מחנה חיים אבן העזר חלק ג תטו

לאו שייך לפני עור היינו באיש בריא אבל בחולה שנותן לחולה לרפאות ומצוה קעביד לא שייך לומר שמכשיל לחבירו החולה דהא הוא שוגג ומוכרח לאכול איסור מה לי איסור זה או זה אבל באיסור מיתה וכרת דיש על שוגג חטאת הוה חמור בכח חטאת ולא יתן הבריא לחולה להיות שגג באיסור חטאת ובזה מיושב ששנה מאכילין ולא השמיע על החולה גופו שאוכל איסור ואכל קל קל תחלה וצע"ג רק לא מיבעי בחולה גופו שצריך לברור הקל אלא אם החולה לא ידע אם אוכל היתר או איסור אעפ"כ מאכילין לו בכה"ג דווקא ודוק וגם השמיע בלשון מאכילין במעוברת ובבולמוס דלא נימא הוא בעצמו מותר להציל עצמו באיסורין דכתוב וחי בהם דקאי על האדם בעצמו אבל מנ"ל לאחרים להטעותו קמ"ל מאכילין לו ולא צריך להודיעו כי לא ימצא עון בזה להנותן להאכיל

(ח) נסתפקתי בבית חולאים ר"ל שיש הרבה מבני ישראל ר"ל הצריכים לאכול בשר עופות אשר נשחט באותו יום ואם ישחט עוף אחד יספיק כזית לכל אחד מעוף אחד אם מותר לשחוט בשבת או טוב ליתן בשר עוף נבילה אשר ינחור בשבת הנכרי מי נימא דדווקא אם חולה אחד צריך לזתים הרבה אז חידש הר"ן ביומא פרק יוכ"פ שטוב שישחט ישראל ויעבור עבירת סקילה פ"א שלא יצריך החולה לעבור כמה פעמים אכילת נבילה אבל בכה"ג שכל חולה צריך רק כזית א"כ טוב שיאכל כזית נבילת עוף או נימא כיון שעכ"פ יעבור לאו דנבילה כמה פעמים הגם דכל אחד מחולאים לא יעבור אלא פ"א לאו דנבילה עכ"פ יהי' עשרה מבני ישראל שיעברו הלאו טוב נשחוט לכולם עוף או בהמה אחת אשר יספיק לכולם וצע"ג

ונלע"ד בעזה"י עיין בר"ן שחידש שטוב לשחוט לחולה הגם שהוא סקילה יען בנבילה עובר האוכלה על כל כזית כמו בנזיר שאומרים אל תשת אל תשת אבל בשחיטה לא עבר אלא בשעת שחיטה יעו"ש והרעישו בפר"ד ובכפ"ת נגדו א"כ פשיטא דנפריש תרומה ויאכל גם התרומה דלא עבר אלא על כזית אחת תרומה אבל בטבל עובר על כל כזית דאפי' כהן האוכל טבל חייב מיתה א"כ איסור טבל לא הוה רק משום שם תרומה שנכלל בה והוא קו' נפלאה

אמנם לדעתי הבנת הר"ן בענין אחר כי הר"ן לא כתב שאיירי דהחולה צריך לבשר הרבה וגם פלא לאיזה תכלית הביא הר"ן המשנה במכות בנזיר שאומרים לו אל תשת הכי אין די בשכל לדעת שבכל כזית נבילה יש לאו דלא תאכל נבילה דשיעור אכילה בכזית

על כן לבי אומר בהבנת הר"ן דנראה בשחיטת שבת הוה העבירה שנוטל החיות מן הבעל חי אין הבדל אם הוא בעל חי גדול או קטן אם שור גדול או עוף קטן לא משכחת שיהי' חייב במעשה נטילת הנפש בשחיטה רק איסור אחד הן אם מתקן בו עשר ככרים בשר או עשר ליטראות כי אין האיסור במה שנהנה הרבה או מעט אבל באכילת נבילה אם נוטל חתיכה גדולה לאכול ומתרים בזה חתיכה יש בו י' זתים ועל זה תלקה י' מלקות ואכלה חייב עשרה מלקות וכן מבואר בהרע"ב פ"ג דמכות משנה ז' אמרו לו אל תשת אל תשת והוא שותה חייב על כל אחת ואחת יעו"ש וה"ה בנבילה כיון שהגידו לו שיש באכילה הנ"ל ג' זתים חייב ג' מלקות וזה שחידש הר"ן לאו דנבילה לא נחשב קל גבי שבת דבשם נבילה יש במעשה אחת חיוב מלקות הרבה משא"כ בשבת דשם מעשה שחיטה אחת ליכא רק איסור אחד דלא משכחת להתרות בו שיעבור במעשה אחת כמה איסורים ודוק וא"כ ממילא בתרומה וטבל דמשכחת כמה התראות על מעשה אחת שאוכל חתיכה גדולה מטבל ותרומה ומתרים בו בעבור ג' מלקות הוה שווי' ומה לי אם החולה צריך לאכול כמה זתים הלא כמה שצריך לפקוח נפש הכל מותר דהא עוסק בפקוח נפש אין לנו להסתכל אלא על שם העבירה אם משכחת לבריא במעשה א' לאווין הרבה או רק לאו א' ודוק

