מחנה חיים אבן העזר חלק ג שצד

איגלאי מילתא למפרע שגם מקדם לא הי' פחד אלקים נגד עיניו ודוק וגם מה שהביא ראי' מתוס' נדה דף ג' דלא מחמיר בית הלל רק בזמן דלמא דם זה בא מקודם אבל לא דלמא מקודם נפל דם אחר וה"ה כאן לא חיישי' ממעשה רשעה זה על מעשה רשעה מקודם יעו"ש נ"ל שאני התם דהי' לה חזקת הגוף שלא תראה קודם ווסתה ועיין בנב"י ח"ר יו"ד סי' ס"ג בשם הגאון ר' חיים כהן ז"ל ומה שהעיר הנב"י לנגדו לא שייך כאן ולכן לא חיישי' על ראית דם מקודם אבל האי שהרשיע במעשיו ברצון לבו חיישי' שמא מזמן כביר הי' מרשיע דהא ברצונו הי' תלוי ובידו הי' להרשיע מה היום מיומים אבל בנדה מהכ"ת דהטבע פעל מקודם ודוק וא"כ בנידן הנ"ל דלא איתרע חזקתו בסכין רק בהתרשלות שלא בדק כל חורי ריאה סמכינן דמהיום הזה נעשה קל ועבריין וכל הבשר מאתמול מותר ודוק

אך בכבשים ששחט באותו יום טרם שנשחט כבש האחרון אשר נמצא בו הסרכה המבצבצת יש מבוכה אם נאמר כיון ביום הזה נגלה שפשע בבדיקה ניחוש שפשע גם לפני שעה ושתים או נימא עד שנגלה הזמן אשר מבורר שפשע באומנתו בודאי בדק כדין וכדת

ואפשר הלא חכז"ל אמרו בקידושין דף ל' ובסוכה דף נ"ב יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום וכן יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום יעו"ש א"כ אמרי' באותו יום שנגלה שיצה"ר גבר עליו להכשיל הוכיח סופו של יום על תחילתו כשם שנגלה שבסוף יום הוציא טריפה בתורת כשר כן הי' מתגבר עליו בתחילת היום שהוציא טריפה מתחת ידו כי חכז"ל תלאו התחדשות והתגברות היצה"ר בימים ולכך מהיום על יום שלפניו לא חיישי' אבל על אותו יום עצמו תחילתו כסופו ודוק

שוב מצאתי כעין שאלה זו בצמח צדק סי' ע"ג רק שם הי' בעל הקצב השוחט והבודק והעיר אם הי' שוחט ובודק לאחרים יש לומר חזקה אין אדם חוטא ולא לו וגם העור מדלא נתק הסרכה לא הוה מזיד אלא פושע ואוסר שם הכלים וגם הכבשים דהי' ג"כ ספק שמא זה שנמצא טריפה הי' נשחט בראשונה ומשמע אלו הי' שוחט ובודק לאחרים והי' בירור שנשחטה בראשונה הי' להכשיר הכבשים דצירף שם דלית ליה חזקת כשרות דהא עשה תקנה שצריכין להביא עם הריאה להעיר יעו"ש [ולא אבין ניהו דהוא ובני עיר תיקנו שלא לסמוך רק יביאו הדפנים עם הריאה לבודקי העיר היינו כי רצו להחמיר על עצמם לברר ע"י שוחטים מומחים שלהם וגם שעי"כ יהי' פחד עליהם ויזהרו ביתר שאת דהא שוחטים דמתא יבדקו ג"כ ונהפוך הוא ופלא דיכול לומר השוחט ובודק דלא בדק שפיר יען שידע ששוחטי העיר יבדקו אחריו וא"ל יען שאמר לשותפו ויראו שאין בו ריעותא ושהוא כשר עכ"ל א"כ נגלה דלא נתן רק בתורת כשר ודאי שאין בו ריעותא כלל עכ"פ חזקות כשרות נשאר להם] נפלאת ממני הלא כמה פעמים הביאו ובדקו אחרי השוחט ובודק ולא מצאו ריעותא ונתחזק השוחט ובודק דאינו פושע במלאכתו והצמח צדק כתב שם וז"ל אבל בנמצא פושע שאינו מקפיד בין איסור והיתר אין ראי' שלו מוכחת כלל שהי' מעולם מקפיד בין איסור והיתר שנאמר עליו השתא הוא דאיתרע עכ"ל וקשה לי הלא שכיח סרכות שבעבורם הצריכו רבותינו ז"ל בדיקת הריאה וכיון דלא מצאו זמן כביר ריעותא ממילא הוחזק שלא פשע להיות בלי דעת ואפשר בנידן המעשה הי' אירע שנגלה הטריפות יום או יומים אחר התקנה אבל בנידן שאלתינו שהי' שכיח דקצב בכפר אחר שאל כבש שחוט ולא נמצא מכשול עד פעם הזה וג' כבשים הי' נשחטים טרם שנשחט כבש שנמצא בו טריפות הי' מסתבר להתיר הג' כבשים רק מטעם שנימא הוכיח סוף היום על תחילתו כנלענ"ד להחמיר ולא לאכלם ודוק. סימן סט שלום רב לאוהבי תורת ד' שני בחורי חמד כבוד ר' זאב יהודא שעראץ נ"י וכבוד ר' ארי' ליבש אייזענבערג נ"י בק"ק זאללין יע"א

