מחנה חיים אבן העזר חלק ג תיד

יבוא בעולם סכנה אז עדיין אין עליו מצוה וחי בהם ולא שימות בהם דהא לא הגיע עד שערי מות ובודאי כל אדם יוכל להחמיר על עצמו שלא לעבור עבירה עד שסכנה בא עליו א"כ הגם שהודחו העבירות גם באופן זה אבל עכ"פ צריך לברר איזה איסור קל אשר יודח לפניו דהא ליכא עדיין הצלת הנפש ודוק וידעתי שצריך לעיין בעוברה שהריחה או אחזו בולמוס אם אין הסכנה מיד דלמא הוא מסוכן מיד ולא אם ימתין זמן אשר יבוא ויצמיח הסכנה עיין רש"י ורמב"ם וטור בלשונם ודוק ויש לעיין הרבה ביומא דף פ"ה ששאלו מניין לפקוח נפש שדוחה שבת ולמדו מכמה פסוקים ודרשות ולפמ"ש הלא יש נ"מ מצות מילה כבר בא במחתרת הסכנה כבר בא בכהן העובד הסכנה כבר בא דהא נדון למיתה וקשה מנ"ל לחלל שבת קודם שהגיע הסכנה ועיין בב"ח א"ח סי' תרי"ח באר היטיב והערותי [מחנה חיים מהד"ג או"ח סי' מ"ז] אם מותר מניקות לאכול בעבור ספק פקוח נפש אשר יוכל לצמוח לולד ודוק

(ה) נסתפקתי בחולה שיש בו סכנה ואומר הרופא שצריך לרפואתו עשרה גרוגרות ואין לנו אלא חמשה מחוברם בעץ אם לחלל שבת בעבורו מי נימא דתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם אם הרופא אמר שיוכל להתרפאות ע"י העבירה הזאת בקצירת גרוגרות ובאכילת חזיר ובשר הקדש באכילת טבל שביעית או תרומה ובאכילת יוכ"פ אז כיון שיש פתח תקוה להתרפאות אפי' אם הרפואה ספק עוברים כל עבירות בעבור חיות נפש מישראל חוץ מע"ז וג"ע ורציחה אבל בכה"ג אשר אמדוהו הרופאים שאי אפשר שיתרפא באיסור אשר לפנינו וע"כ ימות א"כ לא הותרו איסורים על חנם ובודאי אם יאמרו הרופאים שיחי' עי"כ חיי שעות בודאי מחללין עליו שבת ומאכילין איסור עיין בפי' המשניות יומא אבל אם הרופא אמדוהו שאי אפשר להיות עומד חי אם לא יאכל למשל עשרה זתים טבל או נבילה ואין לפנינו רק חמשה למה ניתן לו איסורים בלי הצלת הנפש או נימא נגד איש מסוכן לא נתנה התורה מצות ועבירות א"כ מותרים לו האיסורים אפי' לא ימצא בידו להציל עי"ז נפשו מרדת שחת אעפ"כ הותרו או הודחה כל העבירות שבעולם וצע"ג אך יש לפשוט מיומא דף פ"ה דשמואל עדיפא הא יש נ"מ בכה"ג דמן וחי לא יהי' מותר בכה"ג אבל אי ילפי' מן שבת מסורה בידכם יהי' גם בכה"ג מותר רק אין פנאי כעת לברר חקירה זאת ואי"ה עוד חזון למועד בעזה"י

