מחנה חיים אבן העזר חלק ג תיא

חידושי סוגיא דמאכילין אותו הקל הקל. **(נדפס בסוף ספר "קול סופר על ששה סדרי משנה (מונקאטש תרמ"ב).)** אמר המחבר

אחרי שעשה ד' עמדי חסד לגמור את ספרי אמרתי לחבר עניו הקונטרס בהסוגיא אשר למדתי על שבת תשובה בשנה הזאת [תרמ"ב] ביומא פרק יוכ"פ מאכילין אותו קל קל תחינה רוב הדברים דרשתי בבהכ"נ ובחג הסוכות לפני דגל חבורת הלומדים ואין לפני זמן לברור ולברר מהם וחשבתי דרכי לדפוס כמו שכתובים לפני וסדרתי אותם על סדר אלפא ביתא וברוך הנותן ליעף כח הוא יעזרנו לתורה והעבודה אמן סלה

(א) נסתפקתי בחולה שאומר הרופא אם יתחיל לאכול מליל יוכ"פ כל חצי שעה כזית אוכל וישתה חצי רביעית בין אכילה לאכילה יוכל להיות שלא יצרך לאכול ולשתות הרבה בפעם אחת בכל זאת אינו ברור שלא יצרך לאכול בצהרים הרבה רק אפשר שעל ידי שבא לחות בגופו פעם מאכילת כזית ופעם משתיית חצי רביעית שלא יעבור עליו רביעית שעה שלא יהנה הן מאכילה או משתיה יוכל להיות שלא יצרוך לאכול למחר הרבה בפעם אחת אבל אם יצום בליל יוכ"פ ויגבור החמימות ר"ל אז בודאי שיצרך לאכילה ולשתיה גדולה איזה דרך יובחר מי נימא טוב לעבור לאכול ולשתות חצי שיעור מאה פעמים ולא יתחיל להתענות כלל או נימא בהיפוך הוא יתחיל להתענות ואז כאשר יוחלש ויגיע לערך אם לא יאכל וישתה כדי שביעה יוכל להסתכן אז פקוח נפש ידחה ויאכל לשובע

ונלע"ד דמסתבר שיתענה ויקיים מ"ע ועניתם כפי אשר תשיג ידו ואז כאשר יבוא שעת הסכנה ידחה פקוח נפש כי יש מצוה וחי בהם ולא שימות בהם ולא יוכל להתענות עוד ולא יהי' בכרת הגם שאוכל כשיעור כותבת ורביעית כי הוא אנוס על פי הדבור וחי בהם ולא שימות ע"כ צריך לאכול בע"כ אבל בליל יוכ"פ שאין לפניו סכנה אם לא יאכל ולא ישתה למה לו לעבור לאכול כחצי שיעור ולא מתחיל לקיים מ"ע של ועניתם את נפשותיכם דמי שאוכל ביוכ"פ תמיד כחצי שיעור לא מקיים מ"ע של ועניתם דוגמת סברת הרמב"ן באשתפך חמימא דמלין ואח"כ ידחה פקוח נפש את השבת ולא אמרי' לדחות מצות מילה כדי שלא יבוא בעולם פקוח נפש שדוחה שבת עיין ר"ן פרק ר"א דמילה וה"ה כאן הוא בר ישראל ומתחיל לקיים מ"ע של ועניתם את נפשותיכם ואם יבוא אח"כ סכנה וידחה פקוח נפש איסור אכילת כרת מה איכפת ליה ואפי' להרא"ה דסובר דלא מלין ומבטל מצות מילה שלא יחודש פקוח נפש יעו"ש בר"ן היינו שהוא נשאר שב ואל תעשה ולא ימול בידים במעשה מילה אשר יחדש פקוח נפש שמחלל שבת ואח"כ ע"י מעשיו בקו"ע אבל כאן שהוא מתענה והוה שב ואל תעשה ומקיים מ"ע של ועניתם ומה שיהי' אח"כ פקוח נפש לא גרם הוא בידים ודוק

