מחנה חיים אבן העזר חלק ג תיז

ונראה כיון דעל נבילה איכא לאו ועל ספק חלב וטבל ליכא עכ"פ לאו ואם לוקין עליו אם אכל איש בריא א"כ מאכילין ספק חלב ולא ודאי נבילה כנלע"ד

שוב מצאתי לפרמ"ג במשבצות זהב סי' שכ"ח בד"ה פשיטא שכתב וז"ל ספק תורה ודאי דרבנן מאכילין אותו הקל תחילה היינו ודאי דרבנן דאף אי נימא דספק מ"ה שריא מ"מ יש בו לתא ד"ת עכ"ל פלא שלא העיר על בדאורייתא ודאי קל וספק חמור ודוק

גם צריך בירור אם מונח לפניו דבר שאסר על עצמו באכילה והנאה כנגד איסור עשה דאורייתא אי נימא כיון מה שאסור על עצמו יש היתר בשאלה הוה קל הגם דהוה לאו לא יחל דברו כנגד איסור שביעית דהוה איסור דליתא בשאלה

ולכאורה יש לפשוט מגמ' הא תרומה איתא בשאלה וטבל ליכא בשאלה וא"כ למה לא יתנו לו תרומה דאיתא בשאלה אך משבשתא דאפי' שאל עליו יהי' עכ"פ טבל באותו שם איסור של טבל אשר אנו נותנים לו עכשיו אבל כאן באסר על עצמו בהנאה אם ישאל עליו יהי' היתר גמור ושביעית ישאר לעולם איסור ואפי' אם הלכה אוכלה כולה אין נשאלין עליה א"כ בגוף אכילתו פועל שאי אפשר בשאלה בכל זאת עכ"פ אותו שם שאסר על עצמו הוא קל דאיתא בשאלה עיין יבמות דף ה' ועוד נראה לי אפי' איירי הגמ' בתרומה ביד כהן שאי אפשר בשאלה עיין ש"ך ח"מ סי' רנ"ה רק יהי' נשאר קו' פרד"ר סי' י"ט יפריש מטבל תרומה א"כ דלא בא ליד כהן הוה תרומה קל דאיתא בשאלה וע"כ כמו שאמרתי א"כ שישאל יהי' הדר לטבלא ודוק

ואין להשיב מה שאסר באכילה והנאה הוה עשה ול"ת ושביעית הוה רק איסור עשה דכל רבוי לאוין ועשה במעשה אכילה אחת לא הוה חמור נגד קל דעכ"פ אין כאן כ"א מעשה עבירה אחת ואין אנו חוקרים אם יש רבוי עונשין על מעשה עבירה אחת דהוה כמות אלא אנו חוקרים באיכות רבוי המעשים או איכות חומר כרת ומיתה שמורה על אכילת האיסור ודוק

(יג) בתוספתא פיוכ"פ וז"ל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל כיצד הי' לפניו טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה נבילה ותרומה מאכילין אותו תרומה תרומה ושביעית מאכילין אותו שביעית עד שיאורו עיניו עכ"ל וקשה לי הלא עין בעין נראה דתרומה חמורה משביעית דהא נותנים לו שביעית ולא תרומה ונבילה חמורה מתרומה דהא נותנים לו תרומה ולא נבילה וטבל חמורה מנבילה דהא נותנים לו נבילה ולא טבל א"כ מאי השמיע לנו התוספתא דטבל ושביעית דנותנים לו שביעית כיון דנותנים נבילה ולא טבל ק"ו בן ק"ו דנותנים שביעית ולא טבל דהי' נותנים שביעית ולא תרומה ונותנים תרומה ולא נבילה ונותנים נבילה ולא טבל א"כ ידענו דנותנים שביעית ולא טבל וצע"ג ועוד איך ס"ד תרומה ולא נבילה הא תרומה עון מיתה ונבילה עון ל"ת כאשר הקשה בירושלמי ותי' כאן דאמר מאליהון קבלו את המעשרות אך בתוספתא קשה איך קתני מאכילין אותו נבילה ולא טבל הא נבילה דאורייתא וטבל דרבנן וע"כ בטבל דאורייתא וא"כ איך קתני תרומה ולא נבילה וצע"ג וכן הקשה הנב"י בא"ח ח"ר סי' ל"ו על הרמב"ם הל' מכ"א איך סתם מאכילין נבילות ולא טבל הא הרמב"ם פסק דתרומות ומעשרות בזמה"ז הוא דרבנן בפ"א מתרומות א"כ נבילה דאורייתא וטבל דרבנן וצע"ג

