מחנה חיים אבן העזר חלק ג תכא

(כא) נסתפקתי אם צריך ליתן לחולה דבר איסור ויש לפנינו דבר שאסור מן התורה ודבר שאסור מהלכה למשה מסיני אי נחשב דבר הלכה למשה מסיני קל כנגד דבר האסור מן התורה או נא

ונ"ל דיש הבדל אי הלכה למשה מסיני יש לו שורש בתורה והלכה בא לבאר דברי הקב"ה אז האיסור שוה עם המפורש בתורה אבל אם כל האיסור הוא הלכה למשה מסיני אז נחשב כנגד דבר תורה כמו קל נגד החמור עיין בפר"ח יו"ד סי' כ"ט בשם הריב"ש והבן

נראה לי אם צריך ליתן לחולה מתערובת מרק בשר נבילה או מתערובת חלב טמא צריך ליתן לחולה תערובת חלב טמא ברוב כשרה ולא תערובת מרק נבילה בביטול ברוב לפי מה שחידש הנב"י מהד"ת א"ח סי' ס"ו בד"ה ובגוף כיון שאין מלקות על חלב טמא כמבואר ברמב"ם בפ"ג מהל' מאכלות אסורות א"כ הטעם כעיקר לאו דאורייתא דילפי' ממשרת שיש לאו על האיסור משא"כ בטע"כ של חלב טמא יעי"ש א"כ הוה תערובת חלב טמא קל כנגד חמור ואפי' החלב בעצמו הוה קל כנגד מוהל נבילה

(כב) הנב"י ח"ר א"ח סי' ל"ו התפלא בקו' גדולה על הרמב"ם שפסק בפי"ד מהל' מאכלות אסורות בחולה נבילה ותרומה נותנים נבלה והקשה הנב"י בגמ' קאי אי תרומות ומעשרות מן התורה אז הוה נבילה קל ותרומה חמור אבל מקדושת עזרא ואילך דפסק הרמב"ם בפ"א מתרומות ה' כ"ו דאינם מחויבים מן התורה א"כ נותנים תרומה ולא נבילה ואיך סתם הרמב"ם דבריו וצע"ג

ונלע"ד לחדש בעזה"י ומפני קוצר הזמן אכתב רק רמז בביאת כל ישראל אז מחויב כל ישראל להפריש תרומות ומעשרות והוה מצוה מחויבת ומי שעובר הוה פושע ישראל כמו מי שלא מניח תפילין אבל בימי עזרא הגם שנתקדשה הארץ אבל לא הי' ביאת כל ישראל אז לא הוטל עליהם החיוב להפריש תרומה ומעשרות אלא הוה מצוה דרשות מי שחפץ להפריש חלק תרומה ומעשר עושה מצוה כמו מי שמעטף עצמו בטלית דמקיים מ"ע אבל אין מחויב להתעטף ה"ה כיון שלא באו כל ישראל לא"י לא הטיל התורה חיוב שצריך להפריש אבל אם הפריש] קיים מ"ע ואותו תרומה שהפריש הוה דאורייתא להתחייב עליה מיתה דהא היא בא מקדושת א"י שנתקדשה גם לעתיד ועיין בלשון הרמב"ם שכתב וז"ל ולפיכך לא חייבה אותה מן התורה עכ"ל עוד כתב וז"ל ויראה ני שהוא הדין במעשרות שאין חייב בזמן הזה אלא מדבריהם עכ"ל הרי שדייק שאין החיוב מן התורה אבל רשות הוא מן התורה וחכמים עשו אותו לחיוב ואין פנאי לעיין בסוגי' הש"ס לברר הדבר ורשמתי רק להערה וא"כ נכונים דברי הרמב"ם אם כבר הופרש התרומה הוה התרומה חמורה מן נבילה ודוק

ואוסף נופך כי קדושת תרומה ומעשרות תלי' בשני דברים (א) קדושת הארץ שנתקדשה גורם קדושת תרומה וקדושת מעשר (ב) החיוב שצריכין להפריש ולקרוא שם תרומה ושם מעשר בא מקדושת בני ישראל ואמרה התורה כי תבאו אם כל ישראל באים ביאת כולכם פועל חיוב על כל איש ישראל לתרום ולעשר אבל בביאת מקצת לא הוטל עליהם חיוב גברא אבל אם בכל זאת מפריש וקורא שם תרומה ומעשר המה קדושים מדאורייתא דהא המה באים מקדושת הארץ שנתקדשה אפי' לעתיד והבן

