מחנה חיים אבן העזר חלק ג שצב

שו"ב אחר וא"כ מי יבדוק לו סכין ואין ראוי להיות שוחט ובודק בעיר יחידי עכ"ל

לפום רהיטא לא ידעתי היכן נרמז עבירה הזאת שנאמר עליו מומר לדבר אחד מן התורה שיהי' נחשד על בדיקת הסכין הכי ע"ז התפלא הנביא ואמר "שוחט השור מכה איש" שמכה איש אין ראוי להיות שוחט השור והגם דהרא"ש פ"ג מבב"ק מביא שהרואה בחבירו שרוצה להכות חבירו ואינו יכול להצילו אלא אם יכה אותו מותר להכהותו להפרישו מאיסור ומביא ראי' מדף כ"ח דהאדון יכול להכות העבד להפרישו משפחה ויעיין בש"ע ח"מ סי' ד' ובתומים שם ועיין בח"מ סי' תכ"א ובסמ"ע שם ובמ"ל פ"ג מהל' עבדים היינו להפריש אותו שלא יעשה לחבירו הכאה דאפי' מרים יד על חבירו נקרא רשע ק"ו שלא יראה אם רוצה להכות חבירו שצריך להציל חבירו שלא יוכה מרעהו דהא בשאר עבירות בודאי יש לחקור אם רשאי להכותו שלא יעבור עבירה ועיין בש"ך יו"ד סי' קנ"א אם ישראל רואה בחבירו שרוצה לעבור עבירה אם מצוה להפרישו כלל דדווקא בשוגג מחויב להפרישו אבל במזיד אין מצוה עליו הלעטהו לרשע וימות ורק לטובת חבירו אשר יוכה צריך להצילו כמו בנערה מאורסה משום פגמה ושאני בשפחתו שהוא יגרום לו האיסור ויעבור על לפני עור רשאי להכותו לאפרושי ממנה אבל אם הכה חבירו ונתן בפלילים וצריך לבקש ממנו מחילה ועכ"פ חבירו יכול למחול לו מעצמו בודאי לא נחשד להכשיל בנבילות וטריפות אשר הוא מעוות שאי אפשר לעקרו וגם צריך דרישה מפני מה הכה חבריו ג' פעמים אולי ראה בהם דבר עבירה להפריש אותם בהכאות אשר נתן להם ועיין במג"א סי' קנ"ו שכתב וז"ל אבל המכה חבירו והמחרפו אעפ"י שאינו רשאי אינו עובר משום לא תשנא (ומ"מ עובר על לא יוסיף להכותו) עכ"ל והדברים צריכים ביאור דלמא הכאת ב"ד שאני ואכ"מ אמנם הרמב"ם הל' סנהדרין פט"ז הל' י"ב כתב וז"ל מת תחת ידו פטור וגם הוסיף רצועה אחת על האומד ומת הרי החזן גולה ואם לא מת הרי חזן עבר על מצות ל"ת שנאמר לא יוסיף וה"ה לכל מכה חבירו שהוא בל"ת עכ"ל הרי מבורר דברי מג"א ודברי מעלתו ועיין בכ"מ בשוה פרוטה ממון משלם יע"ש מגמ' וא"כ הוה דבר שניתן למחול אבל יפה העיר פר"מ נ"י שע"י ג' הכאות מומר לד"א לרמב"ם ודוק

ועוד נ"ל דדווקא בג' פעמים שעבר עבירה ולא שב בנתים אבל כאן בודאי שלא הכה ג"פ חביריו בשנה הזאת רק בכמה שנים וא"כ אם שב בנתים בעיוכ"פ ונסלח לו א"כ אינו מומר ע"י ג"פ ואפי' בשאר עבירות צריך חקירה בכה"ג אם חוזר וניעור לחשוב ג"פ הגם אם שב בנתים בנגלה וקצרתי

(ד) הוא העיקר שיצא טריפה מתחת ידו בתורת כשר שלא הרגיש בסרכה שהיתה טריפה וא"כ כתב פר"מ נ"י הגם שתב"ש בסי' ב' מקיל בפ"א היינו דוקא במוחזק לאדם פשר בשאר עניניו תולין ששגגה הי' לו אבל איש כזה שמתנהג במידות מגונות יש לדון אותו קרוב למזיד עכ"ל

