מחנה חיים אבן העזר חלק ג שצג

חוטא כלל וא"כ יהי' כל הכלים טריפה דמי יודע אם הי' לו חזקת קמייתא שבודק כל הריאה ודו"ק

ונ"ל דיש כאן חזקה אחרת חזקה לא מרע אומנתו הלא השוחט נשכר מהקצב על אומנתו שהוא בקי לדעת איזה ריעותא טריפה או כשירה וצריך לבדוק כל הריאה ולברר אם בהמה טריפה או כשירה ונאמר חזקה לא ימרע אומנתו עד שנגלה שמרע אומנתו ודוק

ומצאתי ראי' מקצו"ח בספרו שב שמעתתא שמעתא ו' פרק ז' שהקשה למה לא יהי' הסופר נאמן לאמור שלא כתב אזכרות לשמן הלא לפי דבריו עוקר הכשרות מהס"ת א"נ אפי' בדבר שבערוה נאמן כהאי דתשובת מיימונית שנאמן השליח לומר דטעי בדבורו ועוקר הדבר שבערוה ותי' הגאון יען דחזקת סופר כותב לשמו הוא חזקה כמו סוקלין ושורפין על החזקות יעו"ש וא"כ ה"ה הוא חזקת השוחט הוא חזקת אומנות ועד שנגלה שבגד באומנות שלו נשאר חזקת האומנות שעשה אשר הוטל עליו עד עתה וכעת התרפה במלאכתו ודוק

ואוסף נופך הא בודאי מי שמשלם לשוחט ובודק אם פשע ולא בודק שכרו הוא גזל בידו דאנן סהדי אדעתי דהכי לא שכרו אם לא יבדק הריאה כפי אשר בקשו רבותינו מהשוחט ולא שייך כאן לומר דצריך גם דעת שכנגדו עיין תוס' כתובות דף מ"ז בלוקח בהמה ונמצא טריפה יעו"ש דכאן בוודאי הוצרך השוחט לקבל עליו להיות נזהר במלאכתו דאל"כ אין רשאי להיות שוחט ובודק כמובן וא"כ איפוא כיון דהשוחט לקח שכרו תמידין כסדרן בכל שבוע ושבוע הי' לו חזקת כשרות שאינו גוזל וחומס ממון שלא כדין ובודאי עשה עבודתו בתמימות והגם שעכשיו איתרע חזקת כשרות שלקח שכרו בשבוע זו ולא שמר עצמו לעשות עבודתו עכשיו הוא הוא דאיתרע שלקח ממון חבירו שלא כדין בעובדא דגיטין לא קבל שכרו ולא נעשה גנב הוצרכנו דאינו נאמן נגד חזקת סופרים אבל בכאן יש עוד חזקת כשרות שאינו חושש על ספק לפני עור וספק מחטיא רבים עכ"פ הי' חושש שלא ליקח שכרו בגניבה וגזילה ועשה בדיקה יפה שיבוא על שכרו בצדק ובמשפט והוא דבר הגון נכון בסברה וא"כ פשיטא דכל הכלים עד היום שנמצא ריעותא כשרים כנלע"ד בעזה"י

ואחקור עוד בעזה"י הלא באמת נשחטה הותרה רק כיון דשכיח טריפות בריאה אסרו חכז"ל הבהמה בלי בדיקה וחידש הט"ז ביו"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ב סברה ישרה בודאי בכלל כל הריאה בחלקיה יש מיעוט טריפות השכיחים ולכן אסרו בלא בדיקה אבל אם יש ספק רק על מקום אחד בריאה אם הי' כאן סרכה כסדרן הספק מותר מכח נשחטה בחזקת היתר עומדת דמי יאמר ששכיח במקום הזה יותר שלא כסדרן דפח"ח שפתים יושק וא"כ אני אומר בודאי השוחט בדק הכבש רק הי' מתרפה במלאכתו ולא בדק בכל המקומות והא ראי' דאם חפץ להכשיל הי' מנתק הסרכה וגם לא הי' חוטא דאין אדם חוטא ולא לו בודאי איסור עכ"פ דהא הי' סרכה שהי' בו נקב רק עכ"פ הוא פשע שלא בדק בכל המקומות ונשאר מקום עם סרכה גמורה וא"כ לו יהי' שפשע כמה פעמים ולא בדק כל הריאה מי יימר שהי' טריפות במקום שנשאר הגם דשכיח טריפות בריאה היינו בכל הריאה בכלל שכיח טריפות ובעבור זה אסרו הבהמה אם לא יבדק הריאה אבל לחוש אם נשאר מקצת הריאה בלי בדיקה והרוב הריאה עכ"פ נבדק הלא בכה"ג בודאי יש לסמוך על נשחטה בחזקת היתר עומדת ולא נאסרו הכלים למפרע דבשלומא אם הי' לנו עדות ובירר שלא בדק כלל יש לאסור הכלים דהא חכמים אסרו בלי בדיקת הריאה אבל כאן אין הריעותא מעידה רק שלא בדק במקום הזה שנמצא בו הסרכה ואם נחזיק הריעותא על למפרע יש ג"כ רק חשש שהשאיר לפעמים מקום מעט מהריאה ודוק כי קצרתי

