מחנה חיים אבן העזר חלק ג תה

ממון חבירו נהפוך הוא רחמנא התיר לעבור על איסור גזל כמו שהתיר רחמנא חזיר ונבילה וצע"ג [ומה שמותר אדם להציל עצמו בממון חבירו הוא שלא ימצא בזה עון עכ"פ נשאר הדבר של חבירו רק הוא מציל עצמו בשל חבירו אבל מעולם לא שמענו שהקב"ה יפקיע מאדם את שלו ויזכהו חבירו

ואגב אודיעך מה שכתבתי בגליון משניות שני פ"ה מתרומות מ"ה שהביא אדמ"ו ז"ל בד"ה ואנו מדתנן במתני' סאה תרומה שנפלה בפחות ממאה יש ראי' שלא נתערב בעיסתה בחזרה דאל"כ פשיטא דהוה בפחות ממאה דאפי' עין רע נוטל אחד משישים יעו"ש והערותי מדברי מ"ל פ"א מהל' מתנות עניים הל' ט"ו שהאריך בדברי ראב"ד מי שהרים בפחות ודעתו להשלים תרומתו מהני אפי' למעשר שיש לו שיעור מן התורה ק"ו לתרומה שאין לו שיעור מן התורה יעו"ש וכן העיר במהרי"ט בהל' בכורות בכל מתנות כהונה בפדיון הבן חוץ במחצית השקל כתב הרמב"ם שצריך ליתן השקל בפעם אחת יעו"ש א"כ משכחת שהי' כאן כרי אפי' מאתים סאה והוא הפריש סאה אחת על דעתו להפריש עוד ואח"כ חזרה הסאה ונפלה בחזרה למקומה והוצרך המשנה לומר דמיירי בנפלה לפחות ממאה ודו"ק

ומה שהעיר אדמ"ו ז"ל שם דהך את מקדשו ממנו אי אפשר להיות איסור דאורייתא אם נפלה התרומה בחזרה דמן התורה חד בתרי בעל יעו"ש חקרתי אוני יען אם ישאל על היתרה אז חזר כל הכרי להיות טבל הן בחולין והן התרומה חוזרין להיות טבל בזה נא חידשה התורה חד בתרי בטל יען דהיתר אשר יהי' המבטל יוכל להיות כבטל שניהם יהי' טבלים בשלומא אם נפל איסור בהיתר שלא יוכל ההיתר להיות כאיסור אז האיסור בטל בהיתר כמו בסנהדרין מי ששכלו נוטה לזכות או לחיוב והרוב אצלו בדעתו אז המיעוט בטל כנגד הרוב אבל כאן הלא ע"י השאלה אין כאן רק שם איסור אחת ואיך יתבטל התרומה הלא אם ישאל ויתחרט על התרומה אין כאן היתר כלל בשלומא בנפלה תרומה לחולין אחר הגם שישאל על התרומה אז יהי' הביטול טבל בחולין ומה לי אם תרומה יתבטל בחולין או טבל נתבטל בחולין אבל בנפלה בחזרה אז בשאלה על הבעל אין כאן מבטל כלל בשלומא אם נפל תרומה בשאר חולין יהי' צריך שאלה על הבטל ושאלה על המבטל זה לא אמרי' דוגמא חד הואיל אמרי' תרי הואיל לא אמרי' בשני שעורים ועיין במנחות דף כ"ב נבילה בטילה בשחיטה ואין שחיטה בטילה בנבילה ודוק

וראיתי שפלא בעיניך על סוף דברי אדמ"ו ז"ל שם בד"ה אלא שכתב וז"ל ועכ"פ עם הפרת הנדר יש להתיר בלי פקפוק משא"כ שלא במקומה לא הייתי מתיר אלא לצורך גדול עכ"ל ואתה בני נ"י אמרת איפכא מסתברא בנפלה למקומה חמור משלא במקומה עכ"ד לדעתי נכונים דברי אדמ"ו ז"ל דשלא במקומה אין כאן חרטה על עיקר הפרשת תרומה אלא יען שתרומה מפסיד לו ההיתר עיין בט"ז סי' שכ"ג ועיין תומים סי' ע"ג ס"ק ו'] שהעיר בזה לדינא אבל אם חזרה למקומה א"כ הדר לטבלא ובודאי אדעתא דהכי לא תרם תרומה שיצרך להפריש מיניה ביה ומהני השאלה אבל שלא במקומה דלא הדר לטבלא א"כ חשש אדמ"ו ז"ל על סברת הע"ז בכה"ג לא מהני שאלה ודוק ומפני טרדות קצרתי כי תל"י לפניך די ברמז בעלמא. סימן עז ישאו הרים שלום וברכה לראש היושב על מדין המאור הגדול לממשלת התורה בוחן ובודק על גנזי מנהגי בני ישראל כבוד הרב ר' זאב וואלף הלוי נ"י ראזענבלי אב"ד דקהל יראים בק"ק פאוגראש יע"א

