מחנה חיים אבן העזר חלק ג שצט

נדרי אשתו א"כ נשאר שני החזקות בתקפם דבעל לא אבד זכות כח הפרתו והשליח הוא איש זר שלא יוכל להקם נדרי אשת חבירו ומה שדיבר הוא פטומי מילי בעלמא ודוק

אך כפי מה שחידש המ"ל בפ"ב מהל' טומאת צרעת הל' א' דחזקה מהני רק בספק דמציאות אבל בספק איך גמר הקב"ה למשה בדינא לא שייך אוקי על החזקה דהא המעשה נעשה והדין לא ישתנה מחמת חזקת איש שנימא יען שגברא הי' טהור לא יהי' זה נגע דפח"ח וה"ה כאן הלא עשה שליח לקיים נדרה והשליח הי' מקים לה וכל הספק אי מהני השליחות (ועיין במ"ל פ"ו מהל' עדות הל' ז')

שוב התבוננתי דכאן אנו דנין אם יוכל לעשות שליח אז אמירת השליח נקרא הקמת הבעל ואי לא מהני שליחות א"כ לא נעשה פעולת הקמה כלל דאיש זר הקים דהוה פטומי מילי בעלמא ולא דמי לדברי המ"ל דשם יש עכ"פ נגע בעולם והספק אם הוא טמא או טהור או אכל ובעל וספק בדין אם הי' היתר או איסור אבל כאן מכח חזקת זכות הבעל ומכח חזקת איש זר יש ספק אם נעשה מעשה הקמה כלל ויש לחזקה שייכות למציאות ודוק ומצאתי שאדמ"ו בשערי תורה ח"ב כלל ד' האריך שמהרי"ק ופר"ח חולקו על כלל של המ"ל ובנידן הזה דיש ספק אם הוה מעשה כלל ובפרט הכא דהוה ספק אם אבד זכותו להפר נדרי אשתו יש בודאי שייכות עם החזקה נראה גם המ"ל מודה ודוק. סימן עד רב שלום ורב ברכה לאיש המאור הגדול לממשלות התורה ידיו רב לו ללחום במלחמות מצוה במערכות גדולי פוסקים והורים בונה וסותר במגדול עז השכל ה"ה הרב כבוד ר' יחיאל מיכל כהנא שפירא חונה בק"ק מעליץ יע"א במדינת פולין גאליציען

אחד"ש אחרי שאין לי מכיר בו מקדם אקיים מקצת שבחו אומרים לו לאדם בפניו כי ראיתי במכתבו הגדול כי ידיו רב לו ואני טרוד וחלוש מאוד בעוה"ר לא אוכל עוד לצאת ולבוא כמו בשנים הקדמונים ורק להפצרת מעלתו נ"י אני אשיב מפני הכבוד וד' יעזרני ויחלמני ויחזקני שאוכל עוד להיות עבד לעבדי ד' הד"ש

אודות הס"ת שנראה יוד בהשם כויו שנבדק ע"י תינוק וקורא ויו אם מותר למחוק אם דומה לרמ"א סי' רע"ו בדין הראשון אם דומה לאות ח' או דומה לדין ה' הנוגע מעט וחידש מעלתו נ"י דדומה לדין ראשון באות ח' דמותר למחוק דכאן ממנ"פ אם הוא באמת יוד לא צריך תיקון כלל דהוא שם כשר וישר ואם דומה לוי"ו כמו שהוחזק לויו ע"י תינוק א"כ דומה להדין של הרמ"א אם ה' הוא בצורת ח' שמותר למחוק אבל בדין השני אם קורין האות באמת בשם ה' הוא פסול מחמת נגיעה וכאן אם הוא יוד כשר לגמרי ואם הוא ויו הו"ל כמו ח' שמותר למחוק דבריו בהשכל ובחכמה

אמנם אחר העיון אציע שלא כן עמדי להתיר למחוק יוד אשר הוא ספק לפני גדולים וצריך ברור ע"י תינוק דלא חכים כאשר אדבר בקצירת אומר בעזה"י ואסדר באותיות

(א) הש"ך ביו"ד סי' רע"ו ס"ק ט"ו ה' של שם וכו' מותר למחוק וז"ל שהכל רואים שהוא ח' ואינו שם ואין בזה משום מוחק השם אבל אם אינה נוגעת רק מעט עדיין ניכר שהוא שם ונראה כמוחק השם עכ"ל תיבות ואינו שם כמיותר פשיטא שאות ח' אינו אות ה' וצע"ג

