מחנה חיים אבן העזר חלק ג תד

סימן עו שמחת פורים וכל טוב לבני הרבני ירא אלקים החריף ובקי כמוהר"ר יעקב שלום סופר נ"י בק"ק מונקאטש יע"א

אהובי בני נ"י קבלתי שאלתך ובקשת תשובה מהרה תאמין שאין לשער טרדותי ד' יעזרני לטובה ואכתוב לך אשר הערותי על תשובת אדמ"ו חת"ס ז"ל שתשעשע בו ביום פורים הבע"ל ליהודים היתה אורה זו תורה אביך הנאמן

אודות חלה שהורמה ונפנה בחזרה להעיסה כדת מה לעשות להתיר העיסה באכילה או בשאלה או להפריש ממק"א וחקרת בני נ"י לפלפל בדברי אחרונים בזה

מראשית אגיד מה שעלה ברעיוני ראיתי לאדמ"ו ז"ל חת"ס סי' שי"ט שהביא בשם היעב"ץ שחידש בשם אביו ח"צ דאם נתערב בחזרה הוה דאורייתא דילפי' מקרא את מקדשי ממנו דאל"כ למה אמרי' פרק יוכ"פ מאכילין קנ קל תחילה טבל ותרומה מ"ד סבור תרומה חמורה ומאכילין טבל והקשה החכ"צ לפרוש ולהדר לבטלה הלא אין מבטלין איסור דרבנן ושיעור ק"א נמי דרבנן אלא ע"כ מן התורה הדרה לטבלא ואדמ"ו ז"ל העלה דיבש ביבש הוה דאורייתא מכח קו' שעה"מ מהל' מ"א איך אמרו לא אמרה תורה שלח לתקלה הא מן התורה בטל מרוב ומאי שלח לתקנה יש אלא ע"כ ביבש ביבש ביטול ברוב הוה ביטול איסור מדאורייתא יעו"ש

ואמרתי ב"ה דביטול ברוב הוא אם נודע שאיסור נפל בהיתר שממנ"פ או שהמיעוט מחריב הרוב או הרוב מחריב המיעוט אז אמרה התורה אחרי רבים להטות כמו בסנהדרין שהרוב יאמרו זכאי ומיעוט מחייבים או מיעוט מזכים ורוב מחייבים אז הרוב מכריע המיעוט עיין רש"י חולין דף צ"ח אבל אם לא נודע מביטול האיסור בתוך ההיתר לשום אדם וגם אפשר להנות ולאכול הרוב בני ביטול מיעוט האיסור אז לא חידש התורה כח ביטול ברובו וא"כ אם ישלח הצפור החיה המשלח אותו כל זמן שראוהו אין לדבר בו ביטול וכאשר נעלם מעיניו אז כל הלוקח צפור יאמר מרובא קפריש הלא רוב עופות לא הווים צפור שנשלח מטהרת מצורע א"כ איך המיעוט מקלקל הרוב אפי' אם הצפור לא יתבטל ברוב עכ"פ מותר כל עוף מכח הרוב עופות המותרין ובאמת מי שבא לידו צפור הנשלח אוכל איסור ואיך ואמר התורה שלח לתקלה אלא ע"כ שמותר מצד עצמו דביטול ברוב אין כאן יען דכל הניצד תלי' מרובא קפריש אבל לעולם אפי' ביבש מין במינו בטל ודוק ובזה מיושב במקום שאין מכריזין אסור למכור טריפות יען דישראל יסמוך שקונה מרוב כשירים א"כ מי שיבוא לידו בשר טריפה הוא אוכל איסור באמת והוה תקלה ודוק

אך אדמ"ו ז"ל חקר לו יהי' שביטול איסור הוא אסור מדאורייתא אעפ"כ נשאר קו' ח"צ שטוב לבעל האיסור שהוא איסור חמור טבל יעו"ש

