מחנה חיים אבן העזר חלק ג תג

או מגרש אשת חבירו אז נא מהני שחפץ להיות שליח דהא הבע"ח או הבעל יכול למחול שנא לגרשה ובע"ח יכול לוותר על ממונו אבל בכה"ג שהוה קיום מצוה אשר הוטל על המשלח אז בודאי יוכל להיות כל איש מישראל שליח למשלח שעוזר לו למצוה המוטלת עניו עכשיו ונא יחוש שמונע בזה מצוה בעתיד לילד הזה ודוק

ויש לי חקירה בלחם הפנים ובשר קדשים אשר יש מנוה באכילה הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אם מהני שליח ישראל נתפוס בעד המשלח כהן דע"י תפיסת שליח ישראל לא ישיג כהן אחר עוד חלק ואכ"מ

ולא נראה ני לחנק דצריך להיות החוב מיד כגון בתופס לבע"ח או נגרש אשה בע"כ אבל כאן כעת חין הילד בר דעת ואין מחויב במצות רק שיגדל יבוא עניו החיוב לפדות עצמו אם נא נפדה מאביו א"כ כעת אין השליח עושה נו חוב ולכשיגדל נא יבוא עניו המצוה כלל א"כ הוה רק כמניעת ריוח ודוק

שוב התבוננתי דשם נעשה חוב לשאר בעני חובות אם נא עשה שליחות אפשר הי' מגיע גם לידם וכן באשה אולי השמיטה מידו שלא יהי' ביד הבעל לגרשה לעשות נה החוב אבל בפדיון הלא יש ביד האב לפדות כאשר יבוא אל ביתו דתמיד עד י"ג שנה החיוב עניו ויש להאב חזקת כשרות שבודאי יעשה מצותו א"כ שבכל אופן יגיע להבן הפסד מצוה זו מה לי למחר או היום שיעשה האב המצוה בזמנו ועוד שהאב יוכל גם היום לפדות בנו מן כהן שימצא שם במקומו ה"ה שיוכל נעשות שליח לפדות בנו אצל אמו ודוק ולפי שו"ת רשב"א הובא בב"י שאפי' אם יגדל הבן יוכל אביו לפדותו ולא הוא עיין בב"י סי' ש"ה א"כ אין כאן תופס לבע"ח

ולפי דברי אדמ"ו ז"ל חם האב נותן כסף הפדיון הוה השליח כמעשה קוף בעלמא שמוביל הכסף לכהן ומודיע שאבי הילד שנח כזאת לפדיון בנו א"כ אין כאן כח שליח כלל דנאמר דלא יוכל להיות שליח לחוב להילד

ובחדושי כתבתי על דברי הצל"ח סוף פסחים וז"ל פסחים דף קכ"א ר' שמלאי איקלע לפדיון הבן בעי מיניה פשיטא שאבי הבן מברך אשר קדשנו על פדיון הבן שהחיינו כהן מברך דמטי הנאה לידיה או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה יע"ש ונתקשה הצל"ח למה הזכיר כלל מה דפשיטא ליה שאבי הבן מברך על פדיון הבן ותי' ע"פ דברי ריב"ש שלכך מברך בעל יען שנעשה בסיועת הכהן שמקבל הפדיון וזה פי' הגמ' שכהן מטי הנאה לידיה וקשה הלא לא שייך שהחיינו רק אם קבל כלי אבל כל מקבל מתנה מחבירו אינו מברך שהחיינו וזה אמרו שמטי הנאה לידיה שהכוונה הכהן גומר המצוה שעד שמטי הנאה לידיה לא נגמר המצוה יע"ש

ונלע"ד בעזה"י דכהן לא מסייע לפדיון דאפי' נתינה בע"כ שמיה נתינה בפדיון הבן ולא צריך דעתו כמבואר בשו"ת פר"ח הובא בקצו"ח סי' רמ"ג דלא כתיב ונתן ליד כהן אלא ונתן לכהן אפי' נתינה בע"כ אפי' לחו"ש וקטן ולא בעי דעת כהן לקנות יע"ש א"כ דעת ריב"ש יפלא שכתב שמצוה זו נעשה בסיועת המקבלו עכ"ד והוא פלא הכהן הוא החפץ האיש קדוש אשר בו נעשה הנתינה והבן הוא נפדה ע"י אביו

