתי בנידן שאם החליף ישראל אתרוג שאינו נאה ומהודר באתרוג נאה ומהודר אם הי' המעשה בישראל צריך לשלם לו בדמים יקרים כאשר הי' יכול למכור אותו קודם סוכות וכתבת על זה שהמ"ל בפט"ו מה' מעשה קרבנות מפלפל בזה כנגד מהר"ם מינץ רק הצדקת אותי דשאני התם שהחזיק המצוה ומבקש לצאת בו סובר המהר"ם דלא צריך לשלם לו רק כאתרוג שאינו מהודר כמו דאמרי' בב"ק דף ע"א דגם פוטר עצמו בכבש תחת שור ולא משלם לו לעשות הידור מצוה אבל במוכר אתרוגים ולא חפץ לעשות במהודר המצוה אז לכ"ע שצריך לשלם דמי שווי' עכ"ד

הנה אהובי אחי נ"י הי' אז פתוחים לפני המ"ל וחכם צבי בסי' ק"ך והבדלתי דמ"ל דן אם הגנב עשה פסול באתרוג ואנו דנין לשלם בתורת גנב כמו בגנב עולה ואינו עוד להחזירו אבל אם לא פסלו בודאי אין ספק שצריך לשלם לו כל השווי' אפי' אם קנה האתרוג ביאוש ושינוי רשות דהא דמים נתחייב לו בעדו וגם דכבר החליט המ"ל דחייב לו דמים דשאני עולה אין לבעלים שווי' דמים בעולתו וגם חדשתי עוד תירץ אחר דשאני בעולה דשם מצוה נקרא עליו דעולה שמה וא"כ אמרי' דשם עולה יחול ג"כ על כבש ותפטר עצמך בזה אבל שם אתרוג הוא שם הפרי ואפי' אם הוא פסול לצאת ג"כ אתרוג נקרא וא"כ מאי יפעל שיתן לו אתרוג כשר אחר הלא התורה אמרה מי שגונב חפץ צריך להחזיר לן החפץ או השווי' ומה לי ולך שהי' בדעתו לקיים בו מצוה אטו הזמנה מילתא שנעשה האתרוג קדושה שתחפץ ליתן לו אתרוג אחר שכשר לצאת בו הכי נקרא האתרוג בשם סוכות כמו שנקרא שם השור בשם עולה ובודאי מי שאמר שור זה יהי' עולה לאחר ל' יום ונגנב מאתו שצריך לשלם לו שור דהא הי' יכול לשחטו בתוך ל' עיין רשב"א ור"ן בסוגי' דנדרים דף כ"ט וא"כ שור חולין גנב הגנב ומשלם שור וה"ה באתרוג שהוא חולין ולא חל עליו שם קדושה ושוה למכור באלף זוז מי שם לגנב אתרוג אחר תחתיו מי הגיד שהוא לקיום המצוה והגם שהי' בדעת בעה"ב לעכב לעצמו לקיים בו המצוה נחשב לו כאלו לקחו למכור ולא לחנם נקטו רבותינו בב"ק דאמר הרי עלי עולה והפריש עולה דחל מיד על השור שם עולה אבל אם הי' מקבל עליו בנדר ששור זה יקח לעולה או שאמר יהי' עולה אחר ל' יום בודאי מחויב לשלם לו שור מעלי' ודוק

ואין להשיב דא"כ יאמר לו הגנב אם לא תזכיר שהוא אתרוג למצוה לא שווי' אלא רביעית זוז ולמה תבקש ממני אלף זוז זה לק"מ דחפץ זה שווי' קודם סוכות אלף זוז שבני ישראל הם קדושים ומזילים זהב להתנאה לפני הקב"ה במצות ועי"כ דמיו ביוקר והמוכר סחורה לא יחקור למה יתנו הקונים הון יקר למלאות רצונם וגם אני אחד מרבבות עבדי ה' ונותן אלף זוז להתנאות לפני ד' במצות עכ"פ גזלת ממני אלף זוז ותשלם לי ולא צריך לומר כאשר כתב המ"ל שמצי לטעון אנא הווינא מכרתי אותו כאשר לקחתי אותו בדמים יקרים עכ"ל דמה לי לשקר נהפוך הוא שיאמר שגם היום אקנה אותו בדמים יקרים והוא עובר לסוחר במחנה ישראל כנלע"ד זה ח"י שנים אשר כתבתי והבאתי ראיה מלשון חכם צבי שהשיב על מהר"ם מינץ דעולה אין לו דמים אבל באתרוג כתב וז"ל אבל באתרוג הידור דמים לו ויכול למוכרו אף שעילוי דמים הוא מחמת הידר מצוה אין בכך כלום עכ"ל משמע הגם שלא יטעון דהי' רצונו למוכרו כיון שיכול למוכרו ביוקר בעבור ההידור א"כ דמים לו כסף מלא ודוק

אך מה שהשיב החכ"צ שם על מהר"ם דא"כ מי שיש לו ס"ת מקלף יפה ודיו נאה ונכתב מאומן נפלא ונגנב מעמו ואמר לו הגנב אני נותן לך ס"ת מקלף שאינו הדר ואינו שוה רק חמישים זהובים הואיל ויוצא גם בס"ת זה ידי חובת מצוה כתבו לכם את השירה הזאת ואם תאמר באמת כן א"כ הי' לרבא להשמיע דינו בס"ת הגם שהי' יכול למכרו לישא אשה פטר גנב נפשו בס"ת שאינו מהודר וקטן וזול יעיי"ש

לפום רהיטא נ"ל ליישב דשאני ס"ת מהודר ונאה הגם שקיים בו מצות כתבו לכם את השורה הוא ג"כ גם ספר ללמוד ממנו ותמיד השווי' כמו כסף וזהב מלבד קיום מצות ועתה כתבו לכם ואטו אם אחד עושה פרוכת להיות לתשמיש קדושה והיא מרוקם מזהב פז וכתם אופיר יאמר הגנב הלא גם פרוכת של משי יוכל להיות תשמיש קדושה בודאי נאמר לו הלא בלא המצוה הוא שוה כספו בעצמותו אבל בשור של עולה הוא רק לפטור חיוב של הנדר וה"ה באתרוג העיקר קנינו הוא רק לצאת חובת המצוה עיין רש"י בב"ק וז"ל דיוצא אתה ידי נדרך עכ"ל א"כ השור והאתרוג הם רק לצאת בו פעם אחת מצוה ידוע אבל ס"ת הוא מצוה תמידיות והנראה לעולם בכל יום שלומד בו או קורא בצבור היא הנאה שוה כסף ללמוד מס"ת נאה ומהודר ומאומן גדול ואותו הנאה שוה כסף לכל איש ישראל ויש בו השווי' של אלף זוז לעולם לכל הבא מכוחו ודוק

ועלה עוד בדעתי דשאני התם דקבל מעצמו נדר הרי עלי עולה ויוכל להביא כבש הגם שחפץ להדר מצוה מ"מ יכול הגנב לומר הלא תוכל להביא כבש ואין בך עון אם לא תחפוץ לעשות הדור לנדרך כמבואר תוס' בד"ה מי פטר נפשי' שמבואר שהוא יכול לפטור נפשו אי לא חפץ למיעבד מצוה מן המובחר יעו"ש וכל זה אם כל החיוב מתורת נדר שבא ע"י עצמו כל החוב אבל במצוה מחויבת עפ"י דין תורה כאתרוג וס"ת שהמצוה בא עליו בעל כרחו