לדעתי כיון דהוא רק שוחט לאחרים אפי' יש ספק אם הוא מזיד יש להקל דהא אינו שוחט בהמותיו רק בהמות קצבים אחרים וא"כ יש חזקה גדולה אין אדם חוטא ולא לו כל חסרונותיו המה להנאתו וגם משכך חמתו בקצפו ע"י הכאה נח רגזו ועיין בתיו"ט בשבת אבל כאן מהכ"ת לא נדון אותו לשוגג הא יש כאן גם חזקה אין אומן מרע אומנתו כיון שאין לו הנאה אם יכשיר ח"ו טריפות ועיין בש"ש שמעתא ו' שיש חזקה לסופר שכתב לשמה יע"ש דפח"ח והגם ששם בסופר לא גלה ריעותא כלל ואנו אומרים שאומר לצעורי וכאן נגלה ריעותא שנמצא אחריו סרכה שהיא טריפה בכל זאת אני אומר שנעשה בשגגה ולא איתרע חזקת אומנתו שהי' מזיד דהא לא נתק הסרכא וה"ה בשוחט יש חזקת אומן שבודאי לא פשע במזיד וא"כ סוף דבר יש נדון לכף זכות וכל זה אני חופש לדון לזכות שלא להעבירו לגמרי

אמנם כל זה אם השוחט יקבל שלא ישתה עוד כל היום הן יין או יין שרף וכל מידי דמשכר ויתן על זה ת"כ שלא ישתה רק בלילה בזמן קודם השכיבה וינהג כראוי לאיש אשר יברך הזבח אבל אם ח"ו יצא עוד טריפה מתחת ידו או ישתה דבר המשכר חוץ משבת ובכל יום בלילה יהי' אשמו בראשו ולא שיכשיל רבים ולא אוכל להאמין שיש מקהלות ישראל אשר יאכלו מזבחו עוד ד' יודע רוב טרדותי כעת ופניתי מעמלי לשם שמים כי ביקש פר"מ נ"י שאכתב דעתי שנגע לאפרושי מאיסור ונא לקרב השוחט אם יקבל להיות נזיר אחיו מכאן והלאה דברי הכותב וחותם לכבוד האמת. סימן סח

שאלה בשוחט דשחט כמה בהמות שחט אחת ובדקה אחר שעה שחט השניה ובדקה וכן השלישית וכן הרביעית ומכר הקצב כבש אחת לכפר הסמוך לקצב חבירו שלא הי' לו באותו יום כבש לשחוט והי' שם שוחט כפר ההוא ומצא סרכה בריאה שהיתה טריפה כי הריאה היתה מבצבצת שם א"כ נגלה שהשוחט הכבשים או לא ידע או התרשל במלאכתו מלאכת שמים מאי לעשות בשאר ג' כבשים ששחט באותו היום שכבר נחתכו אם מותרות או אסורות וכן מאי יעשה בכלים כי כמה פעמים אשר לקח הקצב מכפר זה בהמה או כבש שחוטה מקצב הנ"ל בכפר הסמוך וכן מה יעשה בכלים של הכפר אשר שם יצא מכשול מיד השוחט

תשובה מראשית אקדים דבודאי לא נוכל לחשוב דהשוחט חפץ להכשיל במזיד דהא הי' בידו לנתק הסרכה ולא הי' נשאר מקום לתפוס עליו וכיון שנשאר הסרכה א"כ לא נעשה במרד ובמעל אבל יש ריעותא שהוא פושע מתרפה במלאכתו ולא בדיק שפיר דאלו הי' בודק הי' מוצא הסרכה והוא בקי בדינים והי' מטריף אותה כבש כי חזקה אין אדם חוטא ולא לו הלא הוא רק שוחט לאחרים ויש רק חשש שהוא מקלי הדעת ולא בדק כראוי לירא אלקים אשר יברך את הזבח כמובן וא"כ נאמר השתא הוא דאיתרע וכל הכלים עכ"פ כשירים ודוק

אך עלה בדעתו אולי הא דאמרי' אין אדם חוטא ולא לו היינו אם יעשה בודאי חטא כגון בקידושין דף ע"ג שהוא יאמר שהוא קדשה ויתיר אשת איש לעלמא עיין רש"י שם וכן בשבועות דף מ"ב שחוטא בודאי לגזול מן ההקדש והלא הוא שכ"מ למה יחטא בשביל טובה לאיש אחר או בב"מ דף ה' אם הוא רועה בהמות אחרים למה יגזול משדות אחרים לטובת בהמות אחרים אבל להתרפה במלאכתו שלא להטריח לבדוק שפיר בחלל הבהמה ותולה שרוב בהמות כשרות בטבע העולם והגם שהחכמים הוצרכו בדיקה דשכיח בריאה טריפות עכ"פ כיון שבדק רוב ולא מצא תולה להקל שגם בשאר חלק הריאה לא יהי' טריפות וא"כ הקל הדעת יאמר מדהא לא מצא גם שם לא ימצא וא"כ בספק אם חטא כלל לא שייך לומר אין אדם חוטא ולא לו דהא תולה שאינו