(ו) ראיתי ברא"ש יומא בשם מהר"ם שחקר למה שוחטין שהוא עשה ול"ת מוטב שיאכילו נבילה שאינו אלא בלאו עכ"ד והוא פלא בעיני הכי יקיים מ"ע ושמחתם בחגיכם בנבילה בודאי אין מקיים שמחה של מצוה באכילת נבילה ועוד הכי ידקדק באכילת בשר ביו"ט רק כדי שמקיים מ"ע ושמחת רק בבשר כשר ועוד נבילה לא הותר רק מכח דכתי' וחי בהם ולא שימות בהם ולא מצינו שהותרו איסורים בעבור קיום מ"ע ושמחת בחגיך דטוב להיות שב ואל תעשה ואל יקיים מ"ע משיעבור עבירה בקום ועשה אבל בחולה שיש בו סכנה שמחויב לקיים מ"ע וחי בהם ולא שימות ולא יוכל להיות שב ואל תעשה וחקרי' רק אי לדחות שבת או נבילה בקום ועשה א"כ יש פנים לומר טוב לעבור קו"ע בנבילה וקו"ע בשבת וצע"ג גם פלא מה שכתב מהר"ם וז"ל ועוד יאמר לע"א לנחור לו עופות דליכא אלא איסור דרבנן דאין שחיטה לעוף מן התורה עכ"ל הוא הפלא ופלא למה בחר שע"א ינחר עוף יקשה ועוד יאמר לנכרי לנחור לו בהמה אפי' אם אין לפניו נבילה מוכנת ועוד למה לא מקשה למה מתירין לשחוט ביו"ט יאכל נבילת עוף אם אין שחיטה לעוף מן התורה יוכל לאכול נבילת עוף שהיא מוכנת לפניו ולא ישחוט אפי' עוף ביו"ט ועוד מאי ראי' מיו"ט הלא אפי' אם יש לו בשר מאתמול יוכל לשחוט ביו"ט כיון דהבשר של הנשחט ביומו טוב יותר מהנשחט מאתמול וגם אם מצא הבהמה או העוף כחוש אשר שחט היום מותר לשחוט עוד שמינה ומניח הכחוש ואטו אם יש לפני החולה בשר כחוש כשר אשר יועיל לפקוח נפשו יהי' מותר לשחוט עוד שמינה מן הראשון ח"ו וא"כ מה דמיון יש לשוחט לפקוח נפש לשוחט ביו"ט לבריא ועוד ביו"ט יש סברה מתוך שהותר לצורך אם אין לו עוף ואין לו נכרי לנחור בודאי מותר לשחוט ה"ה מותר נמי שלא לצורך והלא זה הוה צורך קצת שלא יאכל נבילה אבל אטו בפקוח נפש אמרי' מתוך שהותר לפקוח נפש הותר אפי' בלי פקוח נפש וצע"ג ועוד אטו נאמר מי שאין לו בשר כשר יאכל בשר טריפה רק שלא צריך לשחוט ביו"ט שהוא עשה ול"ת

(ז) תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל לכאורה פשיטא שלא ניתן החמור קודם שניתן הקל אולי די באיסור קל שוב מצאתי שכפ"ת דקדק כן ונ"ל דיש לדקדק למה אמרו מאכילין למה לא השמיע על האיש שאחזו בולמוס אוכל הקל הקל למה בחרו לומר מאכילין שאחרים נותנים לו הקל הקל

ונ"ל בעזה"י לחקור בודאי אם החולה לוקח לאכול דבר איסור להציל נפשו אז בודאי צריך ליקח הקל הקל תחילה דהלא אצל האוכל אשר נהנה מהכ"ת יקח איסור מיתה או כרת אם יוכל להחיות נפשו באיסור לאו או עשה אם יש קל לא הודחה איסור חמור אבל המאכיל אשר כל איסורו שעובר על לפני עור לא תתן מכשול אז הי' ס"ד הכי גדול הלאו דלפני עור אם מטעה אותו באיסור מיתה וכרת או באיסור לאו וקשה הלא עשה שנתן מכשול לפני עור וא"כ יוכל ליתן לו איסור מיתה וכרת כמו איסור לאו ועשה קמ"ל דכאן שהוא חולה ואיסור קל הודחה לפניו וא"כ אינו עובר על לפני עור וא"כ צריך להאכיל לו הקל הקל הגם דחולה לא ידע מאומה ודוק

ואוסף נופך דקשה לי למה נקטו טבל ונבילה שהוא איסור מיתה נגד איסור לאו ולא נקטו נבילה וטריפה נותנים לו טריפה שנבילה יש בו עשה עשה שאינו זבוח וגם לאו וטריפה הוה רק לאו וכן תחת טבל ושביעית ינקוט נבילה ושביעית דנבילה איסור לאו ושביעית רק איסור עשה וצע"ג ומצאתי שכפת תמרים הקשה קו' זו

ועלה בדעתי דדווקא באיסור מיתה וכרת שבא על השוגג קרבן א"כ בודאי הנותן לחבירו מכשילו הגם שלא ידע חבירו מה הוא נותן לו דעכ"פ הוא חייב קרבן על שגגתו ובכה"ג אפי' כותי אינו חשיד להכשיל דהא עין בעין וראה שגם השוגג צריך כפרה א"כ הוא מכשילו בעון אבל באיסור עשה ואיסור לאו דליכא קרבן סובר הכותי אין אני מכשילו דהא האוכל לא ידע ולא ימצא לו עון ומיושב קו' מהרש"א בגיטין במצת כותי דעל חמץ שהוא כרת לא נחשד הכותי ועל לאו ועשה שם נחשד הכותי אבל אנן סוברים דגם בלאו מכשילין שצריך כפרה וקרבנות כל ישראל מכפר כנודע במסכת שבועות עכ"פ בחולה שיש בו סכנה שפקוח נפש דוחה א"כ ליכא מכשול לפני החולה ממילא אין לפני עור להנותן הערותי על ההבדל בין כרת ללאו אם נחשד הכותי בחדושי בעזה"י במקו"א והגם שקבלה בידינו שגם באיסור