מחנה חיים אורח חיים חלק ב קז

קדש בהם את האשה מקודשת וחכמים תקנו שלא יהי' מעות קונות עד שיגבי' דבר שדרכו להגביה או שימשוך דבר שאין דרכו להגביה וכיון שמשך או שהגבי' או שנמסר לו זכה אעפ"י שלא נתן מעות ואינו יכול לחזור בו וכופין אותו ליתן המעות עכ"ל ויש לי לדקדק בדבריו הקדושים (א) שכתב לפיכך משקבל המוכר המעות הן שלו מן התורה ואם קדש בהם את האשה מקודשת והוא פלא בוודאי אם הי' נשאר על דין תורה פשיטא דמהני בהו קידושין ואפילו אם הקדישם לגבוה דהא הן שלו דמעות קונה מן הדין מאי רבותא השמיע לנו בזה דאדם יכול לקדש את האשה בכסף שלו (ב) לאיזה תכלית הביא הטור הדין אשר הי' אם נשאר קנין התורה הלא הטור אינו מביא רק דבר שהוא להלכה עכשיו והלא כבר עקרו חכמים קנין מעות ונמצא שלא יוכל לקדש בהם אשה (ג) ואם מחשבות הטור לפסוק הגם שעקרו חכמים קנין מעות אעפ"כ מהני אם קידש המוכר בהמעות את האשה וכדעת רש"י בב"מ דף מ"ח א"כ יפלא איך מביא הטור הך רבותא טרם שהזכיר שתקנו חכמים שלא יהי' מעות קונות הלא כל החידוש הוא הגם שעקרו חכמים קנין מעות אעפ"כ מהני אם קידש בהן המוכר את האשה (ד) שכתב וחכמים תקנו שלא יהי' מעות קונות עכ"ל הוא פלא חייב אדם לומר בלשון רבו והי' לו לכתוב וחכמים תקנו משוכה קונה דר"י אמר דבר תורה מעות קונה מה טעם אמרו משיכה קונה ולא אמר מה טעם תקנו מעות אינו קונה (ה) שכתב וחכמים תקנו שלא יהי' מעות קונות עד שיגבי' דבר שדרכו להגבי' או שימשוך דבר שאין דרכו להגבי' למה לא כתב חכמים תקנו משיכה קונה להגבי' דבר שדרכו להגבי' או שימשוך דבר שאין דרכו בהגבהה וכל הלשון מוקשה

אמנם הכל נכון בעזה"י דהטור עם רש"י סוברים דחכמים הניחו הדין תורה דדבר תורה מעות קונה גם עכשיו דכל החשש שמא ואמר לו נשרף חטיך בעלי' וא"כ לא נגמר קנין כסף עד שיעשה מעשה משיכה אפילו בלי מחשבת קנין אבל אם עשה הלוקח פעולת משיכה אז נגמר הקנין ע"י הכסף ואם עושה הלוקח משיכה לשם קנין מהני אפילו בלי נתינת הכסף דאל"כ יאמר הלוקח למוכר נשרפו חטיך בעלי' אבל אם נתן הלוקח מעות וגם עשה פעולת משיכה נגמר הקנין ע"י המעות דעכ"פ אין חשש דמוכר יאמר לו נשרפו חטיך בעלי' דכבר יצא החפץ מרשותו ואין שום טעם לשבח לעקור קנין תורה שכסף קונה

וזה רמזה בגמ' דבר תורה מעות קונה גם עכשיו דחכמים לא עקרו קנין כסף לפיכך אם מקדש את האשה מקודש' וביאר הטעם דחכמים תקנו רק זאת שלא יהי' מעות קונות עד שיעשה הגבהה או משיכה אבל אם נעשה משיכה אז המעות קונה ואם משך או הגביה או נמסר לו זכה אפי' בלי נתינת המעות אם מתכוין לשם קנין או אפילו בסתמא כיון שפסק דמים על המקח ומושך ומגבי' את המקח סתמא לשם קנין הוא עושה אבל אם הקדים המעות שיש כאן קנין תורה לא תקנו לו חכמים קנין משיכה אלא המעות שהוא קנין התורה הוא קונה ואפי' אם קידש המוכר את האשה טרם שמשך הלוקח אעפ"כ מקודשת האשה ודוק ובמקום אחר הארכתי בחדושי בעזה"י

