מחנה חיים אורח חיים חלק ב קח

פאה הגם דדרשי' קצירך ולא קציר עכו"ם אבל אם קצרוהו פועלים עכו"ם חייב ודבריו נעימים וטובים יעו"ש

והלום ראיתי שהגאון מהרי"ט בה' בכורות פ"ד אות ג' הארוך מאוד בבקיאות בסברת מחנה אפרים מן גמ' מנחות צ"ג דמצרכינן ג' ידות למעט עבדו ואשתו ושליח מסמיכות וע"כ דיד עבדו עדיף והביא מפ"ג דתרומות משנה ד' דהרשה את שפחתו לתרום תרומה דמהני וע"כ בשפחה כנענית כאשר האריך אבל לבסוף הביא דפוסקים לא חלקו שתהי' מתגרשת ע"י עבד שלה וכן מבואר בשלטי גבורים דלא מהני אפי' עבד שנה וע"כ דיש פוסקים לא סוברים הבדל בין אם הגוף ראוי' לשליחות רק הענין מפסיק אז יד פועל טוב יותר משליח כגון בסמיכה או במציאה אבל אם חסר מן השליח כח ההוא שגופו פסול להיות שליח אז גם יד פועל לא מהני וחולק על המחנה אפרים שלא לברך על עשיית מעקה ע"י גוי יעו"ש ועיין בתומים סי' ק"ה שהביא מרדכי שמסופק אם הפועל יכול להיות תופס לבע"ח וחקר דוקא במציאה מהני פועל ולא בתופס לבע"ח ובספרי פלס חיים בסוגי' דתופס לבע"ח הצדקתי דברי מרדכי דהוא מסופק אי יכול לעשות לכתחילה לתפוס אבל מהני אם תפס כפשיטות הסוגי' דשאני פועל דלא כתומים שעושה חדשות בזה לחלק והענין עמוק ואין כאן מקומו כי יש לתרץ דברי מחנה אפרים ובמקו"א אי"ה אבאר

היוצא מזה בנידן שאלתינו דבן תורה שלח שכירו שהוא פועל שלו אשר הוא כיד רבו מהני הגם שהוא עכו"ם ומהני משיכתו כאלו משך אדוניו בעצמו וא"כ יש כאן תרתי למעליותא דזכה הבן תורה אולי כדעת הרז"ה ודעימי' דקנין תורה לא נעקר מעולם וא"כ לא צריך רק מעשה משיכה אבל לא שמשיכה הנ"ל יעשה קנין ואת"ל כדעת רמב"ן ודעימי' דלמא שאני פועל דידו כיד רבו דמי וכבר נגמר המשיכה והגם שאין ספק ספיקא גמור להוציא מיד התופס באתרוגים

אך נ"ל לחדש דבר כיון דעד השתא דחזר בהם הי' האתרוגים עומדים בחזקת הלוקח דקבלת מעות פועל קבלת מי שפרע כמבואר בב"י ועיין בצל"ח פסחים דף ל"א דכל זמן שלא חזר וקיבל מי שפרע פעל המעות שיהי' פרת הגוי פטורה מן הבכורה דכל זמן שלא נעשה חזרה עומד הקנין כסף וא"כ כל זמן שלא חזר המוכר האתרוגים הי' עומדים בחזקת הלוקח והשתא נולד ספק ספיקא אם יכול לחזור ויועיל לו קבלת מי שפרע או לא ממילא האתרוגים בחזקת הלוקח ועל המוכר להביא ראי' דמהני אם מקבל מי שפרע וכל זמן שלא יברר דיועיל לו קבלת מי שפרע המה בחזקת הלוקח ולכל הפחות אין אדם יוצא באתרוגים הנ"ל עד שישוו עצמן הלוקח והמוכר אבל קרוב בעיני שהדין עם הלוקח עפ"י דין תורה כמו שבארתי בעזה"י כנלפע"ד הק' חיים סופר סימן לב שפע גדולה לראש אחי הצדיק הרב הגאון החו"ב כבוד הרב ר' נפתלי סופר נ"י אב"ד בק"ק ק"ב בעמ"ח ספרי מטה נפתלי

אהובי אחי נ"י שים עינך לטובה על פסק אחד אשר לוטה לך פה כי לדעתי הם דברים אשר ברורים אבל בכל זאת חדשים המה ולא אבקש לסמוך רק אם תסכים עמדי וד' יהי' עמנו עד עולם

