מחנה חיים אבן העזר חלק ג ת

בחזקת קדושתו והגם שכפי בירור הכרת התינוק כבר קלקל הסופר הצורת יוד עכ"פ נראה כמוחק השם והבן

ולולא דמסתפינא הייתי מחדש דבר ב"ה הלא בודאי הסופר רצה לכתוב יוד דהא ראה שכותב השם הויה וגם בודאי כיון לקדש היוד בקדושת הויה וגם מן העוקצים יש הכרה שרצה לקדש יוד בשם הקדוש א"כ על יתרון הרגל המקלקל לא כיון לקדש כלל וא"כ יהי' מותר למחוק היתרון דהא בבטח הוא שלא נתכווין לקדשו היתרון רק א"כ יהי' חק תוכו שפועל מגוף צורת ויו צורת יוד וגם מי ישער להיות קולע אל השערה כמה הוא היתרון שיהי' משוער להיות יוד וגם כיון שיש לפנינו ספק שמא הוא רק צורת יוד א"כ אסור ליגע בו למחוק אפי' כחוט השערה ולכל הפחות טרם שיצא הס"ת מידו הי' צריך לבדוק אם לא רצה להפסיק בכתיבת השם ולכל הפחות כמה שיוכל לסבול צורת יוד אסור ליגע בו והגם דהתינוק אמר שהוא ויו פועל רק ספק שהוא צורת ויו ואזלינן לחומרא שלא לקרוא בו בספר אבל לענין מחיקה אזלינן ג"כ לחומרא שלא לעשות ע"י תינוק מעשה מחיקה בידים בשלומא אם התינוק הי' קורא יוד הי' בירור שהוא יוד כאשר כיון הסופר לכתוב יוד וגם אנו מסופקים אם הוא יוד ופועל הכרת התינוק להכריע להקל לקרוא בו דאוקמי היוד על החזקה דבשעת המשכת האות הי' יוד ונשאר בחזקה דלא נתקלקל במשיכת עט סופר אבל להוציא מחזקת יוד ע"ו הכרת התינוק להתיר בו מחיקה בודאי אין אנו סומכים על התינוק להוציא מחזקה ראשונה ולעבור בידים מחיקת השם כנלע"ד בסברה בעזה"י נכון לדינא

ועוד הרהרתי כפי אשר כתב מעלתו נ"י בנוסח השאלה וז"ל בס"ת שנמצא היוד מהשם הקדוש בהוב"ש ויו עכ"ל משמע שכבר הוא ס"ת שקורין בו והי' בחזקת ס"ת כשר וא"כ הלא הסופר הוא בחזקות כשרות וגם בחזקת אומן שעיניו ולבו בכתיבת שם הקדוש הויה בהוב"ש ואיך הוסף הוא לגמור שם וה' אם ראה שקלקל היוד משם הקדוש ולכל הפחות טרם שהוצא הס"ת מידו הי' צריך לבדוק אם לא רצה להפסיק בכתיבת השם ובודאי שאל תינוק דלחו"ט ואמר לו שהוא יוד וגמר השם וא"כ מנ"ל לסמוך על התינוק של עכשיו ולא על התינוק ששאל הסופר ואם הוא ספק גם בעיני התינוקת זה אומר יוד וזה אומר ויו מהכ"ת להכריע להקל במחיקת השם ואם יאמר בשעת כתיבה הי' יוד כשירה ואולי אח"כ ע"י זבוב נמשך רגל היוד עד שנעשה ויו כפי הכרת של התינוק אשר נבדק עכשיו כ"כ בוודאי קשה מהכ"ת להתיר מחיקה בשלומא באות ח' בודאי הלך שם קדושה דהא לא נשאר אות הויה אבל כאן נשאר אות ויו שהוא אות הויה והי' מתחילה אות יוד וגם יש ספק עכשיו שהוא יוד איך יכריע הכרת התינוק למחוק שם שהי' בודאי קדוש וידעתי שיש לחקור כמו שנמצא כן הי' מתחילתו בפסול אבל אם צריך בירור מה שנמצא עכשיו ואין כאן מקומו להאריך יש לי בזה דבר עמוק הבדל בין כאן נמצא כאן הי' ובין כמו שהי' כן נמצא והבן

(ב) העיר מעלתו נ"י דיש לאסור למחוק יען דגם "וה" לבד הוא קודש ואסור למחוק ממנו אות רק הביא שבני יונה כותב הגם דאד מאדני קודש היינו שהוא נכתב כסדר אד מאדני שעומד לכתוב אבל וה קודם ק"ה אין בו קדושה ומביא ראי' מזבחים פ"ח כלי שרת אין מקדש בחסרון חוץ אם דעתו להוסף עכ"ד