ומיושב קו' כ"מ בפ"א מהל' תרומות הל' כ"ה איך אמרו ביבמות דף פ"ב ר' יוחנן סובר כר"י והקשה מאי הוה דקידשה לעתיד לבוא הא עכ"פ לא הוה ביאת כולם וצע"ג יעו"ש שתי' דרמב"ם יש לו פי' חדש קדושה ראשונה זה אברהם קדושה שניה הוא יהושע

ולפמ"ש ניחא אי קדושה שניה נתבטל ואין לארץ קדושה כלל אז אפי' הפריש ישראל תרומה מעשרות אין בתרומה ומעשר קדושה דאורייתא כלל רק איסור דרבנן תיקנו שיפרישו תרומה ומעשר אבל אי קדושה שניה קדושה לעתיד לבוא א"כ אין בפירות חסרון שנא יתקדשו בקדושת תרומה ומעשר אבל הקב"ה לא נתן חיוב להפריש תרומות ומעשרות רק אם כל ישראל יחנו יחדיו בארץ ישראל אבל בביאת בני ישראל לא הטיל החיוב שיפרישו תרומות ומעשרות אבל עכ"פ נשאר מצוה דרשות ומי שמפריש תופסין התרומה ומעשרות בקדושתן מדאורייתא ולכן אי סבר כר"י דקדשה לע"ל הגם דגברא לא מחויב להפריש רק דרבנן הטילו עליו החיוב להפריש כיון שעכ"פ הפריש הוה התרומה מדאורייתא וא"כ אסור לטומטום לאכול תרומה ודוק

ובזה מיושבים כמה קו' שנתקשה המ"ל בפ"י מהל' תרומות הל' י"ז שהרמב"ם פוסק להחמיר בספק לאכול תרומה וקשה הא תרומה בזמן הזה מדרבנן ועוד דפסק כל המאכל בתרומה מאכיל בחזה ושוק ונתקשה הכ"מ הא פסק בפ"א כר"ל תרומה בזמן הזה דרבנן וכן הביא הג"ה במ"ל בשם ספר יום תרועה יעו"ש במ"נ כמה קו' מגמ' וכמה קו' מהל' קבועות ברמב"ם ולפמ"ש נכון אם כבר הפריש תרומה אז התרומה אסורה מדאורייתא ודוק

(כג) נסתפקתי אם קטן חולה וצריך ליתן לו איסורין אי מאכילין לו ג"כ קל קל תחילה או נימא בשלומא בגדול צריך לדקדק ליתן לו הקל ולא החמור לא הותר לפניו החמור רק הקל דמכח אלה המצות אשר ועשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם א"כ כיון שיוכל להיות נשאר חי ע"י איסור קל לא הודחה לפניו החמור ואם החולה בעצמו נוטל החמור ענוש יענש בידי שמים דמי התיר לו לאכול חלב אם יוכל להציל עצמו בבשר נבילה אבל קטן שאינו בר עונש כלל דתורה לא דברה רק עם גדולים רק שאסור לגדול לספות בידים איסורים קטן אוכל נבילות הב"ד מצווין להפרישו וכאן שבכל אופן יצרך ליתן לו איסור מה לי שנותנים לו נבילה או חלב הלא אצלו כל איסורים שווין מה לי איסור קל או איסור חמור וצע"ג

ונ"ל בעזה"י דהלא כל האיסורים המה רק ל"ת לא תאכל נבילה לא תאכל חלב רק מי שעובר מצות ד' יש הבדל בעונש נבילה הוא במלקות לבד ואפי' אכל אלף פעמים נבילה במזיד ואפי' בהתראה לא מכניסים אותו לכיפה אבל מי שאכל כמה פעמים חלב הגם שנלקה אם עבר ואכל מכניסים אותו לכיפה שכריסו נבקעת דכתיב תמותת רשע רעה עיין פ"ט סנהדרין ולכן גם בחולה מסוכן אין מאכילין חיוב כרת או חיוב מיתות ב"ד במקום שיש להאכילו איסור לאו שלא לאכלו דבר שענשו חמור אלו אכלו במזיד בבריאות אבל קטן שלא הטיל עליו הקב"ה עונש כלל רק אעפ"כ מצוה להפרישו מאכילת איסורים ובמקום שצריך לעבור אחד מן האיסורים מה לי איסור לאו או כרת הלא כל אסורים בל"ת ואמרו מה לי איסור לאו דנבילה או איסור לאו דחלב עכ"פ הגדול מספי ליה בידים איסור לפקוח נפש ולא עובר עבירה לפ"ע ודוק

אמנם יש לעיין מגמ' סנהדרין דף נ"ה דבעי אם צריך תקלה וגם קלון או די בקלון בלי תקלה ורצה לפשוט מבהמה שבא על קטנה דנהרגת הגם שאין תקלה רק