מחנה חיים אבן העזר חלק ג תיט

חשוד על הקל עכ"ד והוא פלא בעיני דלו יהי' שהם שווים כדעת הר"ן א"כ הוא חשוד עכ"פ על כיולא בו הוא אכילת כמה זיתי נבילות הוה כמו השחיטה ועוד לפמ"ש דאם עבירה נעשית בודאי לא שקלינן גוף איסורי לאוין נפ"א איסור סקילה או כרת ואזלינן אחר איכות העבירה חם חשוד נעבור עבירה חמורה אפי' פ"א בודאי אינו חש לעבור קלה אפי' אלף פעמים הר"ן חידש רק נעבור מעשה עבירה ונא יהי' בו עון שקול לעבור כמה עבירות קנות נגד פ"א עבירה חמורה ודוק

(יז) נסתפקתי מי שאמדוהו הרופאים שצריך לאכול למשל ט' זיתים והי' מונחים לפניו ט' זיתים איסורי חלב ונבילה או טבל ונבילה אם צריכים בכה"ג ניתן לו הקל הקל מי נימא כיון שיצרך לאכול הכל מה לי שנותנים נו הקל או החמור בתחילה או נימא דגם בכה"ג נדחה איסור הקל תחינה ואח"כ החמור וצע"ג

ונראה מסברא בעזה"י דמתחילה צריך לאכול איסור הקל ואח"כ האיסור החמור דכל איסור נדחה ברגע אשר אין להציל נפשו מרדת שחת אם לא שעובר עלה וא"כ האיסור קל נדחה מפניו מראשית ואח"כ אם לא שב הנפש אליו מתחיל הרגע שנדחה מפניו האיסור האחר וכל זמן שיש איסור קל לפניו לא נדחה החמור וק"נ

ואפשר להביא ראי' מלשון ירושלמי פרק יוכ"פ הנ' ה' וז"ל תנו מאכילין לו את הכל בקל נבילה ותרומה מאכילין אותו מתרומה טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית חלה וערלה צריכה אר"י קשיתה קומי ר' בא תרומה בעון מיתה נבילה בלא תעשה ואת אמר הכין כמאן דאמר מאליהון קבלו עליהן את המעשרות עכ"ל הכוונה תנו מאכילין לו את הכל בקל] אחרי שאמרו שאחזו בולמוס ואכל כל מה קדמוהי אמרו הגם שיצרך את הכל תני מאכילין לו הכל כל שמונח ובכל זאת דווקא בקל כל הקל נותן תחינה נבילה ותרומה מאכילין נו תרומה ואח"כ נבילה טבל ושביעית מאכילין לו שביעית חלה וערלה צריכה שזה איסור הנאה וזה איסור מיתה והקשה איך הוה תרומה קל נגד נבילה ומשני מעשרות קבלו מעצמם עליהם עכ"פ מבואר אפי' אם צריכים ליתן לו הכל כל האסורים המונחים לפניו בכל זאת נותנים מתחילה הקל ואח"כ החמור ודלא כקרבן העדה שכתב שם בד"ה בקל וז"ל מאכילים אותו תחילה בקל שבהן אולי ישיב נפשו בזה עכ"ל משמע אלו ידענו שיצרך לאכול הכל נותנים לו אפי' החמור מתחילה ולא ידעתי מנ"ל זה בלא"ה צריכין ליתן הקל ואח"כ החמור כי כל זמן שיש איסור קל לא הותר החמור ודוק