ולא נעלם ממנו דברי הט"ז אשר השיג על רמ"א ביו"ד סי' א' בשם אגודה ואוסר הכלים בכל זאת נראה ההבדל ברור בין שכח הדינים ובין שוחט שנגלה שהתרשל במלאכתו ולא בדק בכל המקומות שצריך לבדוק והגם שלא נראה כן בכמה שו"ת אחרונים אקוה שמקום הניחו לי מן השמים להעיר בהערות אלו שהכלים מותרים ועיין בשו"ת גאונים בתראי סי' י"ד תשובת ט"ז על דברי הב"ח ודוק

ולדעתי שהבשר הנמצא ביד בעלי בתים מאשר נשחט יום או יומים מקודם גם הבשר מותר דעכשיו איתרע שלא בדק שפיר ולא חיישי' שנעשה חבר לאיש משחית שמתרפה במלאכתו ולא חיישי' שאיתרע מכבר והגאון קצו"ח בשב שמעתא שמעתא ג' פרק ד' הניח סברה ישרה להצדיק דברי הש"ך ביו"ד סי' א' דאפי' המיר דתו לא נחשד למפרע והתב"ש השיב עליו והניח הגאון כלל גדול אם הספק אימתי נתרוקן מי המקוה או אימתי נעשה הפגימה או הריקות בהשוחט דשכח תלינן על למפרע אבל אם ראינו מעשה עבירה אשר עשה היום לא נאמר שכבר עשה ג"כ עבירה הזאת וכן מבואר בח"מ סי' ל"ד דעד זומם לא נפסל למפרע וכל עדותו אשר נעשה מקודם כשר יעו"ש וה"ה כאן הגם שהיום נגלה שנתרפה במלאכתו והמיר דתו בכל זאת כשר מה ששחט מקודם וק"ו שכשר הבשר אשר נשחט מאתמול הגם דהתרפה במלאכתו היום לא חיישי' דגם מקודם עשה כן כנלענ"ד בעזה"י

ולא אכחד שדברי ש"ש שם נפלאים בעיני שאחת מראי' שלו הוא מדברי פי' המשניות בחולין השוחט בשבת שחיטתו כשירה ופי' הרמב"ם דקודם שנשחט הרוב מקלקל הוא ולא נעשה מומר אלא כאשר נגמר השחיטה ולכן שחיטתו כשירה והקשה הש"ש אם נימא כל שהרשיע לפניך אומר שהרשיע קודם א"כ הדרה קו' לדוכתא דהו"ל שחיטת מומר אלא ע"כ דלא מחזיקי' ברשע למפרע עכ"ד ולדעתי לו יהי' שגם בצנעה נעשה מומר היינו אם חילל שבת עכ"פ לפני ע"א כשר אז נעשה מומר אבל אם שחט בצנעה ממש שלא נודע לשום אדם בודאי לא נעשה מומר וא"כ עכשיו ששחט בפני שני עדים שהתרו בו שחיטתו כשירה דלו יהי' שנאמר שבודאי כבר הי' מחלל שבת אבל מי יימר שהי' עין רואה נהפוך הוא מתחילה חילל שבת בחדרי חדרים והיום הרשיע ביותר וחילל שבת בפני עדים אבל בשוחט אם חיישי' דגם מלפנים הי' קל הדעת ופשע במלאכתו מה לי שלא הי' שם עין רואה וחיישי' על למפרע דהוכיח סופו שהוא קל הדעת על תחילתו שגם מאז לא הי' לו יראת שמים כחכז"ל [ברכות כ"ט] גמירי טבא לא הוי בישא ודוק גם על ראי' מעד זומם דלא נפסל למפרע אשר העיד והוזם על הטביחה לא הוזם על הגניבה יעו"ש נראה לי שאני עד זומם חידש הוא מאי חזית דסומכת על כת השניה לא מכחישין גוף פעולה של העדות רק אומרים עמנו הייתם וא"כ כיון שחידוש הוא די שיהי' נפסל מכאן ולהבא דוגמת סברת הר"ן הובא בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד דלא אמרי' קבוע למפרע יען דקבוע חידוש הוא יעו"ש ה"ה כאן הזמה חידוש הוא ולא נפסל למפרע אבל בריעותא אשר נגלה בשוחט למה לא נאמר