אחד"ש אודיעהו כי שאלתו בא אלי בעת אשר הקפוני טרדות רבות והנחתי מכתבו עם שאר שאלות עד אשר יהי' לי פנאי וכעת תל"י הגעתי עד כה להשיב נו בקצירת אומר כפי אשר חנן לי אלקים בזה דברי הד"ש

שאלה נתקבלתי פה פאגאראש אל כת ארטאדאקסען אשר התפרדו עצמם מכת החדשים אך מטעם המלך וקולטוס מיניסטער הבית החיים נשאר לכת החדשה ולכת אהרטאדקסען כמקדם והנה זה כמה שנים אשר הקימו להם החברא קדישה פה עגלה הנקרא טאטענוואגען אשר מיוחד להוצאות המת מביתו אל בית הקברות והחברא קדישא פה עשו להם מסחר מן עגלה זה מאיזה שנים והיינו שישכרו עגלה זה גם להוצאות מתים נכרים מביתם אל בית קבריהם גם לבית החולים שנקרא שפיטאל שכרו אותו ועגלה זה נשתמש למתים נכרים ולהוצאות מתים ישראלים וספק גדול בעיני אם זך וישר פעלם הנה זה גופא להוליך את המת מביתו אל בית הקברות בעגלה ע"י סוסים נא ידענו מאין בא היתר זה וכאשר שמענו גם במדינת הגר באיזה קהילות גדולות יש להם עגלה מיוחד להוצאות המתים ע"י סוסים ואין פוצה פה ואני קטן ודל לא אדע מאין צומח היתר זה הנה משמעות המשנה מי שמת נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן וכו' חזינן דהוצאת המת מביתו עד בהק"ב הי' ע"י אנשים ומשמע אפי' אם בית הקברות הי' רחוק מדתני וחלופיהן וחלופי חלופיהן והטעם נ' משום בזוי המת שלא יהי' משאות המת כשאר משאות חפצים על עגלה וסוסים וכן משמע מהירושלמי דהביא הטור יו"ד סי' שנ"ח הכתפים אסורים בנעילת הסנדל והרב"י הביא בזמנם הי' להם אנשים מיוחדים לשאת המטה וכן הוא לשון סתימת הרב רמ"א סעיף ג' דהמנהג לשאת המטה על כתפיהם ולא מצינו דהיו מיוחדים לשאת המטה וכן עגלה כדרך שאר משאות דהא יותר טוב שלא להתעכב מהמצוה דהא משום הכי הכתפים אסורים בנעילת הסנדל ואדרבה אי מותר הוצאות המטה של עגלה כשאר משאות למה להו לעקור ק"ש דאורייתא דפטורין הנושאי מטה אעכ"ח משום בזוי המת לא מכשירין להיות הוצאות המת כשאר משאות החפצים ומצאתי סעד גדול לדברינו דזה לשון הרמב"ם פ' י"ד הל' אבילות הלכה א' וז"ל מצות עשה של דבריהם וכו' להתעסק בכל צרכי הקבורה לשאת על הכתף וכו' ומצאתי נמי במסכת שמחות פ' י"ג המעביר עצמות בכלי וכתבי קודש ממקום למקום לא יניחם לא בקרון ולא בספינה ולא ע"ג בהמה ולא ישב עליהם ואם בשביל הניית עצמו או שיגנבו את המכס מותר ע"כ והטעם כמ"ש משום בזוי המת וכ"ש בהוצאות המת דיש קפידא ויש לנו נמי ראי' גדולה מתורתינו הקדושה ביעקב אבינו כתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען אף דעלו עמו גם רכב וגם פרשים ואני קטן ודל לא אוכל לידע מאין בא היתר זה לאיזה קהילות להיות הוצאת המטה ע"ג עגלה המיוחד לזה ובפרט היכי דבית הקברות הוא קרוב למקום ואין פוצה פה.