ולדעתי הדבר צריך התבוננות התורה אמרה אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם ודרשי' ולא שימות בהם שמותר לעבור עבירה אם עי"כ יחי' את עצמו וא"כ אכילת טבל או תרומה מותר לאכול דהאכילה הוא האיסור ואותו האכילה מביא לו החיות אבל לבעל איסור בתוך היתר אם הוא אסור מדאורייתא אין פעולת העבירה גורם לו חיות דבשעה שעשה העבירה הוא קודם האכילה והגם שמרויח עי"ז שלא יעבור אח"כ בשעת האכילה עבירה חמורה אמרי' נהפוך הוא אם יאכל טבל להחיות נפשו אין זה עבירה דהלא כתוב וחי בהם שמותר וגם מצוה עליו לאכול אפי' איסור אבל עבירה של מבטל איסור אין בו קיום החיות וא"כ אפוא מי היתר לו לעשות עבירה קלה אין העבירה פועל לו חיות כלל א"כ אפי' החולה בעצמו אסור לבטל מעט תרומה ברוב כדי שלא יאכל טבל דאכילת טבל הותר או הודח נגד סכנת נפשו יען שבא לו באכילתו רפואתו וביטול האיסור הוא עבירה שלא הותר ולא הודח יען שאין בגוף הביטול רפואתו וכי תימא שיוצא בעבירה הקלה מעבירה חמורה ע"ז אמרי' מה לי איסור לאו או איסור כרת אם נוגע באיסור דאורייתא עיין רש"י יבמות דף קי"ט וק"ו כאן שעבירת ביטול לא הותרה ולא הודחה ועבירת אכילת טבל הותרה או הודחה כשם שלא אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ה"ה לגבי עצמו אין אומרים לאדם חטא בשביל שתזכה דהא לא יהי' לו חטא אח"כ אם יאכל טבל ודוק

אמנם דכירנא שלפני כמה שנים עמדתי משתומם על דברי ר"ן פרק יוכ"פ שחידש שמותר לשחוט לחולה בשבת דאכילת נבילה כמה פעמים שוה עם איסור סקילה של שחיטה דכמות כמה לאוין הוה כמו איכות עבירות סקילה יעו"ש והי' לפלא בעיני האכילת נבילות פעולות העבירות המה פועלים החיות החולה אבל גוף השחיטה שהוא העבירה אינה פועלת חיות החולה ומהכ"ת נתיר לשחוט כדי שלא יאכל נבילות הלא האכילות נבילה פועלים החיות והשחיטה אינה פועל החיות עכ"פ יש ראי' לאדמ"ו ז"ל ודו"ק

וכפי הנזכר בזכרוני חדשתי אז דתורה אמרה אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם כאשר יחלה נפש מישראל הותרה או הודחה לפניו כל תרי"ג מצוות רק נשאר שיעבור קל קל תחילה א"כ אין אנו דנין במה יבוא רפואתו אלא אנו הב"ד שוקלין איזה עבירה הוא חמורה ואיזה הוא קלה ואם אפשר להציל החיות בעבירה קלה לא הותר ולא הודח לפניו עבירה חמורה וא"כ נכון דברי ראשונים אם נשחט בשבת או להאכילו נבילות ולכך נקטו חכז"ל מאכילין לו הקל קל תחילה ולא נקטו אוכל הקל קל דהכל קאי על הב"ד ועיין תיו"ט פ"א דברכות מזכירין יציאת מצרים ולא קתני זוכרין יעו"ש וכן מזכירין גבורות גשמים שהשמש מזכיר מקודם עיין בספרי קול סופר וקצרתי רק ברמז ודל"ב

ואגב אזכיר שנפלאת בעיני השגת אדמ"ו ז"ל על פרשת דרכים שתי' דאיירי שאין הבעלים בעיר שיוכל להפריש תרומה והתפלא מורי וז"ל אם אין הבעלים בעיר מי התיר לו לאכול את שלהם וע"כ דינא הכי שיכול להציל עצמו בממון חבירו רק שצריך לשלם ממון לבעלים ועיין לשון רש"י יומא פ"ג ע"ב בד"ה קפחי' וכו' א"כ רחמנא אקניה ליה והרי הוא בעלים ויכול להפריש תמה על עצמך לאכול יכול להפריש אינו יכול עכ"ל ודבריו נפלאים מה שאלה היא זו מי התיר לו לאכול את שלהם הלא הכי עבירת גניבה וגזילה גדולה מאכילת חזיר ונבילה כשם שפקוח נפש דוחה ל"ת דחזיר ונבילה כך דוחה פקוח נפש ל"ת דגניבה וגזילה ואעפ"כ המסוכן לא הוה בעלים ולא יוכל להפריש תרומה וא"כ מה תמה על עצמך יש לאכול יכול להפריש אינו יכול דפקוח נפש דוחה עבירת גזילה ולהפריש אינו יכול דעכ"פ האוכל לא הוה בעלים ומהכ"ת לומר שרחמנא אקניה ליה