מחנה חיים אבן העזר חלק ג תכה

ונלע"ד לתרץ דבכל איסורין כגון נבילה וטריפה חזיר או חלב, דהמה איסורי חפץ והתורה אסרה לאכול חפצים של מאכלים אלו, ונתנה בהם שיעורים בכזית, ולא משכחת בחצי שיעור החיוב מלקות או כרת כי כך גזרה התורה השיעור באכילה היינו כזית איסור, אבל ביוה"כ שגוף האוכל היתר, ובקשה התורה עינוי, והנפש אשר לא תעונה ונכרתה, ותלי' בישוב הדעת וצריך ככותבת שהוא קרוב שני זיתים כמבואר ברמב"ם שם הל' א', וא"כ הי' מסברה אם אכל חצי שיעור בשוגג ואכל אחר כך חצי שיעור במזיד, יהי' חייב כרת, דחצי שיעור האחרון פועל יתובא דעתא, א"כ על פעולת אכילה שפועלת ישוב הדעת יהי' מחיוב כרת, רק אם חצי שיעור מותר לו מן התורה א"כ לא נפק היתובא דעתא באיסור, אבל משום שהוא אסור לאכול אפי' חצי שיעור, והתחיל בעבירה אז בחצי שיעור שגומר ישוב הדעת, יהי' חיוב כרת דהא עשה ישוב הדעת בחצי שיעור האחרון, וחידש הרמב"ם שדין תורה צריך לישוב דעתו ע"י פעולת כל השיעור באיסור, וכאן הגם שבא ישוב הדעת בפעולת חצי שיעור שנתיישב דעתו, עכ"פ הוא בא גם ע"י צירוף חצי שיעור הראשון שאכל בשוגג, או ע"י שהי' חולה, ע"כ לא בא כל הישוב הדעת באיסור ופטור מכרת, שצריך לבוא כל הישוב הדעת בפעולת עבירה ודו"ק

ואוסיף בשלומא לר"ל דחצי שיעור מותר מן התורה וא"כ מותר לאכול חצי שיעור לכתחילה, א"כ לא ס"ד שיהי' חייב כרת, הגם שפעל יתובא דעתא, כיון דמעשה אכילה הי' פעולת היתר ליכא עונש כלל וכדאיתא בפנ"י פסחים דף כ"ה דבלי פעולת עבירה ליכא חיוב דכתיב ונכרתו הנפשות העושות יעו"ש, אבל לר"י דחצי שיעור אסור מן התורה, א"כ הוה בכל אופן אכילת חצי שיעור פעולת עבירה, ואז פעולת עבירה פעל יתובא דעתא ע"י איסור, ולכן חידש לנו הרמב"ם דאעפ"כ ליכא עונש כרת על חצי שיעור אלא על שיעור שלם

אעתיק מש"כ בגליון ברוך טעם בשער הכולל בד"ה והשתא, כתב על דברי הרא"ש ביוכ"פ דף י"ב התירה לעוברה וכו' וכתב בנדון הנ"ל וז"ל נראה מדבריו בחולה מסוכן ביוה"כ שדי לו באכילת פחות פחות מכשיעור תוך כא"פ, אם עבר ואכל כל השיעור בזא"ז תוך כא"פ חייב כרת ומלקות, דהא לצורך הצלת הסכנה הי' די לו באכילת פחות פחות, ועד"ז גם בשאר איסורים שצריך לחולה שיש בו סכנה לאכול מדברים האסורים, ודי לו בפחות מכשיעור, אם עבר ואכל כזית בכא"פ רביע עליו חיוב הלאו שעבר שלא לצורך עכ"ל, וכתבתי על הגליון וז"ל בחידושי חקרתי זה וחלקתי כיון דחצי שיעור הותר לו לפקוח נפש, א"כ אי אפשר לצרף ללקות עליו אם אכל עוד עד כזית בכא"פ, דהחצי שיעור אכל בהיתר ואיך יתחייב על חצי שיעור אחרון, בשלומא אם אכל כזית בפ"א אפשר לומר הלא הי' לו די בחצי זית כדי שפקוח נפש ידחה האיסור וכיון שלקח כזית לא התחיל להיות הודחה, אבל מה שנאכל אח"כ בתוך כא"פ ליכא לצרף למה שכבר הותר ודו"ק. חידושים במס' קידושין וגיטין **(ח"ת אלו הם מימי עלומיו של רבינו המחבר זצ"ל, מה שכתב לאחיו הגאון ר' יעקב שלו' סופר זצ"ל, עיין בריש ספר קן סופר

