מחנה חיים אבן העזר חלק ג תח

או שחפץ להיות קבור אצל צדיק וכדומה א"כ די שמשלם לחברא קדישא שיבטיחו לו שלא יתנו אותו מקום לשום אדם אחר וכאשר יהי' נשאר ריקם יתנו לו אז מקום הזאת אבל בודאי לא קנה המקום לצמיתות מהיום שנתן ממון לבני הח"ק וכי תימא שקנה לצמיתות ולא חש להקדים פורעניות שירא פן יקרה כאלה שישכחו גבאים דח"ק זה הוה מילתא דלא שכיח ולא אסיק אדעתיה לפתוח בעבור זה פיו לשטן ולהקדים פורעניות לנפשיה ודוק

ומעתה נראה לי אחרי שהזקן ששבק חיים לנו הי' מבני הח"ק ולו בודאי יש חלק בבהק"ב של ספ"ט א"כ הוא קבר בתוך שלו כאשר בארתי בשו"ת גבעת פנחס והגם שהבטיחו הגבאים של הח"ק בעד המעות שנתנה האשה להניח אותה אצל בעלה שנקבר שם בודאי הי' החיוב על הח"ק שלא לקבור אדם אחר במקום הזה אבל כיון שעין בעין נראה שד' אנה לידם לצוות להמעסקים לקבור שם האיש הזקן א"כ הגבאים אנוסים שלא יוכלו לשמור הבטחתם ולא ימצא להם עון על זה ואם הגם שתוכל האשה לתבוע מעותיה כי אונס הגבאים לא תחייבה כסברת הש"ך ח"מ סי' כ"א וגם עיין תוס' כתובות דף מ"ז אדעתא דהכי לא קנה יע"ש ועיין במ"ל פ"ו מהל' זכיה ומתנה ועיין בט"ז ביו"ד סי' רל"ז בכל זאת חלליה וחלילה לפתוח קבר של הזקן כי הוא קבור בתוך שלו והאשה לא זכתה עדיין והגבאים אנוסים שלא יוכלו לשמור הבטחתם כנלענ"ד להלכה בעזה"י

וראיתי למ"כ נ"י שהביא דברי ברכי יוסף סי' דמביא בשם מהר"י באסאן מי שנקבר בטעות בבית הקברות של חבירו מותר לפנותו וה"ה כאן לפנות הזקן אבל הטיב דברו אח"כ ששם הי' שכבר מת ואי אפשר לבעל המקח אבל כאן תל"י בני ח"ק קיימים טוב לבטל המקח ואח"כ חזר בו מעלתו נ"י אולי גם כאן עכ"פ בשעת קבורה נקבר הזקן באינו שלו וטוב לפנותו כדי שיהי' מונח בשלו עכ"ד ולדעתי מעולם לא קנתה המקום כיון שהאשה עומדת בחייה והזקן מונח בקברו בחלקו ואסור לפנותו משם ח"ו רק בני הח"ק יאמרו להאשה כי בלי דעת לעבור הבטחתינו נעשה זאת ולא יכולים לשמור הבטחתינו אשר הבטיחו לעשות לה נחת רוח ביום פקודתה אחרי שיהי' שלמו שנותיה לטובה ולשאול אותה אם מבקשת בעד המעות מקום קבר בשורה לפני קבר בעלה או מאחורי קבר בעלה מכוון נגד קברו המה מזומנים ליתן לה ויתקעו מיד יתד של עץ להיות לזכרון ואם לא תתרצה צריכים בני הח"ק להחזיר לה מעותיה וזה ברור לדינא בעזה"י