ומיושב קו' שעה"מ למה מטמא נזיר למת מצוה ולא כהן הגם שקדושת נזיר קל מקדושת כהן הלא נזיר שמטמא עצמו עובר על ד' לאוין יעו"ש ולפמ"ש מה לי שנדחה חד לאו או ד' לאווין למת מצוה הר"ן חקר שבנבילה משכחת לפי גודל אכילה לאווין הרבה ולפי קטנות אכילה לאווין מעוטין ובטומאת מת ונזיר לא משכחת הבדל אם אוחז מת גדול או קטן ודוק

ומעתה נפשוט הספק כיון דמשכחת בנבילה חומר האיסור לחייב בהתראה אחת לבריא אמעשה אחת כמה מלקות א"כ אפי' כל חולה מעשרה חולים לא צריך אלא כזית אחד מותר לשחוט לפניהם שלא להאכילם מאיסור שיש בו חומרא לבריא לפי הכמות שנהנה כמה לאוין ודוק

(ט) נסתפקתי בגר קטן אגב אמו שמבואר אם הגדיל יכול למחות כתובות דף י"א אם נחלה ויש לפנינו לרפאותו בחלב או בבשר מן החי איזה נחשב לקל מי נימא חלב חמור דיש עליו כרת ועל אבמה"ח הוה רק לאו או נימא הא אם הגדיל יכול למחות א"כ אין בו בחלב עבירה ובאמה"ח יש שאסור גם לבן נח א"כ הוה אבמה"ח חמור כנגד חלב ובפרט אם מוחה הא לא נאמרו שעורין לב"נ ואפי' קטן בר דעת חייב עיין רמב"ם הל' מלכים הלכך הי' טוב ליתן חלב מבשר מן החי או נימא הלא עפ"י רוב ישאר ישראל א"כ בשמה"ח קל כנגד חלב ולא אכחיד שיש לחקור לדון אם ב"נ מותר לרפאות עצמו באיסור מז' מצות שלו דכל הפסוקים אשר ילפי' ביומא דף פ"ה בישראל הם כתובים א"כ איפוא מנין ידענו שמותר לב"נ לעבור ז' מצות לרפאות עצמו שוב מצאתי לפרשת דרכים דרוש שני שחקר חקירה זאת והראה שאפשר בגלוי עריות וע"ז מותר לרפאות עצמו רק בשפיכת דמים יש סברה מאי חזית דדמא דידך סומק טפי יעו"ש עכ"פ בגר קטן שהטבילו ב"ד צריך עיון מה ליתן לו ודוק

(י) נסתפקתי במי שנסתכן והחליטו רופאים שצריך לבעול אשה ובשו"ת פנ"י סי' מ"ה חקר דאיסור נדה אינו בכלל עריות שימות ואל יעבור כמו חייבי לאוין וחייבי עשה עיין בדבריו העמוקים שם אם צריך בכה"ג לחקור בקל קל תחילה שיבעל חייבי עשה שהם קודם לחיובי לאוין וחייבי לאוין קודם נדה פנוי' ואשתו נדה קודם פנוי' נדה דיש ג"כ לאו דקדשה [אך אם בכה"ג שבועל פנוי' להתרפאות יש לאו דקדשה או לא אינו ברור דהא אינו בועל לשם זנות אלא לרפואה להציל נפשו משחת וכן מצאתי להגאון בסדר המשנה פ"ה הל' ט' מיסה"ת והארכתי במקו"א בעזה"י] ובודאי הלא האשה עושה עבירה בבעילה ובכה"ג אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו דהנאת בעילתו הוא רפואתו ואצלו הוה הבעילה כמו שמחללין שבת לשחוט או לבשל שיתענג בו החולה ה"ה כאן העבירה של בעילתו הוא המביא לו רפואתו דהוא יתרפא מהנאת בעילתו אבל מה שהיא נהנה שנבעלת אין מביא רפואתו א"כ היא חוטאת בעבורו אשר לו מביא רפואה לא תבעל לו ברצונה אבל החולה מותר לו לאנס אשה שתהי' היא אונס רחמנא פטרי' א"כ יש לחקור מי יבעול איזה נחשבת לקל ואיזה לחמור ודבר זה נראה הי' משו"ת פנ"י בהעלם עין לפי שעה שהתיר שהבעל יבעול אשתו נדה דעבירת נדה לא הוה בכלל עריות