)** הנה הפני יהושע בהקדמתו לסדר נשים הקשה קו' עצומה על שיטת רש"י וקידושין מ"ג ע"א) דס"ל דקטנה שאין לה דעת לשמור גיטה אינה מתגרשת אפילו ע"י אביה, והקשה דאמרי' בגמרא (סנהדרין ס"ט) אין אשה יכולה לילד עד י"ב שנה, והקשה מגמ' הא שלמה לתמני' נולד, ומשני שאני בת שבע וכו', וקשה הא ילד הי' לדוד מבת שבע קודם שלמה, ואם נולד שלמה לתמניא הרי דוד נשא לבת שבע כשהיא בת שש, שני שנים לשני עיבורים, ואמרי' דוד לא חטא כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו והיתה מגורשת, ומסתמא הי' דוד ממתין ג' חדשים לימי הבחנה, וא"כ הי' דוד נושא אותה לשש וג' חדשים, א"כ היתה בשעת גירושין בת חמש שנה פירוש לפני פעוטות דעונת הפעוטות כבת שש אבל מקודם אינה יכולה להתגרש, ואיך היתה בת שבע מגורשת, בשלומא לשיטת ר"ת דאם אינה יכולה לשמור את גיטה יכולה להתגרש ע"י אביי, אפשר לומר דאביה הי' מקבל את גיטה, אבל לשיטת רש"י דאם אינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש אפי' ע"י אביה קשה איך היתה מגורשת

נראה לי דהנה בגיטין (י"ח ע"א) איתא פלוגתת רב ושמואל מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתובה ת"כ דרב השולח גט לאשתו ונשתהה שליח בדרך כו' ת"כ דשמואל המשליש גט לאשתו ואמר אל תתנהו לה אלא לאחר ג' חדשים אינה צריכה להמתין ג' חדשים והלכתא משעת כתיבה, לפי"ז י"ל מה שהוא מקשה הוא התירוץ, לעולם דוד הי' נושא אותה לשש ונתגרשה קודם שש ובכה"ג שכתב לה גט ואמר אל תתנהו לה אלא לאחר ג' חדשים, ולאחר ג' חדשים היתה בת שש, ואין צריך להמתין ג' חדשים דמונין משעת כתיבה וביום שיכולה להתגרש אז הי' דוד נושא אותה, ומיושב קושיתו

קידושין מ"ד ע"ב בעי מיני' רבא מר"נ נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כיד אביה דמיא או כחצר אביה דמיא, א"ל אין עושה שליח, איתיבי' קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה, הא נערה הר"ז גט ומשני חסורי מחסרא וכו' לכאורה תמוה מאוד הא רבא הי' בעל האיבעיא אם יכולה לעשות שליח או לא, ואח"כ כי קא משני אינה יכולה לעשות שליח לקבלה, והקשה עליו ממשנתינו בגיטין משמע שיכולה לעשות שליח לקבלה ואם רבא הוי ידע מאותה משנה, למה לא איפשיטא לי' ממתניתין, דמסתמא הי' הוא המקשה דהא ר"נ א"ל לרבא אין עושה שליח וע"ז איתביה משמע דרבא הקשה לר"נ

ונראה לי דהנה במתניתין בגיטין תנן נערה המאורסה היא ואבי' מקבלין את גיטה וכו' והנה ממתניתין לא ידעינן אם דוקא נערה ולא קטנה או ה"ה לקטנה והא דנקט נערה להודיעך כחו דר"י, וגם אינו מבואר אם נערה יכולה לעשות שליח לקבלה או לא, והנה י"ל דאם נערה יכולה לעשות שליח לקבלה יהי' קטנה במדרגה שיכולה לקבל גיטה, אבל אם נערה אינה יכולה לעשות שליח לקבלה הוי קטנה במדרגה שאינה יכולה לקבל גט, ורבא הוי מסופק בשניהם אם נערה יכולה לעשות שליח לקבלה וקטנה יכולה לקבל בעצמה, או נערה אינה יכולה לעשות שליח לקבלה וקטנה אינה יכולה לקבל, והשתא רבא לא הי' יכול לפשוט ממתניתין דאיכא למימר דהתנא איירי מדעת אביה ולא יכולה הקטנה לקבל גט ונערה לעשות שליח לקבלה, והוא הי' מסופק בשניהם היכא דלא הי' מדעת אביה ולא הי' יכול לפשוט, אבל השתא דקאמר ר' נחמן אינה יכולה לעשות שליח לקבלה ולא מחלק בין מדעת אביה ובין שלא מדעת אביה