אך לשון המחבר בסי' קצ"ח שכתב בסעי' א' וז"ל דבר תורה מעות קונות אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלים אלא בהגבהה או במשיכה דבר שאין דרכו להגביה עכ"ל ראה בעיניך שתחת שכתב הטור חכמים תקנו מעות אינו קונה עד שיגבי' שינה המחבר לכתוב תקנת חכמים על החפץ שתקנו חכמים שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה שמשמע שקנין המטלטלין נעשה במשיכה דמשמע שעקרו לגמרי קנין מעות רק המשיכה יעשה הקנין ולכן השמיט הדין שהמעות שלו לקדש בהם אשה ולכן כתב הסמ"ע בס"ק ג' וז"ל עפ"י שכתבתי שם שנראה שאם קידש המוכר אשה במעות שקיבל מן הלוקח שהיא מקודשת דלחומרא לא עקרו בתקנתן דברי תורה עכ"ל הזהב הרגיש בדבר וציין על שכתב המחבר שלא יקנו המטלטלין שמהלשון משמע דלא יהי' קידושין וכתב הוא בפי' דלחומרא ניחוש לקדושין ודוק אבל ברור שהטור סובר כרש"י שהמה וודאי קידושין וקל להבין

ובני הבחור המופלג יעקב שלום נ"י הביא ראי' מקידושין דף כ"ו שאמרו בגמ' דתנן במתני' ומטלטלין אינם נקנים אלא במשיכה ואמרו בגמ' ולר"י דאמר דבר תורה מעות קונות מאי איכא למימר ומשני תנא תקנתא דרבנן קתני וכתב רש"י וז"ל אמר לך מתני' לא תקשי לי דתקנתא דרבנן קתני תנא דמתני' שעקרו חכמים קנין המעות ואמרו לא תקנה אלא משיכה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלי' עכ"ל דאם תאמר כשיטת הב"י בסי' קצ"ח והובא ברמ"א שם סעיף ה' דיוכל להתנות לקנות בכסף מהני א"כ למה קתני במתני' מטלטלין אינם נקנים אלא במשיכה הלא לר"י יש שני קנינים אם יחפצו המוכר והלוקח קונים בכסף שהוא קנין תורה ואם יחפצו קונים במשיכה וא"כ איך תנא במתני' אלא במשיכה משמע דווקא משיכה ובכסף לא וצע"ג לכן פי' רש"י דתנא דמתני' סובר דעקרו חכמים לקנין כסף לגמרי ואמרו לא תקנה אלא במשיכה בלבד ואפי' אם הקדים הכסף יהי' המשיכה הקנין ולכן החכים הב"י לכתוב בש"ע והמטלטלין לא יקנו אלא במשיכה כלשון המשנה להורות שנעקר קנין מעות לגמרי דפח"ח תל"י

והדרן לנידן שאלתינו מי יוכל להוציא מן המוכר האתרוגים ע"י ששליח הלוקח הי' עכו"ם שהמשיך האתרוגים מן רשות המוכר הלא רוב ראשונים חולקים על הרז"ה וסוברים דחכמים עקרו לגמרי הקנין מעות כמובן

ונתתי ללבי לחדש זכות ממקום אחר מאחר שהעני בן תורה זכה באתרוגים שלו דכח שליח וכח פועל שכירו של אדם הם שני ענינים נפרדים דשליח הוא שיחפוץ השליח לעבוד בכח אשר לו להטיב לחבירו לפעול בעבורו של המשלח וחידש הקב"ה שמהני שליחות אם השליח הוא בר חיוב או בר כח כמו המשלח למשל בשחיטה או בתרומה או בגט שגם השליח ישראל מחויב באותו סוג מצוה או יש לו אותו כח אבל פועל שהוא שכירו שהוא כח עבדות הוא רק יד של אדוניו וכל מה שהוא עושה לטובת ורצון אדוניו כח האדון עושה זאת

ועל שורש חקירה הנ"ל עמד הגאון בעל מחנה אפרים בה) שלוחין סי' י"א אם ישראל עושה מעשה ע"י עכו"ם יוכל אדונו לברך והביא הגמ' בב"מ דף י"א דאמרי' שאני פועל כיד בעל הבית דמי אלמא כח השליח גרע מכח הפועל דידו כיד בעל הבית דשכירות ליומא ממכר הוא והביא הגמ' בב"מ דף צ"ו תבעי למ"ד שלוחו של אדם אינו כמותו לענין שאלה בבעלים ה"מ שליח אבל יד עבד כיד רבו דמיא והביא דברי ראב"ד שהובא בכ"מ פ"א מתרומות דאם קנה ישראל שיבלים לצורך מצות ומרחן כותי בשביל ישראל חייב בתרומה דשלוחו של אדם כמותו והקשה הכ"מ הא אין שליחות לעכו"ם ותי' הגאון דראב"ד קאי על פועל עכו"ם דהוא פועל הוה כיד אדוניו וכן מבואר בירושלמי במסכת