אודות הקושי' שהוקשה לכם על הש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"ק ז' שנתקשה על או"ה שכתב בנשפך אפי' בבשר עוף בחלב אסור דטעם כעיקר דאורייתא והשיג הש"ך ואי הוה דטע"ק דאורייתא הא בשר עוף בחלב כל איסורו דרבנן והקשיתם מדברי תוס' עירובין דף ל"ב בד"ה תאנים מתאנתי שכתבו וז"ל אע"ג דמעשר פירות דרבנן ור"נ מודה בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו כיון דעיקר שם מעשר מן התורה חשוב לה כשל תורה וכן כתבו בתוס' בדף ל"ז בד"ה מאן האי תנא דאפי' בדרבנן הוה מצי למימר ר"י דאגודא של ירק דרבנן ושמא כיון דעיקר מעשר מן התורה חשב לה כדאורייתא כפ"ל גבי לקט תאנים עכ"ל וא"כ ה"ה נמי הכא כיון דעיקר בב"ח דאורייתא כדמוכח מגמ' דעירובין

נלע"ד ליישב ב"ה בשלומא במעשר פירות דעשו רבנן תקנות מעשר בפירות כעין דאורייתא בתירוש ויצהר א"כ חשיב לה כדאורייתא ואם בדאורייתא לא סמכי' על החזקה שליח עשה שליחותו גם במעשר דרבנן לא סמכי' ה"ה לא סמכינן על ברירה דהא חכמים עשו בפירות כעין מעשר דגן אבל כאן בב"ח בעוף לו יהי' שנעשה כבשר בחלב לאסור בו הספק מכח טעם כעיקר אעפ"כ ניכר ההבדל שהיא דרבנן דבב"ח דאורייתא אסור למכור ואסור בהנאה ואסור בבישול ובשר עוף בחלב מותר בבישול ומותר בהנאה בגופו ומותר למכור עיין בש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק ב' וס"ק ד' א"כ נשאר ניכר לעין כל למה זה מותר בבישול ובהנאה וע"כ יען שבשר עוף בחלב דרבנן ואיך אפשר לעשות בו ספק טעם כעיקר איסור באכילה הא ספק דרבנן להקל דאי אפשר לעשות תרתי דסתרי שיהי' מותר בבישול ובהנאה מכח שהיא איסור דרבנן ונחמיר בו באכילה מכח ספק טעם כעיקר באיסור דרבנן ודוק והי' מקום לפלפל לשיטת רש"ל דבשר עוף בחלב אסור בהנאה ע"ש יש לומר כקו' מעלתכם לאמת אבל אין נפשי בחדודי וק"ל

וגם נפל ברעיוני לחדש דבר בעזה"י דכל כח של חכמים לאסור דבר היתר הוא מן ושמרו את משמרתי שנתן הקב"ה לחכמים כח לעשות משמרת גדר וסיג לתורה דכתיב על פי התורה אשר יורוך והעובר בשאט נפש עובר על לא תסור עיין רמב"ם ספר המצות שורש א' ובמג"א וברמב"ן שם חקירות גדולות ורבות ובארתי במקו"א דמתחילה מה שאסרו חכמים לאכול ולשתות אין הוא נעשה איסור כמו איסורי תורה שהם באיסור רק אם עבר עובר על לא תסור על דבריהם אבל אין שם איסור על החפץ כי איך יוכלו חכמים לחדש שם איסורים רק שם העבירה הוא לא תסור מדבריהם לכן מתחילה אין על החפץ שם איסור רק שהקב"ה צוה לשמוע לדבריהם ואם אסרו דבר מצוה לשמוע לחכמים כמו אם אחד אוסר עצמו בלחם ובשר הכי שם איסור בעצם הבשר והלחם רק שם איסור הוא כל היוצא מפיו יעשה וה"ה אם חכמים אסרו הוא מצוה לשמוע שלא לאכול ואם עבר