מחנה חיים אבן העזר חלק ג תט

על כן נראה לי בהבנת הגמרא שבעבור כן לא הקשה הגמ' מיד למה לא מיחו בני יוסף במשה כי אין להם זכות ירושה בעצמות יוסף רק הקשה איך יצא כלל ישראל מהשבועה עיין רש"י שכתב וז"ל כלומר האיך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו וכי לא חשו לשבועה ואם לא נתעסק בו משה לא הי' הם מתעסקים עכ"ל הכוונה הלא מוטל עליהם השבועה והגם דלא חשו מתחילה היינו יען שראו שנתעסק בו משה אבל אם לא הי' משה מתעסק בו בודאי הי' הם מתעסקים ולא הי' עוברים על השבועה ח"ו וא"כ הגם שהם שהתעסקו בכסף וזהב ומשה הי' זריז חכם לב יקח מצות אבל בודאי אם לא התעסק בו משה הי' הם מתעסקים בעצמות יוסף והכתיב את עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ואם לא הי' בדעתם להוציא את עצמות יוסף איך הכתוב אומר אשר העלו בני ישראל ממצרים בשלומא אם הי' במחשבתם וחשבו לעשות המצוה מעלה הכתוב עליהם כאלו עשאם וא"כ איך הניחו לעסוק למשה לבדו ולא חשו על השבועה

ואחר זה הקשה הגמ' ותו אי לא עסקו בני ישראל בניו לא הי' מתעסקים והכתיב והי' לבני יוסף לנחלה הקו' קאי על בני משה למה לא מיחו בבני ישראל עיין רש"י כי אביהם זכה במצווה הזאת וזכו יורשים זכותו ובשלומא אי כל ישראל יצריכו ליתן מקום קבורה ובני משה לא הי' להם ליתן מקום קבורה א"כ כיון שלא יוכלו לגמור המצוה לבני ישראל בכלל יתנו מקום קבורה המה זוכים להעלות העצמות ולקבור אותם בקרקע אשר יבררו לפניו כי כשם המתחיל במצוה אומרים לו גמור כך מי שיגמר המצוה אומרים לו שיתחיל כחכז"ל על פסוק שלח נא ביד תשלח אבל כיון שבני יוסף הי' אוהבים ליתן לעצמות מקום קבורה א"כ הי' לבניו של משה למחות שלא ליטול מהם כלל ישראל המצוה כי יש בידם לגמור המצוה אשר זכו בירושה מאביהם (משה רבינו) ועל זה מתרץ הגמ' אמרו כבודו במרובים יותר מבמועטים בני משה יותרו להיות כבודו מכל ישראל ולא במעוטים המה בני משה ותו אמרו ישראל כבודו בגדולים יותר מבקטנים וא"כ כל ישראל מחלו רק לגבי משה כל זמן שהוא חי אבל כאשר מת משה לא יוכלו בניו לזכות בזכות אביהם כי בני ישראל מחוייבים לקיים השבועה ואפי' אין כבודו במרובים יותר מבמועטים עכ"פ כיון שליכא גדולים נשארו בחיוב שבועתם ודוק

ובזה יובן הסדר הלא על קו' מי לא איעסקי ביה בני ישראל יש תירוץ דאמרו כבודו בגדולים ועל הקו' מי לא איעסקו ביה בניו יש תירוץ כבודו במרובים וא"כ למה לא תירץ מיד דישראל אמרו כבודו בגדולים ואח"כ יקשה הקו' השנייה ויתרץ שאמרו כבודו במרובים למה המתין לתרץ קו' ראשונה עד שתירץ קו' השנייה וגם מאי תיבות ותו אמרו הלא זה קאי על בני ישראל ולפמ"ש ניחא דבתירוץ אמרו כבודו בגדולים מתורץ גם קו' ראשונה דלא יוכלו בניו של משה לזכות במצות אביהם דגם כאשר זכה משה הי' עליהם חיוב שבועה רק אמרו כבודו בגדולים וכל זה רק כל זמן שמשה חי מחלו אבל כשמת משה נתחייבו בני ישראל לקיים שבועתם ודוק