ונ"ל דרמז בשלומא אות ח' אינו אות שימצא בשם הויה א"כ אם הכל רואים שהאות הוא ח' יודעים שאינו שם כי איך משכחת אות ח' בשם ואיך נאמר בו שהוא מוחק השם הא אמת זה לא ימצא בשם לעולם ואיך יהי' בו איסור מחיקה אבל אם נוגע רגל ה' רק מעט א"כ נראה שהוא אות ה' שהוא מן אותיות השם הויה רק ע"י נגיעה נפסל האות של שם הויה אז נראה המחיקה כמוחק השם דהא באמת הוא אות השם רק דנפסל ע"י נגיעה דוגמא מי שהוא בר ישראל וראוי' להיות עד רק שנפסל ע"י עבירה או ע"י קרבות פוסל עדות הכשרים אבל אם גוי או קטן הי' בצירוף לא נפסלו הכשרים יען כי בר עבירה או קרוב הוא נקרא עד פסול עכ"פ אבל עכו"ם וקטן ואשה לאו בר עדות המה עיין בתומים הל' עדות דפח"ח ה"ה כאן ה' הנוגעת מעט לא נקראת ח' רק ה' פסולה א"כ נשארת אות משם הויה נכתב בקדושה רק אותה ה' נפסלה בנגיעה אבל אות ח' לא הוה אות מן שם הויה וזה שדייק הש"ך וז"ל שהכל רואים שהוא ח' ואינו שם עכ"ל שהכל יודעים שאין ח' אות מאותיות הויה אבל אם אינה נוגעת רק מעט עדיין ניכר שהוא שם הגם שנפסל השם בנגיעה אבל עכ"פ שמו עליו אות מאותיות השם ונראה כמוחק השם והבן

ולפ"ז בנידן אם יש ספק אם אות יוד בהשם דומה לאות ויו עכ"פ הוא אות מאותיות השם כי היוד והויו המה מאותיות השם ואילו יוכל הסופר להקדים יוד ה' יהי' הויו במקומו אם הדין דלא צריך לכתוב אותיות השם כסדרן (ולו יהי' שצריך לכתוב כסדר היינו להכשר סת"ם אבל לענין איסור מחיקה אפי' לא נכתב כסדר אסור למחוק דומי' אבד תאבדון בע"ז דצריך לאבד אפי' אם נכתב שם ע"ז שלא כסדר וממילא יש איסור מחיקה בשם הויה ב"ה) וא"כ אם מוחק אות שהוא מאותיות השם נראה כמוחק השם ח"ו והבן זה

ואוסף נופך כיון שלפני גדולים הוא ספק אם הוא יוד דהא אין לו רגל ארוך כמו ויו ועוד דהא יוד יש לו שני קוצין משמאל אחד למעלה ואחד למטה משא"כ בויו א"כ יש הוכחה לפנינו שהוא יוד רק אין אנו סומכים על הקוצין רק מסתכלין בגוף צורת האות ושואלין בתינוק דלא חכם אשר עיניו על גוף האות והוא אומר שהוא ויו ע"י אריכות הרגל אבל ע"י הקוצין ניכר שסופר כיון לכתוב יוד וקידש אות ראשון מן השם שהוא יוד ואנו גדולים מסופקים באמת שהוא יוד וא"כ נראה כמוחק השם והש"ך כתב וז"ל שהכל רואים שהוא חית עכ"ל והט"ז כתב וז"ל דכיון דכל העולם רואים ה' אלא שנפסלה בנגיעה לעין הוה כמוחק השם משא"כ בנפסלה אין עליה קדושה כלל ודמי' לדיו שנפלה על האות עכ"ל משמע ג"כ דמכשיר רק אם בבטח לא נשאר צורת אות השם לכל העולם ודוק

וגם יש לי הערה בשלומא שם באות ח' מעולם לא הי' ה' ולא נתקדש וגם באות ה' שנוגע מעט שמסופק הרמ"א דעכ"פ מכח הנגיעה במקצת לא הי' כשר מעולם אבל באות יוד שמשהמשיך הרגל להיות דומה לרגל ויו מתחילה כאשר התחיל למשוך הי' יוד עם עוקצי' וע"י שהמשיך הרגל יותר מדאי קלקל היוד אשר נכתב בקדושה נכון שטרם שהמשיך הי' עליו איסור מחיקה ואטו יען שקלקול הסופר ביתרון הרגל יפעל בהמשכה קלקול אות הקדוש יהי' מותר למחוק והא נראה כמוחק השם אשר כבר נתקדש ויש ספק לפנינו אם אינו עוד בצורת יוד ונשאר