וכן ראיתי בנעורי בפ"ב עיר מולדתי בבהק"ב הישן שאשה צדקת קנתה בחייה מקום לקבר והי' יתד גדול של עץ תקוע שם להזכיר ולקיים כדברי המדרש שאם יזכה יהי' קבור שם וכן ראוי ליכתב בפנקס הח"ק בספ"ט שאם יקנה איש או אשה מקום יהי' יתד גדול של עץ תקוע שם והי' ברצוני לפרש דברי המדרש שאדם בעצמו יתקע היתד שיהי' לאות שקנה ממש בחייו אותו מקום קרקע דהא עשה שימוש בו ובכה"ג מהני חזקה דהתחיל לחפור בארץ ויותר לא יוכל לעשות דוגמת סברת מוהר"ר בנימן הובא בט"ז ח"מ סי' קצ"ב סעיף ז' דמקום בהכנ"ס הוה קנין אם ישב שם רגעים דכל תשמיש המקום הוה בכך כמו הולך בש"ע יע"ש ויהי' לאות דח"ק מכר מיד קנין לצמיתות שאפי' אם בשוגג יקבר שם אדם אחר יהי' מותר לפנותו כנלענ"ד לחקור על מנהגן של ישראל מלפנים אבל בנידן הנ"ל דלא תקעה יתד במקום נאמן א"כ מעולם לא קנתה המקום בחייה כל זה אני כותב רק להערה אבל לדינא לא אסמוך על זה היתד לצוות לפנות מת שהי' מהח"ק סוף דבר והתעלמת כתיב זה זקן ואינו לפי כבודו לפתוח קברו ח"ו וחתימה מעין פתיחה ד' יאר עיני בתורתו הקדושה והטהורה תמיד שלא אכשל בדבר הלכה בעזה"י

ולדעתי אם ח"ו הי' מפנים הזקן מקברו כי היא צועקת שקנתה מקום ההוא מיד לצמיתות בזה היתה פותח פיו לשטן על מיתה פתאומיות רק דבריה בטלים שלא קנתה קבר לעצמה א"כ תשיג שנותיה הקצובים שנות דור ודור כמובן

ואפי' תאמר שהיא מן המחכים למות שקצתה בחייה והי' בדעתה לקנות קצין לצמיתות מיד לא מהני דהא הגבאים דח"ק לא ידעו זאת ולא הקנה לה הקרקע לצמיתות. סימן עט אהובי בני הרהמה"ג ר' יעקב שלום נ"י סופר

אחרי שאיזה לימודי ד' הרגישו בספרי מחנה חיים ח"ב באו"ח בסי' ל"ה שחסר דבר שנשכח אז מלדפוס תדפיס אותו הדבר פה סוף ספרי

גמרא סוטה בדף י"ג ואי לא עסק ביה משה ישראל לא הוה מעסקי ביה והכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ותו אי לא אתעסקו ביה ישראל בניו לא הוה מיתעסקו ביה והכתיב והי' לבני יוסף לנחלה אמרו הניחו לו כבודו במרובים יותר מבמעוטים ותו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יותר מקטנים עד כאן הגמי

הסוגיא פלא בעיני אם יש זכות וקדימה לשבט אפרים ומנשה בני בניו של יוסף בעצמות אביהם הזקן א"כ הי' לגמ' להקשות מיד ואי לא עסק ביה משה בניו לא הוי מיעסקי ביה והכתיב והי' לבני יוסף לנחלה ותו הכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל אי לא איעסקו בני ישראל בניו לא הוו מיעסקי ביה והא כתיב ויהי' לבני יוסף לנחלה כל השני קו' יקשה הגמ' על בניו של יוסף ויתרץ אמרו כבודו בגדולים ותו אמרו כבודו במרובים יותר מבמיעוטים ויהי' התירוץ כסדר על שני הקו' אבל אם הקו' ראשונה הי' על הכלל ישראל איך עברו השבועה עיין רש"י שכתב וז"ל האיך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו ולא חשו על השבועה והי' לגמ' לתרץ אמרו הניחו בגדולים ואח"כ כאשר הקשה על בני יוסף למה הניחו את שאר העם להתעסק ביה הי' לגמ' לתרץ אמרו כבודו במרובים ולא במוטעים וצע"ג

ונלע"ד לבאר בעזה"י דלכאורה יפלא בעיני איך יהי' זכות לבני יוסף בעצמות ראש משפחתם הגם שירושת ממון הוא כשלשלת עד שחוזר בקבר עד ראש האבות עיין פרק יש נוחלין ובפי' משניות אבל הלא עצמות המת אסורין בהנאה ואפי' בעצמות עכו"ם רוב השיטות סוברים שאסורים בהנאה עיין במ"ל בהל' אבל באריכות אבל עצמות האבות שיוצאים מכלל בן נח עיין בטו"א במס' חגיגה בוודאי אסורים בהנאה וא"כ מאי ירושה שייך לבני בני בנים של יוסף בעצמות אבי אבי אביהם ואם מחמת השבועה שקבלו השבטים שאמר יוסף פקד יפקוד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם א"כ הי' חיוב שבועה על כלל ישראל בכלל וא"כ איך יבואו בני יוסף למחות בבני ישראל מה יפם כוחם בעצמות יוסף מאי כח ירושה להם בעצמותיו וצע"ג.