אמנם אחר העיון יש להשיב כאשר בא ליל עשירי בא על בר ישראל חיוב מ"ע להתענות מעת לעת מערב עד ערב ומי שאוכל כותבת ושותה רביעית יתחייב כרת והרופא אמר שהחולה הנ"ל לא יוכל לשמור העשה של ועניתם אחד משני פנים (א) שיאכל כל חצי רביעית שעה פחות משיעור אשר יתחייב עליו גם כרת (ב) שיאכל בכשיעור באמצע היום וא"כ אנו חוקרים כיון שבכל אופן לא יקיים העשה של ועניתם א"כ טוב לבחור אופן שלא יאכל באופן שיש עליו גם חיוב כרת דשם במילה הוא עוסק במצות מילה לקיים המצוה בשלימות ויגרום פקוח נפש שג"כ דוחה שבת אבל כאן לא יגמור בשלימות מ"ע של ועניתם וא"כ מה שפקוח נפש ידחה עשה של ועניתם מיד בהתחלת יוכ"פ ולא ידחה בסוף יוכ"פ ויגרם עוד שפקוח נפש ידחה העשה של ועניתם וגם כרת ודוק

ואוסף נופך כיון דבחולה יש כלל מאכילין קל קל א"כ ביטול מצות עשה של ועניתם קל מעבירת כרת א"כ בדחיות העשה נוכל להצילו לא ניתן להצילו בחמור שהוא שיעור אכילת כרת א"כ לא נותן כלל לדחות אצלו איסור כרת דהא יש להצילו בקל בביטול מצות עשה ודוק

ואין לומר כסברת הר"ן ביומא דכמה אכילות נבילה לא מקרי קל כנגד לשחוט בשבת לחולה א"כ מנ"ל דאכילת שיעור בפ"א הוה חמור כנגד כמה אכילות חצי שיעור זה אינו הר"ן מדייק דכמה איסורין לאו דנבילה לא הוה קל כנגד פ"א סקילה אבל ביטול מצות עשה בכמה אכילות חצי שיעור דליכא מלקות לא ודוק

ובזה יובנו לי דברי הטור בסי' תרח"י שכתב וז"ל לא שנא עוברה שהריחה או חולה שמאכילים אותו אם מספיק להן שיתנו לו מעט מעט פחות מכשיעור בהפסק כדי שלא יצטרף ככותבת בכדי אכילת פרס נותן להם מעט מעט כדי להקל האיסור מעליהן אבל אם רואים שצריכין לכשיעור ביחד יתנו להן מיד עכ"ל והדבר פלא מאי אשמעי' בזה הא כתב אח"כ וז"ל ואפי' דבר איסור מאכילין אם אין כאן של היתר ואם יש כאן של שני מיני איסורין א' חמור וחבירו קל מאכילין אותו הקל תחילה עכ"ל א"כ אם צריך לדקדק לבחור אפי' איסור לאו כנגד איסור כרת או מיתה כמבואר בגמ' א"כ פשיטא ליתן חצי שיעור שהוא רק איסור ולא לאו ולא ליתן כשיעור שהוא בכרת וצע"ג ויותר פלא שהב"י העלה דברי רא"ש שלמד כן מדברי בעל הלכות שחידש זה מגמ' כריתות דף י"ג וחידש הרא"ש ביומא פרק יוכ"פ וז"ל ונראה שאף בחולה עושין כן כדי להקל מעליו איסור כרת ומלקות עכ"ל וז"ל הפלא ופלא הלא סברה היא למה לי גמ' ומה חידש הרא"ש שכתב ונראה לי הלא פשוט דחצי שיעור הוא קל כנגד שיעור

אך הוא הדבר אשר דברתי דבעל הלכות למד מגמ' בכריתות דטוב ליתן חצי שיעור טובא מליתן פעם אחת כשיעור על כן טוב ליתן ביוכ"פ חצי שיעור טובא מלאכול כשיעור פ"א ולא אמרי' לאסור חצי שיעור מאה פעמים לא הוה קל כנגד חמור לאכול פ"א כשיעור וחידש הרא"ש דה"ה בכל איסורים טוב לאכול חצי שיעור כמה פעמים מלאכול פ"א איסור מלקות או כרת דדווקא כמה פעמים איסור לאו