מחנה חיים אורח חיים חלק ב יא

לבב אם נכון הוא שהאיש הדובר בשם ד' לקרב בני ישראל לאביהם שבשמים יעטוף פסוקים מנביאים וכתובים בחקירות ומחשבות ודיעות אשר מפורש יוצאים מפי עזי נפש המחרפים ומגדפים מערכות אלקים חיים ולמדו לשונם לדבר בד' ובמשה יהמו ככלבים עזי נפש אשר לא ידעו שבעה כנגד כל חכמי ישראל הכי נמצא באיש כזה אמון בו אם יביא בבית המקדש קרבן מאתנן זונה ומחיר כלב הלא נאמר "לא יבוא אתנן זונה ומחיר כלב בבית ד'" הכי יעלה על הדעת שמוסר ותוכחה אשר ממקור משחית יוצאו וממקור טומאה נזלו יפעלו לקרב לבבות שיסירו אל נכר מקרבם הוא היצר הרש עם כל חילותיו וצבאותיו נהפוך הוא מחשבות ודיעות ומידות כאלה מוסיפין חטא על פשע וזדון על רשע טמא יטמאנו אותו כי כל היוצא מטמא טמא ומשורש נחש יצא אפעה השומע יבדל ממקור הקדושה ויודחק ממעין היראה ולא ישיג אורחת חיים עד שיוזל עליו טל אורות הצדיקים ויוזה עליו מים חיים טהורים מפי כהן צדק אשר שפתיו ישמרו יראת ד' טהורה

ומגדול עוז שם ד' אשר בו נשגבו הצדיקים שמבלעדי זאת שגדרו כרם ד' צבאות בית ישראל שלא ישפיקו בילדי נכרים ולא יתגדלו על חיק בני השפחות ולא יחבקו עם בני זמזומים ולא יתקשרו עם בני שעיר החורי הגדילו לפעול כאשר יענה אותם הבני עולה כן ירבה וכן יפרוץ בני העליה להחזיק במוסר שגם על דברים אשר רב אדם היה דש אותם בעקביו ולא נזכרו בימי קדם להיות מריבה בעבורם בין רועי ישראל ובין רועי קטני אמונה כי האמינו הצופים שגדול השלום והעלימו עיניהם מהם כי לא הבינו שעל זה בחרו אנשים המרגלים מעוני להיות להם דבר אשר יכינו בו חטאת קסם מרי לבית ישראל כי תמימי דרך המה עבדי ד' לא התנכלו על אחיהם שיש בלבם שורש פורה ראש ולענה לסור מדרכי ד' ולילך בשרירות לבם שלא חרשו רע על אנשים היושבים לבטח עמהם שיחפצו לעזוב את ד' ולמאוס בתורתו אבל כאשר הסירו הסוררים המסוה מצל פניהם וחטאתם כסדום הגידו שזממו בלבם לאמור לאל סור ממנו ולחתום התורה ולסגור בעד היראה לפרוץ חומת הצדקות ולהרוס חיל הפרישות אשר בנו בני אדם צדיקי עולם אז נפקחו עיניהם של עבדי ד' שראו אין קול ענות גבורת תאות בשריות ואיזן קול ענות חלושה מכובד המצות רק קול מינות וכפירות המה שומעים כי העגל אפיקורסת מתהלך בקרב מחנה העברים והגביהו רועי ישראל את לבם בדרכי ד' ונתהפכו לבעלי מדון ומריבה וישימו להם מצח כנחושה ועורף כברזל לקחו חנית האמונה וחרב הדת בידם ויעמדו בתוך השער וקראו מי לד' אלינו מלחמה לד' נגד זרע ישראל ונפש עמלק והזהרו לחטאים בנפשותם השמרו לכם אם תגעו בכל קודש מחוט הגדרים עד שרוך נעל המנהגים אשר היה מלפנים בישראל שאז לנצח יאכל חרב המחלוקת כי דעו פלג אלקים מלא מים קדושים ומי שיחפץ להבדיל למים עליונים למים תחתונים שחציה יבא בכיור הדת לנסך מהם לפני ד' וחציה יושפך בנחל איתן אשר לא יזרע ולא יצמיח משום זרע קודש על פני הארץ אחת דתו להמית שימחה שמו וזכרו מישראל ורעתכם רבה כי באתם להתגולל עלינו וצל עוללינו וטפינו לקחת את חיינו ואת נפשינו ירא ד' ישפוט בינינו וביניכם כי אתם הבאשתם את ריחינו בעיני כל העמים ולאומים אבל בכל זאת נחנו נעבור חלוצים לפני ד' למלחמה לפני שופטי מדינה נעמוד למשפט ולפני רוזנים ומחוקקים נערוך משאלותינו לפני שרים וחורי ארץ נריב בעד אמונתינו ודתינו לא עלינו יבוא תלונות חילל השם אשר יאמרו בשער המשפט ככל הגוים כן בית ישראל ממחנה אחת נעשו שתי מחנות רק עליכם יהי' תלונות חילול השם כי אתם תריבון על הד' וחרפת עולם יהי' על ראשכם ואנו ליה ועינינו ליה שהוא יעזרנו חיל עד שאחד מעמנו ירדוף אלף מעמכם כי לא יפלא מד' דבר ואז נציב ציונים בינינו וביניכם כפי מסורת לנו מאבותינו לעשות אותיות ולהעמיד ציונים בכל דבר קטן כגדול להוציא מלבן של צדוקים ובייתוסים