אמרתי לגלות בקצירת אומר מה שהערותי בחדושי בעז"ה עיין פלפול גדול במהרי"ט הל' בכורות פ"ח שהאריך בחקירה בדין מתנות כהונה פאה תרומה מעשר ה' סלעים אם מהני בנתן לחצאין ויצא לחלק בסברה אם הי' דעתו להוסיף מהני אבל אם לא הי' בדעתו להוסיף לא מהני ומביא סמוכין מגמ' זבחים דף פ"ח שאם הי' בדעתו להוסיף כלי שרת מקדש בפחות והביא סתירה מתוס' פרק לולב הגזול דפי' בה"ג אם יש לו ד' מינים אין מעכב אפי' הגביה זאח"ז ותמה תוס' כיון דכולן מצוה אחת צריך הגבהה כאחד ולמה לא נימא כיון דדעתו להשלים מהני כמו בה' סלעים וכדומה ותי' בדוחק דבכל הגבהת מין אחד אזלה ליה ההגבהה ולא דמי למתנות כהונה יע"ש באריכות

וחדשתי כלל חדש בעזה"י אם לא חסר רק תשלום הכמות כגון מידות סולת הכי יש הפרש באיכות קמח מועט או רוב או הכי יש הפרש בין מועט פיאה תרומה ומעשר וסלעים בין רב למעט מהני אם הי' בדעתו להשלים הכמות דגם אם מודד ונותן בפעם אחד בא ג"כ הכמות זה אחר זה בכמה הרף עין או רגעים אבל אם יש הפרש גם באיכות כגון ד' מינים שבלולב שצריך להיות אותה מצוה מלולב ואתרוג הדס וערבה א"כ בלקח מתחילה למשל לולב מלבד שלא לקח ד' חפצים חסר עוד שלא לקח רק מין אחד לו יהי' שלקח ד' לולבים לא יצא שצריך ד' חפצים מד' מינים א"כ חסר גם מאיכות המצוה שהי' המצוה בכמות ד' חפצים ואותן ד' חפצים המה מאיכות ד' מינים א"כ אפוא כאשר לוקח מין אחד התחיל במקצת הכמות אבל לא במקצת האיכות ולא יצא כלל והבאתי סמוכים מפרק כלל גדול קצירה גוררת קצירה אבל לא טחינה והערותי על הרמב"ם במחצית השקל אם נותן בפחות מלבד הכמות חסר איכות השם דתורה אמרה מחצית השקל לא כולו ולא רביעי ולא שמינית א"כ חסר גם איכות שם מטבע כנלע"ד בעזה"י לנכון

ולפ"ז אני אומר אחרי אשר נודע שהשם הויה ב"ה הוא צירוף מאותיות שונות וכל אות ואות שבו הוא עולם בפני עצמו המורה על עוצם קדושתו של הקב"ה ולכן המוחק ח"ו רק אות אחת עובר על לאו דלא תעשון כן והצירוף הויה היא תכנית כוללות קדושת שם תפארתו של אדון כל העולמים ואין אות אחת מקצת שוה הן בצורת אות והן בהודאת קדושתו ולא שייך הבדל אם דעתו להוסיף כסדרן כי חס מלהזכיר לו שאיכות היא שוה ולא חסר רק כמות וכמעט אין עט סופר יכול למצוא חובות לבאר דבר זה בכתב מפורש והלא כתיב זה שמי לעלם ולב נבון ילבב בעזה"י

(ג) יצא מעלתו נ"י להחמיר שאפי' אם נאמר בכתב וה' אינו קדוש הוא מטעם דא"א להשלים הקדושה לעשות השם שלום דהא השם צריך להיות נכתב כסדר משא"כ אם כתב יה' בלי לשמה וכותב וה' לשמה דמבואר בבני יונה דלא נתקדשה אותיות ראשונות וא"כ ראוי' להעביר קולמוס על אותיות ראשונים ולקדשם דבכה"ג לא הוה משום שלא כסדרן דהא נכתב כסדר האותיות א"כ שפיר חלה קדושה על וה' כדעת ר"ח וראב"ד דאותיות וה' קדושים הם עכ"ד

לא ידעתי איך שגג ברואה הא דיו ע"ג דיו לא הוה כתב עיין א"ע סי' קל"א ואדמ"ו חת"ס ז"ל יו"ד סי' רנ"ג השיג על פרמ"ג שחושב דיו ע"ג סיקרא כתב ואני בספרי מ"ח ח"ב יו"ד סי' נ"ה הוצאתי לאור כי צדקו דברי פרמ"ג בדיו ע"ג סקרא אבל בדיו ע"ג דיו אפי' כתב השני הוה לשמה כתב ע"ג כתב לא נחשב לכתב.