מחנה חיים אבן העזר חלק ג תו

תשובה הקשה לשאול ממני כי מעודי לא ראיתי בעיר מולדתי פ"ב כי אם עגלה אשר בו יותן ארון אחד שחור עם כסוי למעלה והמת ר"ל בתוכו חוץ כאשר מת אדמ"ו חת"ס ז"ל נסע העגלה ריקן וכל בני הקהלה נושאים אותו בהארון השחור וידע שעיר פ"ב היא עיר ואם בישראל ואשר אדמ"ו עם בית דינו ז"ל גאוני ארץ ושאר גדולי תורה עמודי יראה אז וכן מקדם היו עמודי עולם ארזי לבנון אדירי תורה אם נהגו בפ"ב לישא המת בעגלה בודאי אסור לי להרהר אחריהם וק"ו לשפוט עליו בדין ודת ח"ו רק פן ואולי נעשה בפ"ב ע"י גזירת שופטי העיר אז יש לחקור במקום שאין גזירה אם יש בו סרך איסור אם לאו וכן בעיר מונקאטש מוליכין המת ר"ל בתוך עגלה בלי ארון רק מונח המת באיזה עגלה ששוכרין ומכסה שחורה עליו ולא שמעתי שערער עליו אדם מעולם אך פן ואולי גם שם הי' ע"ו גזירת שופטי עור כי פעם אחד ביקש הבירגער מייסטער ממני שאצוה לעשות עגלה מיוחד למתים עם ארון שחור מיוחד לכך וערכתי לפניו טעמים (א) אין אדם מקדים פורעניות הוא חק גדול ליהודים המאמינים ואם אצוה על עגלה וימותו ח"ו אנשים ונשים וקטנים יותר מכפי ההרגל יעמדו ההמון עם וישרפו העגלה ויהי' נוקמים בגבאים אשר עשו העגלה עם הארון כמובן (ב) חק בישראל שהוא כפרת עונות אם הושלך בבזיון טרם בא בארץ ע"כ בחרו בעיר הזאת שכל האיש אשר מת יבוזו כאשר דיבר האדון שמוליכין המת כנבילה בשוקים (ג) ע"י עגלה למתים בא אח"כ שני מיני עגלות אחד לעשירים ואחד לעניים אשר אין להם ליורשים על הוצאות וחכז"ל (מו"ק כ"ז) הקפידו שלא יהי' הבדל בין מתים עשירים ובין מתים עניים כי קטן וגדול שם הוא שוה לא יוכר שוע לפני דל אמר איוב ונתרצה האדון לדברי ושתק

ועתה אשים דברי על ראי' שהביא מיעקב אבינו שצוה לבניו שישאו אותו הגם שהי' להם שם גם רכב ופרשים והי' יכול להנשאות הלא הי' שם עגלות דכתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף וא"כ למה צוה שבניו ישאו והלא יכולי להוליכו על עגלה אלא בודאי שאין רשות להוליך מת בעגלה

ונלע"ד דיעקב צוה לשאת אותו פן יניחו על עגלה של פרעה אשר חקוקה צורת ע"ז ואעתיק דברי רבה פ' ויגש פ' צ"ד ע"פ וירא את העגלות וז"ל אותן עגלות ששלח פרעה לשאת אותו היתה ע"ז חקוקה עליהן עמד יהודא ושרפן למוד הוא השבט להיות שורף ע"ז ר"נ בשם ריב"ש אמר להן אם יאמין לכם הרי מוטב ואם לאו אתם אומרים לו בשעה שפרשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק הה"ד וירא את העגלות ותחי רוח יעקב עכ"ל עיין במתנות כהונה וזרע אברהם שם עכ"פ מבואר שהי' ע"ז חקוקה בעגלה וירא יעקב פן יוליכהו בעגלה של פרעה לכבודו עם שם ע"ז והקפיד שישאו אותו בניו בלבד על כתפיהם אבל באמת מותר לשאת מת בעגלה ודוק

