מחנה חיים אבן העזר חלק ג שצז

עצמו אפי' לבעל הראשון רק שאסור לבעול אותה שהוחזקה שע"י תחילת מעשה היתר היינו העראת הבעילה יש ספק שיבוא דם מקור ויהי' הגמר הבעילה באיסור נדה ולכן נאסרת עליו אבל לבעל השני יש ספק אם יבוא דם מן המקור דאין אצבע שלו שוה לאצבע בעל הראשון א"כ לא יגרום המעשה היתר פעולת איסור לבסוף אבל עכ"פ אפי' יבוא דם מן המקור לא הי' תחילת בעילה בעצמו איסור רק שיולד איסור אשר עדיין אינו בעולם אז סמכי' על ספק ספיקא שלא יחודש איסור ע"י בעילת היתר ולא צריך בירור בדיקת שפופרת דהא עדיין אין לברר איסור שהוא בעולם רק יהי' מבררי' שאפשר ע"י מעשה היתר יולד איסור וסמכי' על ס"ס אשר אומר שלא יולד איסור נדה דאפשר לא תראה דם כלל ע"י אצבע בעל השני ואת"ל תראה דם דלמא דם צדדים הוא ולא נולד איסור וא"כ המרדכי והסה"ת וסמ"ג מודים לרשב"א וגם הרשב"א מודה בדינם ברואה דם מחמת תשמיש ודוק

ואוסף לבאר סברה בעזה"י הנראה לי מה דיש ספק אם צריך לברר אם אפשר לברורי אין הטעם פן יבורר שזה הוא מן המיעוט ונגלה האיסור דזה לא צריך כיון דהתירה התורה לסמוך על הרוב או על ס"ס דהוא ג"כ מטעם רוב דספק הראשון עושה מחצה לאיסור ומחצה להיתר ובא הספק השני ופועל צד היתר והוה רוב להיתר א"כ הוא מותר ולא ימצא לאיש עון בדבר הזה מהכ"ת נחוש שאם נהי' מבררים יגולה צד איסור הלא עפ"י רוב בודאי לא יגולה איסור רק הטעם שצריך לברר מטעם עד שתאכלנו באיסור לסמוך על כח הרוב שאינו אוכל איסור תאכלנו בהיתר אם תברר נגלה ההיתר שלא יהי' עוד לבו נקפו פן ואולי יש בו איסור דוגמא בדבר שיש לו מתירין לא בטל ברוב משום עד שתאכלנו באיסור הוא כח רוב תאכלנו בהיתר שיהי' מבורר לך שהוא מותר כך הוא בכל ביטול ברוב או בהיתר ספק ספיקא עד שתאכלנו באיסור לסמוך על הרוב שמתיר אותו תאכל בהיתר אחר הבירור שיהי' נגלה שהוא היתר ברור ולא מכח שאזלינן בתר רוב מאחרי רבים להטות ודוק

ולפ"ז הרשב"א שמחמיר בדרוסה הגם שיש ס"ס להתיר שמא זה לא נדרס ואת"ל שנדרס שמא אינו נגד החלל או שמא לא נכנס הארס לפנים ופסק הרשב"א שצריך בדיקה אין הטעם שחושש שימצא הארס בפנים במעים דמהכ"ת לחוש שיבורר איסור אלא סברת הרשב"א כיון שע"י הבדיקה יוכל לברר שהוא היתר ברור אפי' אם לא אזלי' בתר רוב הוא כח ס"ס א"כ עד שתאכלנו באיסור שלבך נקפך רק שתסמוך על היתר התורה בכח הרוב דלולא שחידשה התורה אחרי רבים להטות הי' אסור תאכלנו בהיתר ע"י בדיקה שתדע שהוא היתר ברור שעין בעין נראה שלא הי' דרוסה

ויובן בזה למה לרשב"א דסובר דלא מהני ס"ס בחשש דרוסה משום דאיכא לברורי צריך בירור וא"כ למה לא חייש שכל ח"י טריפות יוצרך בדיקה משום דאפשר לברורי הלא מה לי רובא ומה לי ספק ספיקא וצע"ג