(חי) ראיתי בכפ"ת שנתקשה במשנה מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים טמאים וקשה הא ביוכ"פ קאי לימא סתמא מאכילין אותו ופשיטא אם לא נמצא היתר שנותנים לו אפי' איסור וצע"ג עוד הקשה שכל המשנה משנה יתירה הלא תנן מקודם עוברה שהריחה מאכילין אותה וממילא ה"ה שנותנים באחזו בולמוס וצע"ג וקשה לי ת"ר עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש הרוטב וקשה פשיטא הא כלל גדול דנותנים קל קל תחילה א"כ פשיטא אם צריך לבחור איסור לאו נגד איסור כרת או מיתה ק"ו דצריך לבחור במיעוטא שלא יעבור אפי' לאו רק חצי שיעור וצע"ג עוד הקשה בכפת תמרים דר' ישמעאל למד פ"נ דוחה שבת ממחתרת עד שבא שמואל ודרש פ' וחי בהם והקשה הנ"ל הא בסנהדרין דף ע"ד רצה ר' ישמעאל אפי' להתיר ע"ז משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם והגם דלא הודו בע"ז עכ"פ בשאר איסורים ידע ר"י וחי בהם ונע"ג עוד הקשה הנב"י ח"ר סי' נ"ו למה נא ביאר הרמב"ם בהל' שביתות עשור דין קל קנ תחינה והמתין עד הנ' מכ"ח נבחר דין זה וצע"ג עוד הקשה בכפות תמרים שהרמב"ם כתב נבילה וספיחי שביעית דרבנן מאכילין שביעית משמע הא שביעית דאורייתא מאכילין נבילה וקשה הא נבילה הוה נחו דהוה חמור כנגד שביעית דהוא רק עשה ונע"ג ועוד הקשה בכפ"ת מה השמיע בבריי' טבל ושביעית נותנים שביעית ולא אשמעי' אפי' נבילה ושביעית נותנים שביעית דהא טבל ונבילה נותנים נבילה שהוא לאו עכ"פ ק"ו טבל ושביעית דנותנים שביעית שהוא רק איסור עשה ונע"ג עוד הקשה לי למה נקטו בברייתא טבל ונבילה ולא נקטו חלב שהוא כרת עם חזיר שהוא לאו וגם חזיר עם שבועות ונע"ג עוד הקשה הפרטים למה לי היה להם לומר אם צריך להאכיל נותנים לו קל קל תחלה בכל שס"ה ל"ת מי צריך לפרטם או מי יוכל לפרטם הלא רבים הם וצע"ג

ונלע"ד נחקור בעזה"י גדולה המחלוקת הפוסקים אי איסורים הותרה לגבי סכנות נפשות או רק נידחה ולדעתי אי הותרה נא אמרי' מאכילין הקל הקל תחילה אין מדקדקין איזה איסור הוא אוכל אבל בהודחה אז מאכילין קל קל תחינה ויש לחקור איזה הוה קל ואיזה חמור כאשר אבאר בעזה"י

ונ"ל בעזה"י דיש אשר החולה צריך לאכול איסור להשיג רפואתו פנים בפנים שונים כאשר אבאר תל"י (א) מי שחלה והרופא אמר שצריך לאכול חלב כליות או שומן חזיר או בשר ארנבת או בשר חמור או דג טמא שבו בלבד יתרפא א"כ גוף האיסור הוא רפואתו ולא בהיתר כת וטעם האיסור ירפאהו (ב) מי שחלה והרופאה אמר שצריך לאכול בשר או שומן ואין הבדל אם בשר שור שמן או בשר חזיר שמן או בשר דג שמן בני הבדל אם טמא או טהור ונא נמצא לפניו רק בשר חזיר או בשר ארנבת או דג טמא גם כאן יתרפא החולה מכח וטעם חזיר וארנבת או דג טמא אבל לא הי' רפואתו תלי' בשם האיסור רק בשם הבשר אפי' הי' בשר טהור וכשר ודג הטהור הי' ג"כ משיג רפואתו אבל עכ"פ כאשר לא הי' נמצא לפניו כשר וטהור תרפא מבשר אסור הגם שהי' יוכל להיות מן המותר

ונחזה אנן בעזה"י בפנים הראשון שרפואתו תלי' רק בדבר איסור דכל מאכלי היתר לא יהי' רפואתו א"כ בכה"ג אם לא יבטל האיסור צריך למות ועומד ציות ד' אשר אסר חלב וחזיר ודג טמא נגד חיות של ישראל אז אין דבר עומד בפני פקוח נפש והותר לגבי החולה האיסור דכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אבל אם יצמיח מנתינת התורה מיתות ישראל לא צוה ד' לעשות אותם והותר לגבי פקוח נפש

ואוסף עוד דתורה נתנה תרי"ג מצות ובתוכם שס"ה ל"ת אבל שס"ג ל"ת לא נתן ד' ובמקום של"ת אחת היא כנגד חיות ישראל הותרה כל הל"ת כולם אפי' אם הרופא אמר שצריך לאכול דווקא איסור או חלב כליות או שומן חזיר או דג טמא יוכל לאכול חלב כליות כמו בשר חזיר דהא הותרו כל האיסורין א"כ מה לי איסור חלב שהוא כרת או חזיר שהוא לאו הלא הותרו כל איסורים שעומדים נגד חיותו שחיות החולה תלוי' בעבירת איסורים ואין לך דבר שעומד נגד פקוח נפש מישראל כל האיסורים הותרו דהקב"ה לא נתן איסורים אשר המה יגרמו מיתות בר ישראל א"כ קל וחמור הותרו.