מחנה חיים אבן העזר חלק ג תכו

משמע דלא משכחת שיכולה לעשות שליח לקבלה וקשה שפיר ממתניתין אפילו אם איירי התם מדעת אביה ומשני לעולם מדעת אביה נמי לא מהני והתם מיירי שאין לה אב ומשום הכי יכולה לקבל אבל לעולם מדעת אביה נמי לא

גיטין ס"ד ע"ב תוס' ד"ה שאני שתופי מבואות דרבנן משמע דר' יהודא ור"ח פליגי וכו' וא"ת הא זכי' מטעם שליחות וכו' לכאורה לא הבנתי למה לא כתבו התוס' כאן וא"ת הקושיא לר"י דהא קו' זו לא קשה אלא לרב יהודא דסבר דזוכה לאחרים קשה הא זכי' לאחרים מטעם שליחות, אבל לר"ח דסבר זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים לא קשה קו' זו, ולמה לא כתבו התוס' כאן תיקשי לי' לר"י כמו שכתבו לקמן וא"ת תיקשי לי' לר"י מאיש זוכה ואין קטן זוכה וכו', ואי ממילא ידעינן דקו' זו לא קשה אלא לר"י, למה כתבו תוס' לקמן תיקשי לי' לר"י וצ"ע, ויותר קשה לי דלקמן כתבו התוס' תיקשי לי' לר"י מאיש זוכה ואין קטן זוכה, דקו' זו קשה אפי' לר"ח דסבר לעצמו יש לו זכי' והתם קתני איש זוכה ואין קטן זוכה משמע אפי' לעצמו וקשה אפי' לר"ח, אע"פ שפירש"י בקידושין איש זוכה ואין קטן זוכה לאחרים, היינו בדאית לי' שותפות בגוי', ומה שייך לומר אין זוכה לעצמו הא בהמה גופי' שלו, ע"כ פירש"י אין זוכה לאחרים, אבל לעולם מה שאין שלו אין יכול לזכות אפי' לעצמו, ונמצא ד' התוס' הפוכין דלעיל משמע דקשה אפי' לר"ח ולעולם לא קשה אלא לר"י, וכאן כתבו תוס' תיקשי לי' לר"י וקשה אפי' לר"ח וצ"ע

ונ"ל דחד קושיא היא בירך חברתא, דלכאורה קשה מפני מה לא הקשו תוס' מקודם מאיש זוכה וכו' אבל י"ל דידע דהתם לא הוי דעת אחרת מקנה אותם, לפיכך הקשו תוס' מקודם מאתם גם אתם, ומשני דאין למעט קטן מתרומה אלא מילתא דליתא בדנפשי', והוה ס"ל לתוס' דהשתא חזר מסברא ראשונה דדעת אחרת מקנה אותם אלא תלוי רק באיתא בדנפשי' או לא וקשה שפיר מאיש זוכה ואין קטן זוכה, דקטן איתא בדנפשי' בפסח דהא ממנין עליו בקרבן פסח, ומשני התם לא הוה דעת אחרת מקנה אותם, דשנים בעינן דעת אחרת מקנה אותן וגם דאיתא בדנפשי', אבל התם לא הוי דעת אחרת מקנה אותן, לפי"ז מיושב הכל על נכון, דלעולם קו' זו מאתם גם אתם קשה דוקא לר"י, ואין צ"ל תיקשי לי' לר"י דממילא ידעינן וכי תימא מפני מה קאמרו התוס' לקמן תיקשי לר"י, י"ל דהתוס' הוכרחו לומר כן דלכאורה קשה קו' זו אפי' לר"ח אלא י"ל דידע דהתם לא הוי דעת אחרת מקנה אותן, אלא מפני שקו' ראשונה מאתם גם אתם לא הי' קשה אלא לר"י וצריך לומר לדידי' חילוק היכא דאיתא בדנפשי' או לא, וקשה קו' זו, אבל לר"ח לא קשה קו' ראשונה ממילא הוי ידע דהתם לא הוי דעת אחרת מקנה אותן, אבל משום ריהטא קשה קו' זו אפי' לר"ח, ע"כ צריך תוס' לומר דקו' זו לא הוי אלא לר"י.