ומה שהקשה הצל"ח הכו מקבל מעות במתנה מברך שהחיינו במכ"ת הקדושה מתנות כהונה המה נתונים מיד ד' לשבט כהנים לגדולה למשחה בהם ואין הישראל נותן לו מתנה אלא הקב"ה והתורה גזרה שאבי הבן יתן כסף זה לפדיון בנו וישראל נותן לכהן את שנו אשר זיכה לו הקב"ה ולכן לא מהני במתנות כהונה דעת אחרת מקנה לו בקטן כי אין כאן מקנה אבל אם האכילם לקטן ה' סלעים בשווי' בנו נפדה עיין בנתיבות סי' רמ"ג [סק"ח[ ולכן יש צד לומר דכהן מברך על כי מטי הנאה לידו מיד הקב"ה א"כ יש לו לברך על שהגיע הנאה חדשה מהקב"ה ע"י בכור זה רק מסקו בגמ' אבי הבן מברך דקעביד מצוה והכהן מקבל הנאה חדשה ע"י בכור זה אבל מצוה לא קעביד דהא אפי' נתינה בע"כ מהני הגם שצועק הכהן שלא חפץ בפדיון בכור זה והיפך כוונה מבטל המצוה אפי' אם מצוה לא צריך כוונה רק הכהן מקבל החוב שחייב הישראל אבי הבן ודוק

וגם מה שהשיג הנתיבות על הקצו"ח דכהן ואמר תן לכהן אחר ונא דמי לבע"ח שצריך לשלם נו גם בעיני הי' נפלא ואח"כ הי' ניחא ני דכל הכהנים מקדושת אהרן קזכו עיין נדרים דף י"ב כחלת אהרן ותרומתו דכיון שהוא כהן ונכנס בעבודה וזה חילף עבודתו הוא חפץ משועבד לישראל נקיים בו מצותו ולא יוכל לומר לך לכהן אחר דמאי אולמי הוא או כהן אחר שם כהן גורם לעשות על ידו קיום מצוה הכי על גופו דן הישראל רק על קדושת כהונתו דן הישראל

וא"כ הי' מסתבר בשלומא אם האב כאן ועושה בעצמו המצוה נכון שהוא יברך שהחיינו אבל אם אין האב כאן והוה השליח רק כקוף המביא לכהן כסף אבי הילד וכהן בלקיחתו פועל המצוה ומטי ני' הנאה מתנה מן הקב"ה אשר זכה בכהונתו בודאי הי' בסברא שהוא וברך שהחיינו דהשליח מברך רק שפותח פיו ואומר לכהן יש לי בכור לפדותו ואומר הכהן מאי בעית טפי והוא אומר חפץ אני לפדות בן הבכור והא דמי פדיונו כדמחייב אביו מדאורייתא וא"כ הי' ראוי שהכהן וברך שהחיינו דהוא יותר עוסק במצוה מן השליח רק כיון שיצא מפי אדמ"ו חת"ס ז"נ יקח פרי חדשה ויברך שני ברכות

סוף דבר אם לא קבל מכתב אנא רק טעלעגראם אין אני מסכים לעשות פדיון כלל דלא הוה כאמירה ויש עוד חששות אבל אם קיבל מכתב שיהי' השליח תחתיו לפדות בממון שלו א"כ וברך שתי ברכות ויהי' לפניו פרי חדש

וששאל על הנוסחא כך יהי' לדעתי הגם שלא מצאתי בשום ספר

השליח אומר זה הבן בכור הוא פטר רחם לאמו והקב"ה צוה לפדותו שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה וגו' עד לי הוא

אחר זה יאמר השליח להכהן וכל העומדים תדעו שאני שליח מאבי הילד בכור הזה שהגיע זמן הפדיון

ויאמר הכהן לשליח מאי בעית טפי אתה השליח בשם משלחך או ליתן לי בן הבכור שהוא פטר רחם לאמו או בעית לפדותו בשליחות אבי הילד הבכור בעד חמש סלעים כדמחויב המשלחך מדאורייתא

ומשיב השליח חפץ אני לפדות את הבכור בשליחות אבי הבכור הזה והא דמי פדיונו מן המשלח כדמחויב מדאורייתא

והנה אכפיל שלא מצאתי נוסחא בפדיון ע"י שליח רק כך נ"ל שצריך לשנות שלא לומר בני בכור וכן בשאר לשונות ועשה במתינות וישאל עוד במועצות ב"ת כי אני טרוד וחלוש והזמן קצר מאוד דברי החותם באהבת התורה.