גם נ"ל לחדש דבר בעזה"י אדם גדול בתורה ויראה רישא דעמא אשר הוא גוף קדוש הוא נמשל לארון הקודש אשר הלוחות מונחים שם כן הוא האדם הגדול בענקים הוא נמשל כשני לוחות כחכז"ל ברכות מ"ז תשעה והוא מצטרפין ואמרו הני בבלאי טפשאי דקיימא מקמי ס"ת ולא קיימא מפני ת"ח כי ת"ח גדול אשר קיים זה מה שכתוב בזה הולך ארון מת עם ארון חי עולמים כחכז"ל תנחומא פ' בשלח על פסוק ויקח משה את עצמות יוסף וז"ל ארונו של יוסף מהלך עם הארון הקודש במדבר ואו"ה אומרים מה טיבם של שני ארונות אלו וישראל אומרים זה ארון המת וזה ארון חי העולמים והן אומרים וכי דרכו של מת מהלך עם ארון חי העולמים והם משיבים ואומרים להן המת המונח בארון קיים כל מה שכתוב בזה עכ"ל ועיין במדרש רבה פ' נשא פ' י"ב ע"פ ולבני קהת לא נתן וז"ל ר"י אומר מכאן נתעלם עיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה חדשה שנאמר וירכיבו את ארון אלקים על העגלה חדשה ויחר לדוד על אשר פרץ ד' פרץ בעוזה אמר אחיתפל לדוד לא הי' ללמוד ממשה רבן שלא נשאו הלוים את הארון אלא בכתף שנאמר ולבני קהת לא נתן הרי דוד משלחן ומעלן בכתף שנאמר ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים ולוים עכ"ל [ועיין בספרי פ' נשא ויקח משה את עצמות יוסף] וא"כ אפוא מי שהוא האדם הגדול בענקים שנאמר עליו קיים זה מה שכתוב בזה הגוף קדוש כזה הוא נמשל לארון הקודש אשר בכתף ישאו ולא על העגלה ולכן המובחר שבאבות כיעקב צוה על עצמו ורמז לדורות מי שהקים התורה והדת ינשא בכתף ולא יוליכו גופו הטהור בעגלה והבן ומזה למדו בעיר מולדתי לישא גדוליהם בכתף ולא בעגלה אבל המון עם ואפי' צדיקי עולם כולם יוליכו בעגלה כי המה אינם דומין לארון הקודש רק גדולי העיר

וראיתי שמביא ראי' ממשנה א' פ"ג דברכות נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן פטורין נגלה דאפי' אם רחוק הבה"ק מביתו עד שצריכים חלופין וחלופי חלופיהן אעפ"כ הי' הכל ע"י בני אדם כי בעגלה הוא בזיון למת עכ"ד ועיין ברש"י ובברטנורא דנהפוך הוא שכן דרך שמתחלפין לפי שהכל רוצים לזכות במצוה כל אחד ואחד לעשות גמ"ח חסד של אמת ומה שהפליא למה לנו לבעל מצות ק"ש לנושאי המטה וחלופיהן הא יכולין לישא על עגלה לק"מ הלא הוא הדין תורה עוסק במצוה פטור ממצוה והסביר הרשב"א בחדושיו דף כ"ה בסוכה דכל הקרא בעינן להשמיע שמותר להתחיל במצוה קלה אעפ"י שעי"כ יתבטל אח"כ עי"ז מצוה חמורה יע"ש וא"כ כל הנושאין עוסקים במצוה ופטורין מק"ש ועיין בתיו"ט פ"ג מברכות משנה א' בד"ה ואת שאין המטה הצורך בהן שנתקשה שגם המה יהי' פטורין מכח מצות לוי' ותי' כיון שאין עוסקים אין להם טרדות יע"ש עכ"ל ודוק ועיין פ"י ממסכת שמחות היטב וז"ל הוציאו סבלי המטה ודוק ומה שאין מוציאין המת סמוך לק"ש היינו מטעם אפשר לקיים

אך מה שהביא דברי רמב"ם פי"ד מהל' אבל הל' א' וז"ל מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים ולהוציא המת ולהכניס הכלה ללות האורחים ולהעסק בכל צרכי קבורה לשאת על הכתף ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור עכ"ל זה משמע דצריך לישא על הכתף דווקא עכ"ל

לדעתי מזה משמע דווקא משעה שעוסק בצרכי קבורה כאשר מביאים המת בבית הקברות ונקרא בית צדוק הדין משם ואילך יש מצוה לשאת בכתף ולילך לפניו לספוד לחפור ולקבור אבל מתחילה כתב סתם להוציא המת ולהכניס הכלה שמעבירין כלה מפני המת שם אין קפידא אבל משעה שמספידין ומתעסקין בקבורה יהי' נושאים בכתף וכן הוא מנהגן של ישראל ודוק

ויש לי ראי' עכ"פ שבדרך רחוק מותר ליתן בעגלה דעיין במועד קטן דף כ"ה שאמרו כי נח נפשי' דרבה בר הונא ורב המנונא אסקינהו להתם כי מטו אגושרא קמו גמלי אמר להו האי טייעא מאי האי אמרו ליה רבנן קא עבדו יקריה אהדדי מר אמר מר נעול ברישא ומר אמר מר