ומאלפינו מסובלים יראת שמים למדנו זאת ילקוט פ' פנחס על פסוק ותקרבנה בנות צלפחד וז"ל: הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולן נח עמד בדור המבול זכה ליטול שכר כולן אברהם עמד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולו לוט עמד באנשי סדום זכה ליטול שכר כולן אלו עומדים בדור המדבר זכו ליטול שכר כולן ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל נתנה ראש ונשובה מצרים אמר להם משה הלא ישראל מבקשים לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לד' הפרו תורתיך אל תהי קורא כך אלא הפרו תורתיך עת לעשות לד' עכ"ל חכמניות היו בנות צלפחד יודעים שבני ישראל עמא דפזיזא הם אוהבים ומשתוקקים להיות ככל הגוים אשר סביבותיהם לדבר כלשונם ללבוש כמלבושם ולהיות נקראים בשמם והאספסוף אשר בקרבו יתאוו תאוה לאכול בשר ולשתות יין עמהם סוף דבר הכל נשמע להיות לבשר אחד ובית ישראל נמשכו אחריהם ויפלו בעצומיהם חלכאים ונעשו כיתות כיתות כת אחת ישליכו עבותות התורה והכת השנית ינתקו מוסרות היראה ויגדל שערוריה עד אין קהל אשר אין שם בן סורר ומורה אין עדה אשר אין שם מחבל ומשחית אבל גם אין מחנה אשר לא ימצאון שם אנשי קודש ואין שכונה אשר לא ידורו שם אנשי מעשה זה מול זה יפחדו זה מול זה ירעדו אנשי יהודה בפנים אומרים "אנא ד' הושיעה נא" כי אנחנו המעט אנו מתי מספר אם נצא למלחמה נגד המורדים והפושעים אולי גם מן המעט יפול עוד נדח כי אין אדם יודע מטמוניות של חבירו ואם יגברו המרובים במלחמה יחבלו כל כרם ד' צבאות ולא ישארו עוללות ואנשי יהודה מבחוץ המה הסוררים והמורדים יאמרו בלבם הלא אין שנאה כשנאת הדת ואין מחלוקת כמחלוקת אמונה ואנחנו ידענו בעצמינו כי אין ד' בקרבנו מי ילהב בלהב שלהבת יה מי מאתנו אשר בוער ברשפי אש אמונה אבל משנאינו המה יהודים הישנים הבערה לחלק תצא וגחלי הדת יעלה עשן כתפוח הכבשן ויהי' חרב איש ברעהו ובאחיו ועי"ז פחדו זה מפני זה ונשאר השלום זמן זמנים טובא עד כי יראו הרשעים כי קטן יעקב מאוד מתיו מתי מספר דלים וריקים אז יאמרו הפושעים והמורדים התחיינה העצמות היבשות לעמוד לפני ד' למה יהי' עוד במחשך מעשינו הלא זרחה השמש לנו מי אדון לנו כטוב בעינינו נעשה נתנו ראש להתיר עריות ולחלל שבתות ולאכול טריפות ולעשות כאות נפשינו אז חיל רעדה יאחז כל יראי ד' כי יאמרו הכל סר יחדיו נאלחו מי יקום יעקב כי קטן הוא אבדה תקותינו אם לא שהאחרון על עפר יקום ויפץ האויבים ויכרת השונאים מפניו כי ממנו לא יפלא כל דבר

ונהפוך הוא שאז תגיע עת דודים שהצדיקים יקוצו משנתם ויראים ינערו מעפרם כי אימה וחשיכה גדולה נופלת עליהם פן יעבור עליהם מים הזדונים ושבולות המינות ישטפם ויאמרו איש אל רעהו הבא נתחכמה בעבור נפשינו ונפש עוללינו וטפינו דעו וראו השוססים ובוזזים האלה לא באו לשלול זהב וכסף רק הדת והאמונה ומי נתן שוססים מיעקב ובוזזים מישראל לא ד' פעל זאת נשכבה בבשתינו