שאלה איש אחד בא ואתרוג נאה ומהודר בידו ושאלהו על דמי ערכו אשר נתן בעדו והשיב דמי ערכו הוא חמשה ועשרים כסף אבל לא נתתי בעדו רק חמשה זהובים כסף וסיפר להם גופא דעובדא כי בעיר הגדולה הסמוך שם יש סוחר גוי אשר מוכר אתרוגים והי' לו בארגז קטן חמשה מובחרים אשר נקצב דמי מחיר כל אחד בעד חמשה ועשרים כסף ויש לו ג"כ אתרוגים בעד עשרה זהובים וגם בעד חמשה זהובים כי יש לו יהודי ששם ערכם עליהם וכתוב על כל ארגז ערך שווים וכאשר עמדתי שם בא להסוחר הגוי טעלעגראף בבשורה מהפסד גדול אשר אירע לו בסחורה והלך לחדר אחד והחלפתי אתרוג מובחר לתוך ארגז של חמשה זהובים בעד אחד ואתרוג שאינו מובחר הנחתי אצל מהודרים ואח"כ קראתי על האדון ולקחתי לי האתרוג המובחר הזה מן הארגז שאינם מהודרים ושלמתי לו והלכתי לדרכי ואין אני ירא מעבירה שלקחתי המהודר בעד שאינו מהודר כי זה לפני כמה שנים הייתי חייב לו על וועכסעל ושלמתי לו מעט מעט עד שלא נשאר לשלם רק ל' זהובים ושלחתי אותו ביד איש נאמן וביקש איש הנאמן הוועכסעל והשיב לו הסוחר כי הוועכסעל אינו בחנות ולא יכול לילך לביתו וכאשר אבוא אני בעיר ישיב לי והדבר הי' נשכח ממנו ואחר עבור שנתים הולך בערכאות ועשה הוצאות והצרכתי לשלם השלושים וגם הוצאות ומאז לבי עליו מתי יבוא לידי להיות אתרוג מהודר והצלתי את שלי מתחת ידו ועמד שם עשיר אחד ואמר אם תביא הותר שהוא כשר עפ"י הש"ע לברך עליו ביום הראשון אני אתן לך בעדו ארבעים זהובים כסף ומבקש האיש ליתן לו זאת בכתב כדת של תורה כי הוא עני ויהי' לו ולאנשי ביתו לעזר להרויח ריוח גדול כזה ואם לא כשר לברך ביום הראשון אז יחזיר אותו לגוי בחזרה

תשובה לכאורה פשוט דאינו יוצא באתרוג הנ"ל לא איש העושה הגניבה ולא איש הלוקחו ממנו כי מפורש יוצא מרמב"ם בפ"א מהל' גניבה ובפ"א מהל' גזילה דגזל עכו"ם אסר וכן פסק בש"ע סי' שמ"ח ושנ"ט ואפילו לרש"י שפוסק גזל עכו"ם מותר במקום שאין חילול השם אעפ"כ הביא המג"א בסי' תרל"ז ס"ק ג' בשם ספר יראים שמותר להנות אבל לא הוה קנין של ישראל ולא נקרא לכם יעו"ש ועיין בסי' תרמ"ט דגזול פסול ביום הראשון אפילו לאחרים ובסעיף ה' פסק הרמ"א דגזול פסול כל ז' ואין לברך עליו ודוק

ועלה בדעתי דאפשר בגזל כזה לכ"ע מותר בגוי דבשלמא אם גונב חפץ אשר שוה עשרים וחמש זהובים עובר לסוחר כגון שהחליף כלי כסף בעד כלי הדומה לכסף גזל כזה אסור מישראל לגוי אבל למשל האתרוג בפני עצמו הוא שוה לעכו"ם רביעית זהב וגם אחר הסוכות יתן היהודי אותו בעד רביעית זהב ואילו הי' נקטם הפיטום או הי' לו איזה חסרון לא הי' שוה אלא רביעית זהב וגם אתרוג גדול בעוביו וגדלו רק אין לו מגדול ושקועות ובליטות וכדומה מן המעלות אינה שוה אלא חמשה זהובים רק ישראל עם קדוש לד' נותנים בעד אתרוג אפילו אלף זהובים כמעשה דר"ג דנתן אלף זהובים בעד אתרוג א"כ אין השוויה של האתרוג חמשה ועשרים עובר לסוחר רק לבני ישראל הוא שוה סך הנ"ל להידור מצוה אבל אינו עובר לסוחר אז גזל כזה מותר בגוי כנלע"ד

ואסברה טעמא דמילתא בעז"ה דבשלומא בישראל דאיכא מצות עשה של השבת גזילה שאם גזל צריך להחזיר לו החפץ בעין ואם נאנס צריך לשלם כשעת הגזילה וכיון שהחפץ שוה היום לצורך מצוה אפילו אלף זוז א"כ נתחייב הגזלן באלף זוז דאצל ישראל חבירו שווי' האתרוג ג"כ אלף