(יד) גמרא טבל ותרומה הקשתי אם צריך החולה לאכול עשרים זתים א"כ עובר כ' פעמים האיסור ואם יפריש התרומה אוכל י"ט חולין וכזית אחד תרומה כמבואר וכ"ת דאזלי' בתר האיכות האיסור איזה איסור חמור ולא בתר הכמות הלא ברא"ש ובר"ן מבואר דהולכין בתר הכמות ושוחטין בשבת יען דיצרך החולה כמה זתים בשר ומצאתי הקו' בספר כפות תמרים

ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י דפקוח נפש אמרה תורה וחי בהם ולא שימות א"כ כאשר אבר וישראל בסכנה הותרו לו האסורין אשר צריך להציל חיותו א"כ מי שמסוכן וצריך בשר ויש כאן בעל חי מותר להמית אותו שיהי' לחולה בשר וכן מותר לו לאכול נבילה א"כ חקרי' איזה עבירה נדחה מפניו יש כלל עבירה קלה נדחית אם אפשר להצילו בו ולא נדחה עבירה חמורה וחקר הרא"ש והר"ן אם טוב לשחוט לו ליתן נבילה כמה פעמים ונשקול איזה נקרא עבירה חמורה נגד קלה אבל אם יש לפנינו טבל ואין בעולם לא חולין ולא תרומה מהכ"ת נפריש תרומה לחדש דבר חפץ של איסור כדי שלא יצרך לאכול כמה זתים בטבל הלא הטבל מונח לפניו כאשר נעשה מסוכן ואיסור תרומה אנו מחדשים אותו שיבוא בעולם שיאכל תרומה וימעט בטבל אנו אומרים בהיפך מאי חזית דדמך סומק טפי לחדש איסור ולעבור אותו כדי למעט באיסור טבל נהפוך הוא הטבל הוא בעולם ונדחה מפני חיי נפש ישראל ושם תרומה אנו בוראים אותו ומחדשים אותו כדי להקל מאיסור קל זה לא אמרי' ודוק

ולפ"ז אם הי' טבל ותרומה איסורם שוה שחידש הכפ"ת דלכ"ע מפרישים תרומה שלא יאכל צ"ט זתים טבל יעו"ש ולדעתי נהפוך הוא אם תרומה וטבל שוה אסור לחדש איסור ולהדחות אותו מפני פקוח נפש דאין רשאי להברא איסור כי המסוכן פגע בטבל ונדחה מפניו אבל כיון דיש צד דטבל חמור או תרומה חמורה א"כ במקום שאפשר להמציא להציל הנפש באיסור קל לא נדחה החמור אך פליגי איזה שם הוא קל מ"ס תרומה חמור ומר סבר טבל חמור ודוק

והסברתי בדברי רשב"א סוכה דדרשינן בלכתך בדרך דעוסק במצוה פטור ממצוה והקשה ממנ"פ אם אפשר לקיים שניהם באמת חייב בשניהם ואם א"א בשניהם מהכ"ת ישליך מצוה זה בעבור אחרת ותירץ דיודע אם ויתחיל כעת במצוה קלה לא יוכל אח"כ לעשות מצוה חמורה יהי' ס"ד שיניח המצוה קלה שלא יתבטל מחמורה קמ"ל אם עוסק במצוה פטור ממצוה א"כ לא בא עליו אח"כ החמורה יעו"ש דף כ"ה וה"ה כאן ברגע שבא פקוח נפש ופגע כנגד איסור טבל נדחה הטבל מפני מצוה וחי בהם ומהכ"ת יחוס על טבל ויברא איסור תרומה אשר לא פגע החולה בעת חליו ואפי' אם יהי' טבל חמור לא הי' מסתבר שיחדש כזית תרומה תחת כזית טבל לולא שפקוח נפש רק דוחה האיסור א"כ א"א להציל באיסור קל אסור לדחות איסור חמור וכיון דבידו להפריש לא הותר החמור אבל אם שווין לא אמרי' לברוא איסור חדש ודוק

אך אם האכיל איסור הבריא בודאי פטור דאמרי' בהיפך מאי חזית שאיסור הזה לא נדחה מפני הסכנה הלא כתי' אלא המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כולם עומדי' להיות נדחים אצל פקוח נפש ועיין בסוף ספר נב"י ח"ר ליישב דברי רמב"ם שהשיג עליו הים של שלמה ודוק. (טו) בשעה"מ פי"ד מהל' מאכלות אסורות הקשה על הר"ן סוף יומא דמותר לשחוט בשבת