ולפמ"ש יובן בעזה"י דסברת רשב"א שמצריך בירור הוא הטעם שיאכל בהיתר ברור שלא יצרך לסמוך על רובא וא"כ בכל בשר דיש חשש דלמא במקום נקב קשחיט וצריך לומר דסמכי' על רובא דרוב בהמות כשירות וכיון דעל כרחך א"א לאכול בשר אלא א"כ נסמך על הרוב בהמות כשרות סמכי' לגמרי על הרוב ומסתמא לא ימצא בה טריפות דהיא מן הרוב ודוק. סימן עב שלום וכ"ט למחותני כבוד הרב המאור הגדול העוסק במלחמות ד' הרב ר' עקיבא פישער נ"י אב"ד דק"ק טעטה

אחד"ש אודיע כי בא לידי מכתבו עם הערות תורה ולא אוכל לספר מטרדותי וכעת שהגיע לידי על פי סיבה לקחתי לי זמן להשיב על הערה אחת דברי מחותנו

אודות אשר כתב מעלת מחותני נ"י בקו' על הלח"מ פ"ח משגגות שסובר הרמב"ם שאף אם יש ספק אם הוה שיעור או חצי שיעור נקרא איקבע איסורא וכתב כ"ת נ"י וז"ל ולענ"ד אינו כן ונראה בעיני דרך פשוט שכן כוונת הרמב"ם שם בהל' ב' אינו חייב בא"ת עד שיהי' שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם הי' כזית או פחות מכזית נראה דתיבת וספק לא שייך על החלב אלא שייך על תיבת אכל היינו לא שהוא מסופק עתה אם הי' החלב כזית או פחות אלא חלב הי' חתיכה גדולה וגם עתה הי' נשאר מן החלב והוא אכל מן החתיכה זו דאיסור שהי' סבור שזו שומן ועתה כשנודע לו שהוא חלב מסופק הוא אם אכל ממנו כזית או פחות מכזית וע"ז פסק הרמב"ם דחייב בא"ת דאין לך איקבע איסור גדול מזה וגם לר"ז חייב באופן זה דאפשר לברר האיסור בהנשאר רק לרבא אין כאן מצות אמנם הרמב"ם דפסק כר"נ איקבע איסורא יש כאן ומעולם לא עלה על דעת הרמב"ם לומר דבלי"כ או שמסופק יהי' חיוב קרבן א"ת דלקרבן צריך בוודאי כזית והנה נראה דהרמב"ם הי' סובר כן בפשט המשנה דש"ס דאמרו ספק אכל חלב ספק לא אכל ואפי' אכל היינו זאת נודע לי עתה דוודאי אכל מן החלב אבל ספק יש בו כשיעור היינו שמסופק אם מה שאכל הי' כשיעור או פחות מכשיעור

ונלע"ד ליישב תמיהתו בעזה"י אי בעית אימא גמרא ואי בעית אימא סברה דרמב"ם כתב וז"ל אינו חייב באשם תלוי עד שיהי' שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם הי' כזית או פחות מכזית עכ"ל ותיבת היה אך כמותר כך הי' לו לכתוב אכל חלב ספק יש כזית או פחות מכזית למה האריך בלשון הי' וצע"ג

אך הוא מדויק מאד דתיבת אכל מורה לשעבר שכבר אכל ותיבת הי' מורה ג"כ לשעבר טרם שאכל והי' מונח החתיכה יש ספק אם בה בחתיכה היה שיעור כזית או פחות דהא באמת לא נודע הספק בפעולה של האכילה דהא אכל כל החתיכה רק הספק הוא בעצם החתיכה שהיתה מונחת לפני האוכל אם הי' בה כזית או פחות מכזית אבל אם הי' לפניו חתיכה גדולה ויש ספק כמה אכל ממנה א"כ כל הספק רק בפעולת האכילה אם פיו אכל כזית או אכל פחות מכזית אבל על החתיכה עצמה קודם האכילה אין בה ספק שחתיכה היא יותר מכזית וזה שדייק הרמב"ם כיצד אכל חלב דהוא לשון עבר שכבר אכל ועוד יש ספק בעבר לקודם האכילה אם הי' כזית היינו כאשר היתה החתיכה מונחת לפניו קודם פעולת האכילה הי' ספק בה בחתיכה אם הי' כזית כהבנת לח"מ אבל לפי הבנת מעלתו נ"י הי' צריך לכתוב אכל חלב ספק כזית או פחות מכזית דכל הספק הוא רק על פעולת האכילה ולא על גוף החתיכה עצמה קודם אכילה ויהי' תיבת הי' רק למותר דאין לומר להורות דפעולה כבר עבר זה וידעינן מתיבת אכל חלב דכבר אכל ודוק.