ואין לפרש שקו' הגמרא הי' על בני יוסף ומה שהערותי איזה זכות ירושה יש בעצמות אביהם הזקן שבעבור כן יהי' יוכלו למחות לכל ישראל שיש לומר דחיוב קבורה הוא בעצם בראש לקרובים ואם ליכא קרובים בא החיוב על כל ישראל שזה הוא בכלל מת מצוה עיין ברמב"ם בספר המצות שורש ראשון וברמב"ן שם שביאר זה מפורש שחיוב קבורה חל רק על הקרובים מתחילה יעו"ש וא"כ בני יוסף זכו בו בראשונה זה אינו דא"כ מאי מהני כבודו במרובים הכי בעבור זה יבטלו הם מצותם אלא פשיטא דזה הוא בקרובים אשר מתאבלים עליו ועיין בב"י ביו"ד סי' ת"ב אבל לא בדור רביעי אשר באו לארץ ישראל ועוד זה דווקא אם בא לקבור אותו ולא על נסיעת הדרך לזכות בטלטול העצמות גם א"כ לא הי' מהני כבודו בגדולים זה הוא נגד השבועה אבל מצות קרובים לא נתבטל בעבור כבודו בגדולים אלא פשיטא כיון שלא פעולת הקבורה לפניהם אין כאן מצות קבורה ודוק. סימן פ שלום רב וכל ברכה והצלחה לראש בן אחי הצדיק המפורסם בשם טוב כבוד הרב הגאון ר' משה סופר נ"י אב"ד דק"ק סענדרא יע"א

אחד"ש אודיעך כי הגיעני עב"ד מכתבך עם שני שאלות ואשוב על אחת מפני כבוד ונוגע לרבים ובקצירת אומר כי אני חלוש וטרוד מאד

שאלה אודות האשה אשר עומדת בבית הטבילה ומשמרתה לראות אם הנשים טובלות כראוי ועכשיו נתעורר כי היא קורצזיכטיג והחכמת ששתי נשים יהי' בשעה שאשה טובלת עצמה והאשה תשגיח עליה והשתי נשים יעידו אם היא רואות היטב ובאו הנשים והעידו אם היא עומדת קרוב למקוה היא רואית היטב רק חקרת אם הנשים נאמנות על זה להעיד עליה שהיא רואית היטב ומי ניחוש אולי לא בדקו שפיר והבאת דברי רמ"א בסי' קכ"ז ודברי הש"ך סי' פ"ד ס"ק ל"ה ודברי פרמ"ג סי' תל"ז ואבוא על דבריך אי"ה בעזה"י

תשובה טרם אדבר אבאר בעזה"י כי דבר גדול דבר הסדרי טהרה בסי' קצ"ח ס"ק א' הגם דמיעוט ומקפיד אינו חוצץ היינו אם עכ"פ אם הכל מכוסה במי המקוה אבל אם מיעוט מהגוף או מיעוט השערות אינם מכוסים במי המקוה מעכב כאלו לא טבל כלל ומסיים וז"ל דכתיב כל בשרו וגם דומי' דביאת שמשו בעינן וכ"ה ברמב"ם פ"א מהל' מקוואות ד"ז עכ"ל הכוונה דכתיב את כל בשרו הטפול לבשרו היינו השערות הווין כמו הגוף וכמו הגוף צריך לבוא כולו במים בבת אחת כך הטפול לבשרו צריך לבוא כולם בבת אחת ואם נשאר מיעוט הוה כאלו לא טבל כלל ודוק

ובזה נפלאתי על טור אבן בחגיגה דף י"א בד"ה את כל בשרו שנתקשה למה לי קרא את כל בשרו תיפוק לי' דכתיב ובא השמש דיליף בת"כ דרחיצה בעי כולו כאחת ותי' להשמיע דאפי' ננס צריך ארבעים סאה ולא נימא שדי במים שכל גופו עולה בהן יע"ש ולדעתי יפלא הלא צריך קרא את בשרו להשמיעני שגם השערות כולם צריכות לבוא בבת אחת במים ולא ישאר מיעוט בחוץ ולא יהי' מועיל בשערות טבילה לחצאין כמו שלא מהני בבשרו ה"ה באת הטפול לבשרו אלו הן השערות ודוק

ומעתה עיקר הטבילה הוה כאשר המי המקוה מכסים כל השערות [דאל"כ] לא הוה שם טבילה כלל ובעוה"ר בעת הזאת אשר גם הנשים הנקראים כשרות יש להם שערות ארוכות אשר בטבע השערות לשוט על פני המים ואם ליכא עדות האשה הרואית ומזהירה להאשה הטובלת לכוף ראשה